לפני העיר היתה המילה

כלת פרס ישראל גאולה כהן, מחוקקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שעסקה רבות בעליית יהודי אתיופיה, תיארה לפני שנים את אחד המעמדים המרגשים שלו היתה עדה בעת שראשוני העולים במבצע שלמה ירדו במאי 1991 ממטוסי ההרקולס של חיל האוויר שהטיסו אותם ארצה.

כהן סיפרה שראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ניגש ללחוץ את ידי העולים, פגש ילדה כבת 10 ושאל לשמה. הילדה השיבה בטבעיות: "ירושלים". ראש הממשלה שמיר חשב, לרגע, שהילדה לא הבינה את שאלתו, ופנה אל ילדה נוספת שחלפה על פניו עם אותה שאלה ממש. והנה גם זו השיבה: "ירושלים".

"ירושלים בתנ"ך 669", ספרם של העיתונאי ומורה הדרך שלמה צזנה ושל הרב יצחק לוי מישיבת הר עציון - מומחה לירושלים ולהר הבית - פורס את היריעה התנ"כית הרחבה על אודות העיר והמושג, שהפכו לחלק מהדנ"א היהודי. מנהגם של יוצאי אתיופיה - שאליו נחשף שמיר - לקרוא לבנות רבות בשמה של עיר הנצח, הוא ביטוי אחד בלבד לגנום־ירושלים שטבוע כה עמוק בתודעת העם היהודי.

אלא שבניגוד לרגשות העזים שמעוררת ירושלים בקרב היהודים בארץ ובעולם, צזנה ולוי בחרו להגיש את סיפורה של ירושלים בתנ"ך מעט בדומה לדרך שבה מילון או קטלוג מקבץ נתונים עבור קוראיו. בתקופה שבה ירושלים מעוררת מחלוקת עזה בין מאמיני הדתות השונות, יש במבט הענייני והמעט מרוחק שלהם יתרון; הוא מאפשר לימוד, העמקה והתמצאות בכל הופעותיה של המילה "ירושלים" בתנ"ך, פסוק אחר פסוק, פרק אחר פרק, וספר אחר ספר - באופן שמאפשר לקוראים להתרשם מהמרכיב התנ"כי הכה מרכזי בתודעת ירושלים לאורך הדורות.

בעמודיו הימניים של הספר מופיעים 238 פרקי תנ"ך שבהם נזכרת ירושלים 669 פעמים. משמאל, מוגש הסבר קצר ובו ביאור הפרק, והקשרו ההיסטורי־סיפורי.

כריכת הספר (ספריית בית אל/ג'יי־נט)

כך, למשל, מול מזמור קל"ז בתהילים שנפתח בפסוק הקנוני: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון", מובא תיאור היסטורי קצר המלמד עד כמה היה גדול כאבם של גולי יהודה וירושלים שהגיעו לערי בבל וסירבו לבקשת שוביהם לשיר את שירי ציון. הגולים נשבעו לזכור את ירושלים וקיללו את האדומים שסייעו לבבלים בהחרבת העיר. בהמשך מזכירים המחברים את השימוש הרווח שנעשה בכל חתונה בקהילות ישראל בפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני..." שאף הוא לקוח ממזמור קל"ז בתהילים, וכן ביטוי נוסף ממזמור זה - "יום ירושלים". במקור מציין הביטוי "יום ירושלים" את יום חורבן העיר, אך בימינו את יום שחרורה של ירושלים ואיחודה במלחמת ששת הימים. כ"ח אייר, יום השחרור, אף נקבע על ידי מדינת ישראל כיום חג לאומי, בבחינת תיקון למשמעות המקור הכואבת.

את המבנה האחיד של הספר שוברות שתי הקדמות שכתבו צזנה ולוי. רק שם הם מרשים לעצמם לחרוג מהמקצב המידעני המונוטוני כמעט שגזרו על עצמם לכל אורכו. צזנה כותב שם כי "חקר הופעותיה של ירושלים בתנ"ך מלמד שירושלים והעם היהודי מחוברים משחר הימים", וכי "ירושלים רשומה על שמו של העם היהודי בטאבו הקדום בעולם". הרב יצחק לוי מציין ש"המאורעות שמתרחשים בירושלים לאורך ההיסטוריה מבטאים את צביונה ובו זמנית מעצבים את מהותה".

לוי מבהיר שהכתיב של ירושלים ברוב המקומות הוא "ירושלם", ואילו הקרי שלה הוא ביו"ד - ירושלים. רבנו בחיי, מזכיר הרב לוי, מבאר את סיומת שמה של ירושלים כסיומת זוגית, ועל פי חז"ל מדובר ב"ירושלים של מעלה" וב"ירושלים של מטה".

ירושלים של מעלה, על פי הפירוש המקובל, היא כידוע ירושלים של רוח, שכינה, קדושה מחשבה ורעיונות, בעוד ירושלים של מטה היא ירושלים של הגשמיות, החומר וחיי היומיום. סקירתם של צזנה ולוי נעה בין שני הקטבים הללו, שפרקי התנ"ך שוזרים לא פעם זה בזה. כך גם העיד פעם המשורר, המחנך והמורה לתנ"ך יצחק שלו: "אדם המשקיף על ירושלים אינו משקיף על עיר אלא על תהלוכה עצומה וססגונית הנמשכת מקצה הדורות ועד קציהם, למין ימי מלכיצדק בעבר הרחוק ועד ימי המשיח לעתיד לבוא". √

ירושלים בתנ"ך 669 / שלמה צזנה ויצחק לוי;

ספריית בית אל/ג'יי־נט, 560 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו