הפיל בחדר

פותחים תיק: מדובר באחד האירועים הדרמטיים ביותר במלחמת העולם הראשונה: הטבעת אוניית הנוסעים לוסיטניה על־ידי צוללת גרמנית - ללא ספק אחד הגורמים המכריעים שהביאו להחלטתו של הנשיא וילסון להכניס את ארה"ב למלחמה, שהשתוללה אז באירופה. כמקובל אצל לארסון ("השטן בעיר הלבנה", "בגן חיות הטרף"), העובדות ההיסטוריות מוגשות לקורא בעטיפה סיפורית קולחת. הספר עוקב אחרי שתי הגיבורות העל־אנושיות: לוסיטניה האדירה מצד אחד והצוללת הגרמנית U-20 מצד שני, בשבוע שבין 1 במאי ועד למפגש ביניהן ב־7 במאי 1915. לוסיטניה, תחת פיקודו של רב החובל המנוסה ויליאם טרנר, מפליגה מניו יורק לעבר ליברפול כשעל סיפונה כ־2,000 נוסעים; U־20, תחת פיקודו של וולטר שוויגר השש אלי קרב יוצאת לצוד כמה שיותר אניות, ללא הבחנה מאיזה סוג - מסחריות, נוסעים ואפילו ניטרליות - ולהטביע אותן.

גבולות הז'אנר: אריק לארסון הוא אמן הז'אנר ההיסטורי־סיפורי. כך, למשל, אנחנו לומדים שקברניט הלוסיטניה טרנר היה חבר בוועדת החקירה לנושא אסון הטיטניק, שטבעה רק שלוש שנים קודם לכן. אנחנו עומדים על טבעו הלא־ידידותי בעליל - הוא כינה את נוסעיו "חבורת קופים ארורים שמקשקשים בלי הפסק". מהצד השני של האטלנטי אנחנו נחשפים לרומן הפתטי של הנשיא ווילסון האלמן עם אדית גאלט, שאחריה חיזר כבן תשחורת מאוהב. וכמובן - הנפשה מעמיקה של נוסעים לא מעטים, ההופכים את הטרגדיה לאישית ורגשית לקורא.  

מדד המתח: סופו הטרגי של הסיפור ידוע כ־100 שנה. ואולם, לארסון חושף פן פחות ידוע של הפרשה: קיומו של אגף מודיעין סודי, "חדר 40" שהחזיק במפתחות הפענוח של התשדורות המוצפנות של הצי הגרמני (שבריטניה קיבלה מבריה"מ), ממש כמו שבמלחמת העולם השנייה החזיקו הבריטים ב"אניגמה". מתברר כי בידי חדר 40 היה כל המידע הרלוונטי על הצוללת הגרמנית, המשייטת לקראת המפגש עם הלוסיטניה, אולם הם לא הפנו אותה לנתיב בטוח יותר. שתי סיבות לכך מספק לנו לארסון: הראשונה - הבריטים לא רצו שדבר קיומו של חדר 40 יתגלה, והשנייה, סיבה מחרידה באמת - הם קיוו שאסון כזה, שבו ייהרגו אזרחים אמריקנים רבים, ישכנע את ארה"ב להיכנס, סוף־סוף, למלחמה.

השורה התחתונה: ספר נהדר, מרתק ומחכים. 

שובל המוות / אריק לארסון, מאנגלית: גיא הרלינג;

בבל, 461 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו