מה תרצו לעשות היום – לתחבל, להרעיז או שמא לטרטר? אם המילים האלה נראות בעיניכם כצירוף אותיות חסר פשר או כטעויות הגהה, סימן שטרם זכיתם להכיר את קַרְלְסוֹן, "גבר במיטב שנותיו, נאה, חכם ושמן בדיוק במידה הנכונה". אם אלה הם פני הדברים, רוצו לתקן זאת מייד, מה גם שבזכות "קרלסון־על־הגג מעופף שנית", התרגום החדש של מעללי הברנש המעופף (הוצאת מרגנית, התרגום משבדית של דנה כספי), הרפתקאות מעולל התעלולים משטוקהולם הפכו לנגישות יותר.
חלק מהקסם של קרלסון, ברנש פצפון בעל מדחף בגב שמאפשר לו לעופף כרצונו, נובע מהעל־זמניות שלו. הסופרת השבדית אסטריד לינדגרן יצרה את הדמות בשנת 1955, אך הספר נקרא על ידי ילדים בני זמננו בהנאה מרובה וללא כל קושי. אחרי הכל, הרצון להרעיז מדי פעם אינו שייך לדור זה או אחר ואינו קשור לאבזור טכנולוגי, שהשתנה לבלי הכר בעשורים האחרונים.
עוד לא הבנתם מה זה להרעיז? העיקר שלא תבצעו את הטעות של קָטָנִי, חברו בן ה־8 של קרלסון, ולא תאמרו באוזני קרלסון שהכוונה למילה "להרגיז", אחרת תיתקלו בתשובה עוקצנית במיוחד:
"אִם הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְ'לְהַרְגִּיז', זֶה מָה שׁהיִיתִי אוֹמֵר. 'לְהַרְעִיז' זֶה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר אוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק יוֹתֵר מִפְלַצְתִּי. אֶפְשׁר לִשׁמֹעַ אֶת זֶה בַּמּלה עַצְמָהּ".
אסטריד לינדגרן נחשבת על ידי רבים לסופרת הילדים הטובה ביותר בהיסטוריה. האיורים המקוריים של המאיירת השבדית אִילֹון וִיקְלַנְד, המפארים את התרגום העברי, משלימים את העבודה ויוצרים דמות שתתחבב על כל ילד. ולא רק ילד - בדומה לכל ספרות ילדים גדולה, העלילות של קרלסון לא מכירות בהגדרות מלאכותיות של גיל או של גבול מדינתי, ויש בהן הומור ורבדים של ביקורת חברתית שקורצים לילדים ולמבוגרים כאחת.
"הספר תורגם לעברית לראשונה על ידי הסופר אליהו דוד שפיר, מי שתרגם לעברית גם את 'פו הדוב' וספרי מופת נוספים, וראה אור בשנת 1967, 12 שנה אחרי שהתוודעו אליו קוראי שפת המקור", מספרת יעל מולצ'דסקי, עורכת מרגנית. "הוא נקרא אז 'קרלסון המעופף' ולילדי ישראל של הדור ההוא היתה הזדמנות להכיר אותו. אבל לפני 20 שנה, כאשר התחלתי את דרכי בעריכת ספרי ילדים, כבר היה קשה להשיג את הספר".
בזכות ליליאנה לונגינה
מה גרם, אם כן, לתרגום המחודש? התשובה קשורה למקום הולדתה של מולצ'דסקי, בריה"מ לשעבר. "קרלסון היה ידוע לכל ואהוב במיוחד בבריה"מ. זה היה אחד מספרי ילדותי, ולכן יזמתי את תרגומו מחדש, כמו תרגומים חדשים למיטב ספריה של אסטריד לינדגרן. אז התחלנו עם בילבי, המשכנו עם מדיקן, ובשנת 2017 ראה אור התרגום החדש של דנה כספי לספר הראשון בסדרת קרלסון - 'קרלסון על הגג' - וזכה להצלחה גדולה. עכשיו ראה אור הספר השני, 'קרלסון־על־הגג מעופף שנית'".
למולצ'דסקי יש הסבר לכוח המשיכה האדיר של ספרי קרלסון. "כילדה שגדלה בבית רגיל, קסמו לי מאוד שורות הפתיחה של הספר הראשון בסדרה: 'בעיר שטוקהולם, ברחוב רגיל לגמרי, בבית רגיל לגמרי, גרה משפחה רגילה למדי ושמה סוונסטון'. אל כל ה'רגילות' הזאת נכנס טיפוס כל כך חד־פעמי כמו קרלסון ולוקח את הילד הרגיל לגמרי לאינספור הרפתקאות. כילדה זה נתן לי המון תקווה שגם לי יכול לקרות משהו דומה. שנים בהיתי בחלון בציפייה לקרלסון, לשובבות ולקונדסות שלו, להומור המושחז ולפראות הילדותית. אני מאמינה שזה קוסם לילדים גם היום".
על מילות האהבה של מולצ'דסקי לברנש המעופף יכול לחתום כל מי שכמוה נולד ברוסיה או ברפובליקות האחרות של בריה"מ לשעבר. שלושה דורות של עשרות מיליוני דוברי רוסית גדלו על הדמות הזו, שעזבה את גבולות הספר והשתכנה בכל היבטי תרבות ההמונים - בסרטים, בהצגות, בסרטים מצוירים, ואפילו בבדיחות. משפטים שלמים מספרי קרלסון הפכו לאמרות כנף בשפה הרוסית. אין להתפלא שבשנת 1992 כניסתו של קרלסון לפנתיאון הרוסי נחתמה סופית: הוא זכה להופיע על בול רוסי רשמי.
בול של קרלסון, 1992
לינדגרן עצמה הודתה שהפופולריות העצומה של קרלסון במרחב הרוסי, ויחד עימו של דמויות נוספות פרי יצירתה, כגון בילבי, אמיל מ"תעלוליו של אמיל" או רוניה בת השודד, היתה תוצאה ישירה של התרגומים המופלאים לרוסית בידי ליליאנה לונגינה. הרומן של לונגינה עם הספרות השבדית נולד במקרה, ולא מבחירה. את רוב ילדותה היא בילתה בגרמניה ובצרפת, ולכן שלטה לגמרי בגרמנית ובצרפתית, אולם בבריה"מ של שנות ה־50 לא התירו לה לבצע תרגומים מן השפות האלה. הסיבה היתה פשוטה: יהדותה של המתרגמת.
למזלה, בתקופת לימודי הבלשנות והספרות לונגינה התמחתה בספרות סקנדינבית. בתחום זה לא היו מתרגמים רבים בבריה"מ, וכך היא נדחקה אל השפה שנדמתה לאחרים כשולית, ובסופו של דבר - לפרסום ולתהילה. פחות ידוע שבשנת 1930 לונגינה, כילדה, חיה כמה חודשים בתל אביב, ואפילו למדה בבית ספר עברי; אלמלא החלטתה של אמה לחזור לצרפת, ואחר כך לבריה"מ, חייה היו מתפתחים אחרת ומי יודע, אולי היא היתה מתרגמת את ספרי לינדגרן דווקא לעברית.
לא נלחם ברעים
כדמות, קרלסון הוא אנטיתזה מוחלטת לגיבורי־על אמריקניים. אמנם יש לו יכולת פלאית להתעופף, אבל חוץ ממנה הוא ארוג מחולשות חינניות. הוא שמנמן, גרגרן, עצלן, אנוכי, רברבן בעל אגו מנופח, מניפולטור חסר אחריות ומומחה בהפרחת כזבים - לא בדיוק רשימת תכונות של גיבור מושלם.
קל לשער שסוד קסמו של קרלסון נעוץ בחוסר הדידקטיות המופגן שלו; פה ושם הוא עושה שימוש במעופו כדי להעמיד במקומם גנבים קטנים, אבל אין לו יומרה כללית להילחם ב"רעים", ולחלופין הוא מעדיף לנצל את יכולתו הייחודית לסחיבת לחמניות טריות דרך החלון ולעוד מעשי הרעזה. במידה רבה, קרלסון הוא התגלמות הילד הנצחי - לא מנומס ולא מחונך, אבל שובב, טוב לב ומלא הומור.
מולצ'דסקי מצביעה על ההקשר האקטואלי של הספר, שראה אור רגע לפני סערת הקורונה. אחד מפרקי "קרלסון־על־הגג מעופף שנית" עוסק בבידוד. האח והאחות הגדולים של קטני נדבקים בסקרלטינה ומתאשפזים, וקטני נכנס בלית ברירה לבידוד בחדרו כדי לא להדביק אחרים. זאת כמובן הזדמנות לקרלסון לעופף פנימה ולהפיג קצת את הבדידות של חברו. "נוסף על כך", מוסיפה מולצ'דסקי, "זאת הזדמנות נהדרת גם לקוראים הצעירים ולהורים בבית להשתעשע בחברתו, כי כל ספריה של לינדגרן הם תענוג משפחתי צרוף
