באחד הפרקים הראשונים של בספרו "העולם עד אתמול – מה נוכל ללמוד מחברות מסורתיות?״ שראה אור לאחרונה בעברית בהוצאת עם עובד, מספר המדען האמריקני־יהודי ג׳ארד דיימונד על מקרה שבו נתקל בפפואה ניו-גיניאה, שבו הרג אדם נער בשוגג.
הליך הפיצוי כלפי משפחת הנער ההרוג כלל השתתפות פומבית של ההורג ומשפחתו, ואפילו החברה המסחרית בה עבד, בטקסי האבלות מצד משפחת הילד ההרוג. כמו כן, חויב האדם להשתתף בהוצאות האכלת המבקרים באוהל האבלים. כל העניין התרחש תוך כדי חשש שהבעת הצער לא תתקבל כיאות - וכתוצאה ממנה יתרחשו מעשי נקם. אנשי המקום הסבירו לדיימונד שכל ההליך לא היה שונה במיוחד גם אם היה מתברר שהנער נהרג בזדון. החברה המודרנית שמה דגש על שני עניינים – פיצוי על הנזק שנגרם ובירור האשמה המדויקת של ההורג. בחברה המסורתית הדגש היה על השתתפות אמיתית ומשכנעת בצער על מות הילד.
עניין של גיאוגרפיה. דיימונד // צילום: GettyImages
דיימונד (78), ביולוג, פיזיולוג וחוקר אבולוציה מהבולטים בעולם כיום וחבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, מסביר כי מערכת המשפט בחברה המודרנית רגילה לעשות צדק בין זרים. בחברה שלנו מרבית האנשים שבהם אנחנו נתקלים ביום יום הם זרים לנו; בפפואה ניו-גינאה, לעומת זאת, אנשים כמעט לעולם לא נתקלים בזרים מוחלטים. אם אינם מכירים את האדם הם לרוב מכירים את משפחתו.
פיצוי על מקרה מוות הוא רק מקרה אחד מני רבים שמתאר דיימונד, שזכה על ספר קודם שלו על חברות אנושיות בפרס פוליצר ("רובים, חיידקים ופלדה", 1998). ספרו החדש כולל גם הסכמי שלום ודיני מלחמה, תפקיד הדת בחברה, נורמות בגידול ילדים ואפילו מנהגי סחר. התצפיות מרתקות אך גם קשות לקורא המודרני. למשל תופעות של רצח ילדים מסיבות כלכליות הקיימות בלא מעט חברות מסורתיות.
השאלה בכותרת הספר - ״מה נוכל ללמוד מחברות מסורתיות״, מורכבת; ב״רובים, חיידקים ופלדה״ התחקה דיימונד אחר הדומיננטיות של האדם האירו־אסיאתי בעולם. אבל במקום לחפש יתרונות ביולוגיים או תרבותיים, הוא נימק זאת לחלוטין בגיאוגרפיה. באירו-אסיה היה לאדם את המזל בהמצאות סוגים רבים יותר של בעלי חיים וצמחים - מכבשים ועד עצי פרי - אותם ניתן לביית. אלו נתנו לתושבי האזורים ההלו את היתרון שאפשר להם להתפתח מוקדם יותר.
מה גורם למלחמה?
בספרו הנוכחי מציב דיאמונד לעצמו שאלות מורכבות יותר. למשל, הוא מציין את האמפתיה כמרכיב בפתרון סכסוכים, בחברה המסורתית, ופחות בעולם המודרני. "אמפתיה לפעמים משחקת תפקיד בפתרון סכסוכים בתוך מדינות", הוא מבהיר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "זה קרה למשל בסיום מלחמות האזרחים במוזמביק וברואנדה, וקורה כשאת פתרון הסכסוך מובילים ארגונים לא-ממשלתיים - למשל כנסיות. אבל בסכסוכים בין מדינות נדיר מאוד למצוא אלמנט כזה. אולי מקרה נדיר הוא כקנצלר מערב גרמניה ווילי ברנדט, בביקורו בפולין, ירד על ברכיו בגטו ורשה וביקש מחילה מהפולנים".
פרשנים מודרנים, אולי בעיקר בשמאל, תמיד מחפשים את הסיבות הכלכליות למלחמות. חקרת הרבה מיני-מלחמות – האם זו התחושה שלך?
"יהיה זה מאוד חד־צדדי לטעון שמלחמות נובעות בעיקר משיקולים כלכליים. זה כמו לטעון שהמוטיבציה בנישואין היא בעיקר סקס. ישנן מלחמות ממניעים כלכליים אבל אם למשל בוחנים את המלחמות בין קתולים לפרוטסטנטים במאות ה־16 וה־17 – המוטיבציה היא בהחלט דתית. מלחמות שבטיות בפפואה ניו-גינאה נובעות ממניעים רגשיים – בעיקר נקמה, ולא רק על מותו של אדם. כך למשל אפשר למצוא לא פעם מעשה נקם מלחמתי אפילו על עוול כלכלי – כמו הריגת חזיר".
הבחנה מעניינת שלך בספר היא על מוטיבציות למסחר. אתה מראה כי התועלת הכלכלית היא לא תמיד השיקול בהחלטה לסחור. לכאורה זהו ממצא לא קפיטליסטי.
"מוטיבציות לא כלכליות לסחור נפוצות מאוד בחברה שבטית. הסיבות למסחר בין שבטים בניו גיניאה ובאגן האמזונס מונעות ברצון לצור בריתות בוודאי לא פחות מאשר ממניעים כלכליים".
.jpg)
כריכת הספר "העולם עד אתמול" (עם עובד)
"האפשרות לאלמוניות"
אחד התחומים שבהם אפשר למצוא נכונות רבה בחברה המודרנית ללמוד מחברות מסורתיות יותר - הוא התזונה. אולי משום שקיימת הכרה בכך שהתזונה שלנו קלה ומוטעית. די משעשע לראות את הפופולריות המסחרית של דיאטות הזוכות לכינוי כמו ״דיאטת האדם הקדמון״.
דיאמונד מקדיש בספרו פרק לקשיי הסתגלות עם תזונה מערבית – וכדוגמאות משתמש גם בקהילות עולי תימן ואתיופיה בישראל. עם זאת הוא מעיד כי בעיית התזונה גלובלית כיום, גם בחברות מסורתיות. "האצת בעיית הסוכרת נמצאת אצל האינדיאנים באמריקה, האבוריג׳יניים באוסטרליה, וגם בחברות שנחשפות לתזונה מערבית שלא מתוך איזו נחיתות כלכלית או טכנולוגית – למשל הסינים, היפנים וארצות ערב העשירות. הסיבה היא פשוטה: בחברות שחיו במשך שנים במיעוט מזון, או בגוון מועט של מזון, האפשרויות בתזונה מערבית קוסמות מאוד – בעוד הנזקים בשנים הראשונות לא ניכרים. במידה רבה אין להם את 'הניסיון' בתזונה לקויה".
מה מצאת בכוון ההפוך. במגע שלך עם חברות שבטיות – האם הם רואים בחברה המודרנית רק מקור לטכנולוגיה ומוצרים או גם רואים בה מודל ערכי?
"לרוב חברות כאלה רואות בחברה המודרנית מקור לדברים מועילים. בתחילה - גרזני מתכת, בגדים, מטריות, תרופות ומזון מוכן בחנויות. אבל עם הזמן הן הבינו את האפשרויות בחינוך ילדיהם ובביטחון מפני אלימות. אני מוצא שאצל המשכילים מתוכן, שיצאו ללמוד בעולם המפותח, החלו להעריך ערכים כמו פרטיות, את האפשרות לאלמוניות ואת החופש מהמעמסה של חברה שבטית – שבה בקשות לעזרה הן תמידיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
