נאמנים למקור

אתם, שחיים יפה כל כך / מיכל פאר (אחוזת בית)

מיכל פאר מספרת את סיפורה של משפחה אחת בשולי שכונת עוני בתל אביב. האב, מעין נוכל מקסים, נמלט מנושיו ומהחידלון שסביבו, ובמנוסתו מותיר אחריו אישה, בן ובת שמבטה חד וסקרן. מכאן העלילה נעה קדימה ואחורה וחושפת את הסיפור המשפחתי על מגוון זהויותיו הבדויות, התקוות הגדולות ואלה שנאלצים להישאר מאחור. ייחודו של הרומן בפער הבולט לכל אורכו בין השפה היפה של פאר, עדינה ופיוטית אבל לא מקושטת, לבין המציאות הקשה שאותה היא מתארת. דווקא דרך הפער הזה שואפת פאר לאתר בתיאור קורותיה של המשפחה הזו, בשל ייחודיותה הרבה, עקבות לפניה הנוכחיות, המפוררות, של המשפחה הישראלית.

המורה / מיכל בן־נפתלי (כתר)

יש אנשים שאחראיים במידה מכרעת לעיצוב אישיותנו ומותירים בנו חותם עמוק, אך רק לאחר שנים מתברר לנו כי הם עצמם נותרו נבדלים ובלתי מפוענחים. כיצד מגשרים על הפער הזה? ואיך משלימים עם הזמן שחלף ללא שוב? שאלות אלה עומדות בבסיסו של "המורה", רומן ראשון למיכל בן־נפתלי, תשבץ מסקרן של עובדות קשות וחותכות ושבילים בדיוניים, המחבר בין מאורעות היסטוריים מרכזיים לבין אישה אחת שהיתה ונותרה סוד. בן־נפתלי מתחקה אחר קורותיה של אלזה וייס, מורתה לאנגלית בימי התיכון, ניצולת שואה, שעשתה מאמצים אדירים על מנת לדחוק ולהדחיק כל זכר לחיים שהיו. סירובה של וייס להיות עדות חיה מתנגש עם ניסיונה של המחברת לתת עדות לחייה, והתנגשות זו מפיקה צלילים רבים. 

בינת השכווי / אביגדור דגן (עם עובד)

"בינת השכווי" מאת הסופר, איש הרוח ואיש משרד החוץ אביגדור דגן, שנפטר בשנת 2006, והוא בן 94, פורסם לראשונה בתרגומו של צבי ארד בשנת 1978 והביא את דגן לתודעת הקוראים, אך ספק אם היה מתפרסם כיום. במרכזו רופא בערוב ימיו, אבל על מות אשתו האהובה, מר לו על הילדים שלא נולדו וצר לו על החולים בסבלם. הוא מסתובב בכפר ומבקר אותם, כשעל זרועו תלוי תרנגול יפהפה שכולו אור ושמחת חיים. לאורך המפגשים המגוונים עם אנשי הכפר מנהלים השניים דיאלוגים על אהבה, על משמעות החיים ועל אלוהים, ואט־אט הופכת הקדרות לשיר הלל לחיים וליופיים, ספר שעשוי בשנינות ובפיוט. 

מפורסם / גואל פינטו (ידיעות ספרים)

ליאור בן משה, צעיר מזרחי מעיירה פריפריאלית עם סיפור משפחתי קשה, מגיע לתל אביב. זכייה במקום הראשון בריאליטי שירה מעניקה לו פרסום מיידי ואת אהבת העם. אך הגיבור שלנו מסרב להתמסר לערסול התקשורתי - חמוש בעברו הטרגי ובמודעות עצמית, הוא אינו מצליח למצוא נחמה בפרסום ולהמציא את עצמו מחדש על מזבח ה"אותנטיות". ספר הביכורים של גואל פינטו, יוצא ריאליטי בעצמו, הוא כתב אשמה מדמם ואפקטיבי הנוגע לא רק למנגנון חסר הנשמה של הטלוויזיה המסחרית, שפינטו היה חלק ממנו, אלא גם ליחסי הכוחות בין האליטות האשכנזיות, שבוראים גיבורים מזרחיים קלים לעיצוב, ואז זונחות אותם. אף אחד לא יוצא טוב בסיפור הזה: לא הגיבור אכול רגשי הנחיתות, לא ההמון המכור ולא יחידי הסגולה שבוחרים לא לצפות ולהסתמם. חרף פטפטנותו המייגעת לעיתים של הגיבור וקטעים שנדמים כביקורת טלוויזיה, מדובר ברומן סוחף ומרשים.

אושרליה / איל מגד (ידיעות ספרים)

בימים שבהם נחקקים ומתבטלים חוקים הקובעים מחיר קבוע לספר, נשאלת השאלה כמה שווה ספר טוב. וממילא היא כרוכה בשאלה מהו ספר טוב? למרות המשימה הבלתי אפשרית, אם היינו מוכרים בחנות ספרים עם הגב לקיר ומולנו לקוח שמעותיו האחרונות בידו, היינו מפטירים בלי לחשוש: "אושרליה" של איל מגד הוא ספר שכדאי להחזיק בבית, עם או בלי חוק. דרך דמותו של הילל רוט, מוסיקאי קלאסי בגיל העמידה שמחליט לבחון מחדש את הקשר עם בנו מחוץ לנישואים לאחר שאשתו בוגדת בו עם מנצח איטלקי, מגד מיטיב לשרטט דרמת יחסים מותחת, מרתקת ומפתיעה שמצליחה לגעת בכמה מקודשי החברה הישראלית.

אמנות ההכרחי / דורית פלג (זמורה ביתן)

דורית פלג היא סופרת הזוכה למחמאות חמות מפי מבקרי ספרות, אך ידועה פחות בקרב הקהל הרחב. מה הסיבה המדויקת לפער זה, והאם ספרה החדש עשוי שישבור אותו? זוהי בהחלט אפשרות, שכן "אמנות ההכרחי" הוא רומן קריא ונגיש כפי שהוא חדשני. שני חוטי עלילה נשזרים זה בזה. הראשון מתמקד במפגש בין מרצה לתולדות האמנות, אם לילד המסוגרת בתוך עולמה, לבין חייל צעיר, עולה חדש שלמד לשכלל את יחסיו עם כאב. המפגש השני, בפאריס של תחילת המאה ה־20, מפגיש בין סוחר אמיד לבין קורטיזנה שברירית. מתוך מפגשים אלו, שמשתברים זה בזה, נוצר פסיפס שעיקרו הפער בין התשוקה להפוך לאחד לבין הכאב שבהיפרדות ובאובדן.

חיות הקודש / עידו חברוני (ידיעות ספרים)

ספר שלא חושש להפריע את מנוחתן של פרות קדושות. ד"ר עידו חברוני חקר את סיפורי הפיתוי בתלמוד הבבלי, ומציע קריאה חדשה באגדות חז"ל. עיון ליברלי באגדות הוא לא מעשה שיש בו חידוש, אבל ספרו של חברוני מתייחד בכך שהוא מצמצם את עצמו לעיון באגדות מסוג מסוים, שיש בהן עיסוק ב"יחס לאחר", או בעברית עתיקה "בין אדם לחברו". נקודת מבטו של חברוני המשלבת תיאוריות פסיכולוגיות ובחירת הנושא יוצרות קריאה נעימה ומבורכת.

אישה לבדה / אילנה המרמן (אחוזת בית)

הקריאה ב"אישה לבדה", ספרה של אילנה המרמן, היא במידה רבה חוויה פיזית. אנחות עמוקות של תסכול. הגבות מתרוממות ונתקעות במעלה המצח. האצבעות מתופפות בעצבנות. ולפתע הלב מתרחב מזיק של אנושיות וחום שמגיח מתוך האפילה. גיבורת הרומן, בת דמותה של המרמן, המתמודדת עם אבל קרוב שממנו אינה יודעת אם תתאושש, יוצאת לבדה למסע בגדה המערבית, כל כך קרוב וכל כך רחוק. המרמן אחראית לתרגומים מזהירים של קפקא ואחרים לאורך השנים, ומפליא להיווכח עד כמה משהו מתוכו מהדהד בכתיבתה, כשהיא מתארת בשפתה היפה מסדרונות ביורוקרטיים שאינם מובילים לשום מקום, עוולות שמבוצעות כמעט מתוך שעמום. מתוך כל אלה עולה ומתעצבת דמות ששום גדר לא תעצור בעדה. 

אני לא הכרתי את אנרי קוריאל / ראובן מירן (נהר)

בשנות ה־90 ובתחילת המילניום סיפוריו הקצרים של ראובן מירן היו פנינה אלטרנטיבית; בלב פס הייצור הישראלי לסיפורים קצרים הוא הבהיק בכתיבה אקזיסטנציאליסטית חדה, כיאה למי שהיה נוכח ושותף במרד הסטודנטים בפאריס ב־1968. ספר המסות של מירן, שראה עתה אור, נע על הקו שבין עיון לבדיון. מירן יוצא בו למסע פגישות עם גיבוריו ועם מושאי ההשראה שלו: לוחמי חירות, מוסיקאים, סופרים, משוררים וציירים, שפרצו את הקונפורמיזם ובצמתים משמעותיים במולדתם בחרו בחירה אמיצה - מהסוריאליסט בנז'מן פרה, דרך פול גוגן ועד נלסון מנדלה. בסמטאות ובבתי הקברות של פאריס, בשדות האפרטהייד של דרום אפריקה בשנות ה־60 או ליד מכונת הכתיבה בביתו בבנימינה - המבט של מירן תמיד חף ממלאכותיות ועשיר במשמעות. 

השלישי האפשרי / רחל אלבק־גדרון (דביר)

קשה "לשווק" ספר עיון אקדמי החוקר יצירה ספרותית. אלא שכשמדובר ביצירתו של יואל הופמן - מגדולי הסופרים הישראלים מאז שנות ה־80 וללא ספק החידתי שבהם - ספר שכזה הוא הכרח. ד"ר רחל אלבק־גדרון מאוניברסיטת בר־אילן משייטת במחוזות הזן־בודהיזם, הנונסנס של לואיס קרול וזרם התודעה של ג'יימס ג'ויס כדי לפענח את הספרות של הופמן. היא מבהירה מדוע הכתיבה ההופמנית - שמשדרת זרמים ברורים של שואה, לאומיות והגירה - אף פעם אינה נקראת רק בהקשר ישראלי או יהודי; מסבירה מדוע הקורא של הופמן נדרש "לראות את כל המסכים בבת אחת"; ואף מתעכבת על בחירת שמות ודימויים גרפיים בספריו. התוצאה היא מחקר בהיר ומעמיק, שהוא כלי עזר בניסיון לחוות את הספרות של יואל הופמן במלוא עוצמתה. 

בחרו: נטע הלפרין, טל מרמלשטיין, 

עמר לחמנוביץ, אורי כהן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו