מבקר הספרות האמריקני ג'ורג' סטיינר הלך לעולמו ביום שני בגיל 90, בביתו שבקיימברידג', אנגליה. סטיינר היה סופר, מסאי ומחנך פורה שפירסם כ־25 ספרים, אך בעיקר זכה לתהילתו כמבקר הספרים הבכיר של מגזין "ניו יורקר" – משנת 1966 ועד פרישתו ב־1997. יש הרואים בסטיינר מי שהכיר לקוראים האמריקנים קלאסיקות ספרותיות רבות מאירופה.
כבר מספרו הראשון, "טולסטוי או דוסטוייבסקי" מ־1959, הציג סטיינר את משנתו הכמעט־דתית לגבי ביקורת, במאמר ושמו "מסה על הביקורת הישנה". במאמר זה כתב סטיינר כי "הביקורת הישנה מעוררת התפעלות", כיוון שהיא "לוקחת צעד אחורה מן הטקסט ומביטה במטרותיו המוסריות. היא חושבת על ספרות לא כמי שקיימת בבידוד אלא כבעלת תפקיד מרכזי במשחק האנרגיות הפוליטיות ההיסטוריות".
סטיינר היה תמיד איש אשכולות שעורר סביבו מחלוקת. הניו יורק טיימס ציטט אתמול את מבקר הספרות לי סיגל, שהעיד על סטיינר כמי ש"מעלתו היתה בכך שהיה מסוגל לעבור מפיתגורס, דרך אריסטו ודנטה, לניטשה וטולסטוי – והכל בפסקה אחת". לעומתו, ביקורת בטיימס מ־2009 ראתה בדיוק בכך את חסרונו – אותה ראייה רחבה שאינה כבולה להגדרות.
סטיינר נולד ב־1929 בפריז להורים יהודים ממוצא אוסטרי, ובשנת 1940 היגרה המשפחה לניו יורק, חודש לפני שהבירה הצרפתית נכבשה על ידי הנאצים. הוא בגר את אוניברסיטת שיקגו ולאחר מכן את הרווארד ואוקספורד, וב־1956 חזר לארה"ב כמרצה בפרינסטון. סטיינר הירבה לכתוב על הקשר שבין בלשנות לספרות וחברה, ואף עסק רבות בשואה. הוא היה מבקר של הלאומיות ואף ביקר את עמדת ישראל בסכסוך עם הפלשתינים.
בראיון ל"פאריס ריוויו" בשנת 1994, אמר סטיינר שהוא שואף לכך יזכרו אותו כ"מורה טוב לקריאה".
בספר ראיונות עימו ב־2016, הגדיר סטיינר "תנאים לקריאה", ובהם מרחב פרטי נטול דיאלוג עם אדם נוסף, ובעלות על ספרים, "תנאי אליטיסטי" כהגדרתו, כיוון שבמאות קודמות הבעלות על ספרים היתה של המוסדות בלבד.
