אין סכנה שהמאייר והאנימטור הגרמני־בריטי אקסל שפלר יגיב בחוסר נימוס אם מישהו ישאל אותו בפעם המיליון על ההצלחה הפנומנלית של "טרופותי" (The Gruffalo), שג'וליה דונלדסון כתבה והוא אייר. אבל אין ספק שהוא היה מעדיף, 21 שנים לאחר צאת ספר הילדים, שנמכר ביותר מ־13 מיליון עותקים ותורגם ל־81(!) שפות, לשוחח על דברים אחרים שאינם המפלץ האייקוני, שכבר הפך לסמל ולגיבור תרבות בבריטניה.
"אל תביני אותי לא נכון, לא אכפת לי שאנשים מזהים אותי עם 'טרופותי', הוא דמות טובה", אומר שפלר בחיוך, "אני פשוט לא חושב שמדובר בעבודת האיור הכי טובה שלי מבין שלל הספרים שאיירתי".
מגיפת הקורונה לא שינתה דרמטית את חייו של שפלר בן ה־62, שרגיל לעבוד מביתו שבריצ'מונד, לונדון. הוא מציג בפניי דרך הזום את חדר העבודה שלו, על עשרות העפרונות והמכחולים המפוזרים בין דפים, עיתונים והררי ספרים. "הכאוס שולט פה בימי שגרה וגם בימי קורונה", הוא מציין בפני בחיוך מדירתו שבלונדון.
יש אנשים שבחרו לראות בהתפרצות המגיפה הזדמנות לחשבון נפש, להתבוננות על החיים.
"אין ספק שזה משנה פרספקטיבה. אני מקווה שדברים יתבהרו בקרוב. אני מנסה לתרום ככל שאני יכול דרך העבודה שלי".
שפלר מתכוון לספר ההסברה החינמי שאייר, "Coronavirus - A book for children", שנוצר ביוזמת ההוצאה לאור שלו, "nosy crow", ומסביר בשפה נגישה וידידותית לילדים על הנגיף המשונה שפרץ לחייהם. הספר, שבנוי בפורמט שאלות־תשובות, נכתב בסיוע ייעוץ של מומחה להיגיינה ורפואה טרופית ופסיכולוג ילדים, ויצא במהירות שיא בתוך מספר ימים, גם בגרסת דפוס, אינטרנט ואודיו. "חשבתי לעצמי מה אני יכול לתרום כמאייר ילדים מוכר בתקופה מבלבלת כזאת, להורים לילדים קטנים, ואני שמח שההוצאה שלי חשבה על הרעיון הנהדר הזה".
זאת בטח היתה חוויה מוזרה, לאייר כל כך מהר ולפי הזמנה.
"כן, זה היה מוזר. אבל לאורך 30 שנות עבודה איירתי המון דברים שונים, כך שזה לא היה קשה מדי, העורכים רצו שזה יהיה קליל ולא מפחיד עבור ילדים. אני חושב שהתוצאה טובה מאוד, בייחוד העובדה שהספר כן לגבי חוסר הוודאות של הנגיף ולכך שעדיין אין עבורו חיסון. כנות זאת תכונה קריטית כשכותבים לילדים".
עוד ניסיון משובב לב לרתום את כישרונו למאמץ ההסברתי הוא שיתוף הפעולה פרי מוחו, שיצר, איך לא, עם דונלדסון, בסדרת איורים ברוח הקורונה, הכוללת בתוכה את הדמויות המעולות שיצרו יחד כשהן "מותאמות קורונה". כך, למשל, טרופותי והעכבר המתוחכם שומרים על מרחק פוטוגני של שני מטרים זה מזה, וטרופותי אומר לו: "אתה תצעד בראש, אני אתפוס מרחק"; או דמות הענק הגנדרן בעולם מתרגל היגיינה כהלכה: "אף הביטו עלי, הביטו כולם - אני הוא הענק הכי נקי בעולם".
איורי החיות הצבעוניים של שפלר, יליד המבורג, עם זיק הערמומיות והפרטים הקטנים שמסתתרים בין השורות, מוכרים כמעט בכל בית עם ילדים קטנים. "לקוף יש בעיה", "אני הוא עכברוע", "זוג", "הענק הכי גנדרן בעולם", "טרמפ על מטאטא" - טביעת היד שלו מוכרת ואינסטינקטיבית. יש לשער שזאת הסיבה לכך שבהוצאה לאור הלונדונית שלו החליטו שלא לציין את שמה של קמילה ריד, הכותבת של סדרת הספרים לפעוטות "פיפ ופוזי", ששפלר אייר, ולהבליט רק את שמו. "אני לא כותב ספרים", מודה שפלר, "המומחיות שלי היא איור". הוא נוקט כנות מצטנעת ומספר שהוא דווקא רצה ששם הכותבת יצוין, "אבל המו"ל העדיף שלא. בכל אופן, במהדורות החדשות זה תוקן".
תרגום: יעל גובר
לפתור בלי מבוגרים
סדרת הספרים "פיפ ופוזי" (תרגום מאנגלית: סיגל גפן, הוצאת ידיעות ספרים) שהספר הרביעי בה ראה אור לאחרונה בעברית, עוסקת בחיי היומיום של זוג החברים, הארנב פיפ והעכברה פוזי, שנהנים לבלות יחד בבניית ארמונות חול בים, במשחקים בשלג, ברכיבה על הקורקינט של פיפ ועוד. בשלב מסוים בכל ספר נתקל אחד הגיבורים בבעיה - אם זה אובדן חיית צעצוע אהובה, פחד ממפלצת, קנאה או מעשה קונדס (או כפי שאקסל אומר בדיוק בריטי חינני -"an OH DEAR moment") - שנפתרת בסוף, כמובן, בזכות אופיים הטוב והחברות ששוררת בין השניים.
כיאה לסדרה מותאמת גיל, החוויות הרגשיות של השניים תדברנה אל כל בן ובת שנתיים ומעלה: היקשרות לחפץ מעבר, הצורך במשחקי דמיון, התרת בעיה דרך דיאלוג והתענגות על הקסם שטמון במשחק. "ההתרה שבספרים משיבה למעשה את הסדר למקומו", אומר שפלר. "הכל פתיר, ופיפ ופוזי עצמאיים ויודעים לפתור את הבעיות ללא תיווך של מבוגרים".
זה בולט שאין דמויות של הורים, שהרי מדובר על ספרים שמקריאים מבוגרים לילדים. פוזי אופה עוגיות בתנור ללא השגחה, פיפ שם תחבושת על הפצע של פוזי, כשהיא נופלת מהקורקינט שלו.
"אני מניח שהמחברת אהבה את העובדה שבספרות יש חופש לכתוב איך ועל מה שרוצים. בשנה הבאה אמורה להתחיל עבודה על סדרת אנימציה על פי הספרים, ואפילו שם לא מתוכננות דמויות של הורים. זאת שאלה, כי הרי יש בספרים בתים ומטבח, אז פיפ ופוזי הקטנים יבשלו? זה מצחיק אבל לא הטלתי בזה ספק, אני אוהב את העובדה שהם עצמאיים".
למרות הטון הממלכתי של שפלר והחיבוק החם שהוא זוכה לו מבית המלוכה, מאז שעבר לאנגליה ב־1982 כדי ללמוד תקשורת חזותית באקדמיית באת' שבאזור הכפרי של קורשם, הוא מעורב מאוד פוליטית ויצא לא אחת נגד הברקזיט. "לצערי, כמאייר לא יכולתי להשפיע על ההחלטה האומללה והנוראית הזאת לצאת מהאיחוד האירופי, אבל אני עדיין מקווה שההשפעות ההרסניות שיש ביציאה הזאת לא יתממשו".
אתה עובד עם ג'וליה דונלדסון יותר מ־30 שנה. מה למדת ממנה?
"שאלה קשה. אני לא חושב שלמדתי ממנה מבחינה מקצועית, כי היא סופרת ואני לא. אבל אני כן חושב שהיא סופרת נפלאה ומגוונת, ועם השנים כל אחד מאיתנו הקפיד לעבוד לבד. היא כותבת ספר, מעבירה למו"ל, והוא מעביר אלי. לא התערבנו זה בעבודה של זה יותר מדי, ההפרדה הזאת מבורכת
