אש בבית

בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לדרכים אלטרנטיביות לניהול משפחה וזוגיות. פוליאמוריה היא אחת מהן, ולמרות שאינה מאוד נפוצה בישראל, היא בכל זאת תופעה שהולכת ותופסת עניין ציבורי. ד"ר מאשה הלוי כתבה על כך ספר ("לחיות פתוח", כנרת זמורה ביתן), נפתחו קבוצות תמיכה ושיתוף של פוליאמורים, הם מסוקרים בתקשורת, והנה יוצא גם ספר שמספר את סיפורם. אלא שבספר הזה, בניגוד לספר המיסיונרי של הלוי, אנחנו עדים דווקא לצדדים הפחות מעודדים של התופעה. לדרך שבה צד אחד, במקרה הזה הגבר, כופה על בת זוגו יחסים מהסוג הזה, ומאלץ אותה ליישר קו עם בחירתו. 

עידית, גיבורת הספר, היא בחורה חכמה ונאה ש"זוכה" בחלימי הפלרטטן וגוברת על מתחרות רבות, שניהלו איתו רומנים אך לא הצליחו לכבוש אותו. חלימי מוצג כ"פרס". הוא בעל תומך ואב מסור. אך למרות זאת, הוא נותר חלום שאינו מתגשם. אחרי נישואיהם הוא ממשיך להתנהל כציפור דרור. הוא עסוק בפנטזיות על נשים, וגם מקפיד להגשים אותן בפלרטוטים וברומנים. בצר לה עידית מפצירה בו להפסיק, וכשהיא כושלת בכך, היא מציעה נישואים פתוחים, ומתחננת שיודיע לה מראש על כל רומן וישתף אותה בתוכנו. עידית נכנעת מחוסר ברירה, וכמו רבים אחרים מנהלת מערכת יחסים פתוחה, לאו דווקא מתוך בחירה חופשית. עידית מתענה וסובלת בשל הבגידות של בעלה. היא מצותתת לשיחות שלו, קוראת את ההתכתבויות שלו, עוקבת אחריו באובססיה ולמעשה חיה בדאגה מתמידה שמא הוא בוגד בה, שאינה מספיקה לו. 

למרות הפגיעה הרגשית העמוקה שמסבות לה בגידותיו של בעלה, בעיקר אחת משמעותית, עידית בוחרת להישאר איתו. היא אמנם קצת מתלבטת ומתייעצת, אבל מגיעה למסקנה שעדיף לה איתו מאשר בלעדיו. הדרך היחידה שלה "לנקום" בחלימי, לעורר אותו, לחוש הוגנות מסוימת ולתת לעצמה את אותן פריבילגיות שהוא מעניק לעצמו - היא לנהל קשר רומנטי משמעותי משל עצמה. אלא שעידית לא קורצה מהחומר של בעלה, והיא מסתפקת בקשר וירטואלי. באופן מקורי ומעורר עניין בוחרת צור־גלוזמן שהגיבורה שלה לא תנהל קשר וירטואלי־אינטרנטי, כמתבקש וכמקובל בימינו, אלא קשר דמיוני בעל יסודות פנטסטיים עם דמות של אביר מהמאה ה־13. את ז'אן מארסוף יפה התואר פוגשת עידית לאחר שהיא בולעת פטריות הזיה עם בעלה על חוף הים בעתלית, לא הרחק מביתם החדש, שאליו עברו מתל אביב כדי להתרחק מפיתויים. היא עוברת חוויה גופנית מוזרה, ואז היא פוגשת בו, תוך כדי שהיא חוזרת אחורה בזמן 800 שנה.

כריכת "להשביע את הדרקון"

הרומן הדמיוני עם "האביר", אותה דמות איקונית שמסמלת את הגבר המושלם, משמשי לעידית מפלט מהבעיות בזוגיות שלה. הרומן מחזק את הביטחון העצמי שלה, והוא מעורר את בן זוגה לחשוק בה מחדש. אך כאמור, אין מדובר בדמות מאהב ממשית, אלא במין יציר של התת־מודע, שכל תכליתו היא לתקן את העיוותים שבמציאות. האביר הוא הזיה בהקיץ שאינה מזיקה ואינה יכולה באמת לפגוע בחלימי או לעורר בעידית רגשות אשמה, וגם לא לערער את יחסי הכוחות שבין בני הזוג. הרומן מתאים לאישיות הכנועה של הגיבורה, שמסכינה עם יחסים מעוותים, ואינה מעיזה לצאת מהם וגם לא באמת לדרוש לעצמה מקום. 

רומן הביכורים של מאשה צור־גלוזמן נע בין שלושה סיפורים ושני זמנים - התחלת הקשר בין חלימי לעידית, הקשר שלהם בהווה והקשר שלה עם האביר. שלושה סיפורים שונים, שבכולם מוצגת דמות של אישה כביכול חופשייה ומשוחררת, אך כזאת שנכנעת למעשה לתכתיבים מגדריים שמרניים, העטופים באצטלה של "ליברליות". קשה לדעת האם הכותבת עצמה מזדהה עם בחירותיה של הגיבורה שלה או מבקרת אותן, אבל מה שהיא מציגה כ"זוגיות מודרנית" הוא במובנים רבים זוגיות מיושנת מאוד. דמות הבעל המוצגת שם היא של גבר, שאמנם שותף במידת מה בחלוקת התפקידים בבית, ומתפקד כ"אב החדש", אבל הגבר הוא איש תקשורת קרייריסט, והאישה עוסקת מדי פעם בתרגום. הגבר הוא שמכתיב את היחסים, והאישה נגררת. אפילו האביר, יציר דמיונה, הוא גבר מזן דומה. נשוי ומצפה מעידית ללכת אחריו, תרתי משמע.

ספרה של צור־גלוזמן מעלה תהיות מעניינות באשר להתמודדות עם גבולות (וחוסר גבולות) בזוגיות המודרנית. הוא פונה בעיקר לקהל יעד צעיר, תוך שימוש בשפה יומיומית נועזת ומשוחררת, בעיקר בכל הקשור למין ולסמים. ובעיקר - ניכר שהוא נכתב מתוך כנות עמוקה וישירות בלתי מתפשרת. √

להשביע את הדרקון / מאשה צור־גלוזמן
ידיעות ספרים, 376 עמ'

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו