פותחים תיק: בחורה מתעוררת בתוך ארון מתים. היא לא קבורה, אך הארון נעול ואין בו מילימטר אחד מיותר של מקום, כך שתזוזה לא באה בחשבון. מדי פעם בא גבר, "שמן, זקן, מגעיל. דוחה. הזקן המרובב, השיער השמנוני ..." טוב, הבנתם את התמונה. הוא רוצה שהיא תעשה לו כל מיני דברים. והיא עושה, משום שהציווי העליון הוא לשרוד. לשרוד כדי לנקום. קאט. פלורה משתכרת בבר ובן הזוג שלה לשתייה מנסה לאנוס אותה. לעזרתה חש הברמן, שמגרש את המטריד. אלא שעד מהרה מתברר, שפלורה החליפה רע בגרוע יותר: הברמן חוטף אותה וכולא אותה בגראז' חשוך. "אתה לא יודע מי אני", היא ממלמלת באוזני החוטף שלה. והעובדה שהוא לא ידע, היתה טעות פטאלית מבחינתו. כי פלורה עשתה מעשה קסם בסגנון מקגייוור - ויותר לא נגלה.
כריכת הספר (כנרת זמורה ביתן)
גבולות הז'אנר: ליסה גרדנר היא אחת מספרות המתח האמריקניות המצליחות ביותר בעולם. היא מכרה יותר מ־22 מיליון עותקים מספריה, ב־30 מדינות. חלקם עובדו לטלוויזיה ושניים מהם, בהם מככבת - כמו ב"למצוא אותה" - הבלשית דידי וארן, כבר הופיעו בעברית. אבל הבלשית יושבת מאחור בספר הזה. כי הקטר העוצמתי של הספר הזה היא פלורה. דמות שלא תשכחו במהרה, ואני מוכן להמר על סכום רציני, שאף אחד ואף אחת לא היו מוכנים להיות פלורה ולו לדקות ספורות. הסבל הפיזי והנפשי שהיא עוברת הם מעבר ליכולת אנוש להכיל. גרדנר עושה כאן עבודה נפלאה בתיאור התהליך שעובר על חטופה, כולל סינדרום שטוקהולם, בניסיונה לשמור על חייה ועל שפיותה.
מדד המתח: בפרקים מסוימים הספר חוצה את הגבול הדק שבין מתח לאימה. התיאורים הקלאוסטרופוביים, שמובאים בגוף ראשון, הם עוצרי נשימה תרתי משמע. ואני אומר שמדובר בספר אימה, משום שדווקא את התעלומה הבלשית לא קשה במיוחד לגלות. כמו בשיעורי מתמטיקה, התוצאה היא לא הכל; יש חשיבות עצומה לדרך בה הגעת אליה. והדרך כאן היא ממש מסמרת שיער.
השורה התחתונה: אם תניחו את הספר הזה מהיד, זה יהיה רק כדי לתפוס נשימה ולהירגע לרגע.
למצוא אותה/ ליסה גרדנר, מאנגלית: אסף שור, כנרת זמורה ביתן, 416 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו