למדתי על זוועות השואה ישירות מאלו שחוו אותן על בשרם. הזיכרונות של בני משפחתי המורחבת ושל חבריהם עזרו לעצב את מי שאני היום. הסיפורים שלהם ריתקו אותי, וגם זעזעו אותי. כנגד כל הסיכויים, אחרי החורבן הברוטאלי של יהדות אירופה, הניצולים האלו אזרו את הכוח לגדל משפחות יהודיות חזקות, לגדל אזרחים אמריקנים חזקים, ובנוסף לבנות את ביתם החדש במדינה החדשה שלהם. העוצמה של הדור הזה היא דבר מרהיב ביופיו.
ההורים שלי היו יחסית בני מזל. משפחתו של אבי הצליחה לברוח מהונגריה בזמן. זאת הודות לסבתי מצד אבי שעשתה עבודה חרוצה כדי להשיג את כל האשרות הדרושות עבור משפחתה כדי לברוח מהונגריה. זו היתה משימה מתסכלת במיוחד, וההשלכות היו עניין של חיים או מוות. יום אחד, אחרי חודשים שבהם ניסתה וכשלה להשיג את האשרות, נתן לה דיפלומט גרמני את האשרות שהיא היתה כה נואשת להן.
מצד אמי, המשפחה קיבלה את חירותה בזכות הצבא האדום, ואחרי המלחמה הם הגיעו לדברצן, הונגריה, ושם התאחדו מחדש עם שאר בני המשפחה. הם המשיכו לגור בדברצן עד המרד ההונגרי ב־1956 נגד בריה"מ, שבגינו הם ברחו מהונגריה אל ארה"ב.
כאשר מבקשים ממני לספר על אחד הרגעים הזכורים לי ביותר מעבודתי בבית הלבן במשך שלוש שנים, אני מספר במקרים רבים על אירועים הקשורים לשואה. אחד האירועים הוא ביקור עם סגן הנשיא מייק פנס בפולין. היתה לי הזכות להגיע עימו לאנדרטה למרד גטו ורשה, לצד ראש ממשלת ישראל וראש ממשלת פולין.
עבורי, עצם האפשרות שניתנה לי לעמוד יחד עימם כאמריקני גאה, כיהודי גאה, וכיועץ בכיר בבית הלבן, היתה רגע שהותיר בי רושם רב. בהמשך אותו היום, נשאתי נאום בוורשה והייתי מלא יראת כבוד כאשר הבנתי שבשורה הראשונה בקהל האזינו לי שלושה חסידי אומות עולם שהצילו יהודים במהלך השואה.
בשבועות האחרונים אני נמצא בהסגר עם משפחתי בגלל משבר הקורונה, ובזמן זה יש לי יותר זמן להרהר ולנסות להתפתח אף יותר כבן אדם. בדרך כלל אין לי זמן לחשוב ולהתפתח, בגלל הקצב המהיר של החיים. אני מקווה להמשיך להרהר גם כשהחיים ישובו למסלולם והסגר ייגמר. פעמים רבות אני נזכר בדיפלומט הגרמני ובשלושה חסידי אומות העולם שפגשתי בוורשה, שעם כל כך הרבה נוספים, שמו את עצמם ואת משפחתם בסכנה נוראית - רק כדי להציל יהודים.
המשבר הנוכחי הבהיר באופן די ברור שכל האנושות נמצאת בסירה אחת. אנחנו כולנו שותפים זה לזה בעולם, ועל האנושות לשתף פעולה בתחומים רבים, וביניהם החשיפה והמיגור של כל צורות השנאה, בכל מקום שהיא נמצאת. החוויה שלי בבית הלבן במשך שלוש שנים מקנה לי תקווה שאולי אכן האנושות מוכנה לכך.
אני לא נאיבי ולא משלה את עצמי. אני מכיר בכך שהיום, אפילו בארה"ב - ארץ בני החורין היפהפייה - האידיאולוגיה העתיקה והפוגענית של אנטישמיות מקננת, ובמקרים מסוימים אפילו תוקפת באכזריות את הקהילות שלנו.
אבל לצד זאת למדתי להיות אופטימי, פסימי וריאלי בעת ובעונה אחת. ליהודים היום יש דרגת חירות שאין לה אח ורע בדורות קודמים. כמו כן, הקמנו את מדינת ישראל, שהיא מדינה ייחודית שהפכה להיות משהו מדהים, מגדלור עבור השאר, למרות כל האיומים הרבים עליה ולמרות שהיא תחת מתקפה מרגע היווסדה.
גם במזרח התיכון המציאות השתנתה. נותר בי רושם חיובי מאוד מכל נסיעותיי למזרח התיכון כנציג הבית הלבן. המנהיגים במזרח התיכון שעימם עבדתי תמיד התייחסו בכבוד להיותי שומר מצוות. המארחים הערבים דאגו כי צורכיי הדתיים יוכלו לקבל מענה עד כמה שיכלו, ותמיד עשו זאת בחסד רב. חוויתי אווירה חמה, פתיחות מחשבתית וגם נכונות ורצון להידבר.
אתגרים אדירים לאנושות
האנושות נמצאת בעיצומם של אתגרים אדירים ולחץ רב. היום, ביום השואה, עלינו לזכור את הזוועות שאותן מסוגל לבצע האדם, ואת מה שקורה כאשר נותנים לרוע לנצח. עם זאת, עלינו גם לזכור את טוב הלב והגבורה של האנושות, את הכמות העצומה של הטוב שאנושות מסוגלת לעשות, וזה מה שעל כולנו לשאוף אליו.
עלינו לחבק את הילדים שלנו בחוזקה רבה יותר וללמד אותם על השנאה ועל ההשלכות ההרסניות שלה. מנגד, עלינו גם ללמד אותם איך אנחנו יכולים לשלב זרועות ולהילחם נגדה. עלינו ללמד אותם איך להילחם עבור כל האנושות. שאלוהים יברך את כל האנושות.
ג'ייסון ד. גרינבלאט כיהן כיועץ של הנשיא טראמפ ושליחו המיוחד לענייני מו"מ בינלאומי. הוא עכשיו שותף ב־OurCrowd, הפלטפורמה הגדולה ביותר בעולם למימון המונים עבור מניות. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר ביוזר: GreenblattJD@
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו