"רק עוד כמה דגדוגים... ולישון / "עוד קצת קצף באמבט... ודי" / ירג מילה
סכנת התמכרות קשה נמצאת בין דפיו הקשיחים של שני הספרונים. באופן משעשע, הספרים דווקא מאריכים את טקס השינה אצל ילדים בני שנה ומעלה, שרוצים לקרוא את הספר שוב ושוב, במקום מטרתם המקורית - להכין אותם להירדמות. בכותר הראשון שתורגם לעברית (מגרמנית: חנה לבנת, כתר/כנפיים) הארנבון נטול השם מתכונן ללכת לישון. המספר מפרט את כל השלבים בדרך לשינה המיוחלת, תוך כדי שהוא מפעיל את הקוראים הקטנטנים לעזור לו בפעולות (" אולי תוכלו לסדר לו קצת את הכרית?", "נכסה טוב טוב את ארנבון").
בכותר השני הארנבון מתענג על מקלחת הגונה עתירת קצף, שאחריה נדרשים הקוראים לנגב אותו טוב-טוב במגבת, לייבש את השיער, ואף למרוח לו קרם מזין על הפנים. שני הספרים בסדרה, שנכתבו על ידי ירג מילה הגרמני, יעילים כל כך בשל פשטותם: האיורים בסיסיים ולא עמוסים בפרטים, מה שמעניק אפקט מרגיע. "ההוראות" מאוד משעשעות ("תמשיכו לנשוף! חזק יותר!") ומעניקות תחושת שליטה לפעוטות.
איפה הביצה / רות אורן
הספר הזה מוצלח כי אפשר לחזור אליו שוב ושוב: חרוזים מדויקים, פשוטים ולא מתאמצים ועלילת "חפש ומצא" קלאסית שכוללת בתוכה את החיות הראשונות והאהובות שהפעוטות לומדים להכיר.
בחצר של יונתן (שחום העור, עוד החלטה יצירתית חשובה שמעודדת גיוון) יש תרנגולת נטולת כבלים וגדרות, היא מתרוצצת בחצר ורוקמת סוד בדמות ביצה שהיא מחביאה. יונתן מסתובב ברחבי הבוסתן, וכך הקורא מחפש איתו את הביצה הנעלמה. מדובר במסע בלשי חינני, שחדוות החיים המצויה בו מתקיימת גם בזכות איוריו מלאי ההומור של אביאל בסיל (ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד).
מעשה בארנב ובזנב / ע. הלל
עוד שיר "חפש ומצא" מקסים מאת מחבר השירים "יוסי, ילד שלי מוצלח", "דודי שמחה" ו"למה לובשת הזברה פיג'מה", שרואה אור כספר פעוטות מקרטון. ארנב אבוד קם בבוקר ומגלה לתדהמתו שזנבו האהוב נגנב. חיפוש מתחת למיטה, בתוך נעליו, במזנון ובחדר האמבט מעלים חרס בידיו. היכן מסתתר הזנב?
משחק מעניין מתקיים בין הקורא, שהזנב גלוי וברור לו, לבין הארנב האומלל, שמחפש את היקר לו בקדחתנות עד שהוא מחליט לשבת ולהירגע. הפער בין הידע של הקורא, שרואה את הזנב מולו, לידע של המספר יוצר סיטואציה משעשעת, ומעניקים לאיורים חשיבות זהה לטקסט, כיאה לפיקצ'רבוק.
יש לציין כמובן את חרוזיו הנפלאים והפואטיים של ע. הלל, שמתנגנים על הלשון: "מרב גיל/ ודיצה/ הארנב/ קפץ קפיצה -/ עם זנבו/ אשר/ נמצא". כמו כן, האיורים יוצאי הדופן של ליאת יניב אופק, שמדמים צביעה ילדית מאופקת, עם רקעים לבנים, אינם משתלטים על הטקסט הנהדר של הלל.
הדינוזאור הביישן / סירוקו דנלאפ
כל מה שסירוקו דנלאפ עושה הוא מגניב ונראה נטול מאמץ: היא כותבת לסדרות דוגמת "בובה רוסית", "פה גדול" ו"כשגבר פוגש אישה", יוצרת סרטים קצרים וגם מבליחה בכתיבה ל"ניו יורקר". את אותה רעננות והומור ציני חדש אפשר למצוא בשפע בספר הפעוטות שלה (תכלת), שחרף פטפטנותו, הוא שופע שמחה והגזמה במובן הטוב של המילה. דינו הוא דינוזאור ביישן וחרדתי, וקול רם מדי ולא רך מספיק עלול להבריח אותו. על הילדים לנסות ולהרגיע אותו בשלל דרכים יצירתיות: לשיר לו "היום יום הולדת", לומר לו שלום בשקט, אבל לא חלש מדי, כי אז נסתכן בקרבת יתר מצידו, וגם אל תזוזו יותר מדי, אחרת הוא יזחל בחזרה לשיחים.
הספר הפעלתני הזה ידבר גם להורים, שיחוו את הטון האירוני מעט מעל ראשם של ילדיהם, אבל יש סיכוי גבוה שהוא ייהפך לפייבוריט שלהם בהקראה.
סדרת "טוטו וחברים" / אורית ברגמן
הכותבת והמאיירת של סדרת הפיקצ'רבוקס "טוטו וחברים", לוקחת את היצירה שלה מאוד ברצינות, ויודעת את העבודה. החל מהפורמט הקשיח והעבה, שמשדר כיפיות ומעניק כבוד לכפולות הצבעוניות ובחירת הדמויות ואיפיונן, דרך האיורים החכמים ועד השורה התחתונה, שלא נדחפת בבוטות דידקטית. הסדרה כוללת כרגע שישה ספרים, מתוכה שני כותרים שעוד לא ראו אור. כל ספר מושתת על תמה אחרת: קצב וזמן, גדול וקטן, דמיון ומשחק, שלי ושלך, כשאת הסוגיות האלה, המוכרות כל כך בהוויה הילדית, אפשר למצוא בערבוביה בכל הספרים.
הדמויות הקבועות הן טוטו, פיל עדין, ביישן וטוב לב, שממדיו הפיזיים הגדולים - שנוכחים מאוד כבר בכפולה הספר הראשונה - עומדים להשוואה לחברתו הציפור הקטנה לה לה, ויוצרים בו זמנית סיטואציות משעשעות ומכמירות לב.
דווקא לה לה הקטנה מאופיינת כגאוותנית, ולא תמיד מגלה את הרגישות המספקת לבקשותיו של הפילון, כך ב"יותר גדולה ממך" (מודן), בו היא מתפארת בכך שהיא גדולה ממנו בשלושה ימים, לכן "אני ראשונה על הנדנדה". כשהוא שואל אם אפשר להצטרף, היא משיבה: "קטנים תמיד הורסים". גם הפער הגילי המזערי בין לה לה לטוטו עומד גם הוא בבסיס הספר, וברגמן רותמת את "חסרונו" הגילי והפיזי של טוטו חסר הביטחון לטובתו, כשבסוף הוא משתמש בהם כדי לומר את המילה האחרונה.
כך גם ב"שלי מהבית" החדש (כנרת), שבו השניים הולכים ליום כיף בים, ולה לה מסרבת לחלוק את כלי המשחק שלה בטענה שהם "שלה מהבית", צירוף מילים אלמותי בחיי פעוטות והורים. טוטו מסרב לתת לחברתו להרוס לו את יום הכיף, והוא משתמש ב"נשק" של לה לה כדי להוכיח לה שהכי כיף לחלוק דברים. האיורים של ברגמן מאופיינים בצבעוניות חזקה ושמחה, וההורים יתענגו להקריא את הספרים לפעוטות, תוך הבלטת הטון הנעלב של טוטו, וקריאת התגר
הדווקאית של לה לה.
מוטיב משחקי הדמיון וההתחפשות, שברגמן פיתחה גם ב"המלך אמר", ושמהווה נדבך חשוב ומרכזי בחיי פעוטות, מופיע גם ב"כאילו" (הקיבוץ המאוחד). לה לה מזמינה את טוטו לשחק במשחק ה"כאילו" וחיש מהר הוא נהפך לצב. לה לה כמובן מגדילה לעשות ובוחרת להיות ארנבת זריזה כדי לרכוש יתרון על חברה, אך טוטו לא מאחר בתגובה, וכך השניים ממשיכים בדיאלוג של "העלאה והשוואה": על הנמריות המבהילה של לה לה טוטו ידמיין שהוא אריה גדול, אך הנאתו תהיה רגעית, כי לה לה כבר מחלטרת כ... מאלפת אריות בדומה ל"יותר גדולה ממך".
ברגמן משחקת בעצמה עם הפרופורציות של השניים כדי ליצור תגובה רגשית מהקוראים, ובדומה לשאר הספרים בסדרה, היא מצליחה להעביר לקוראים ללא שום קלישאות מנופחות את חשיבות התושייה והחוכמה הילדית, שגוברת על מגבלות של גיל או גודל.
