גובולינו חתול המכשפות / אורסולה מוריי ויליאמס
גובולינו הקטן נולד במערה ונועד לחיים עתירי כישופים כחתול מכשפות. אך רצתה הגנטיקה הארורה, והחתול, שהיה אמור להיוולד שחור משחור, נולד עם פסים בפרווה, כפה קדמית לבנה ועיניים כחולות. שאיפותיו בחיים הן לשמש חתול מטבח, ללכוד עכבר פה ושם וליהנות ממנעמי הביתיות. אך החתול טוב הלב לא יכול לברוח מגורלו, ובכל מקום שבו גובולינו מניח את טפריו משתרבב לו כישוף, שדן אותו לחיי נוודות. האם ימצא בית?
הקלאסיקה של אורסולה מוריי ויליאמס מ־1942, שאוירה על ידי קת'לין ג'נינגס במיוחד עבור המהדורה העברית (הוצאת עוץ), מזכירה סיפור אגדה ומעשיות יתומים. הספר, בתרגומה המצוין של יעל אכמון, עוסק בדעות קדומות ובשאיפה שלנו למרוד לפעמים במי "שנועדנו להיות" - ולנצח.
האביר, הנסיכה, הדרקון הנורא (ואוטו נושא הכלים) | גלעד סופר
גלעד סופר הביא לספרות הילדים זיק של הומור נונסנסי ולא חינוכי עם הספרים האינטראקטיביים והמצליחים שלו, שאותם גם אייר: "החופשה", "שפן" ו"נמאס", כך שלא היה צריך לחכות הרבה לספרו החדש, "האביר, הנסיכה, הדרקון הנורא (ואוטו נושא הכלים)". הפעם סופר חודר לעולם האבירים והנסיכות הימי־ביניימי עם האביר וילהלם, שקשר בינו לבין וילהלם טל, הגיבור השוויצרי האגדי, הוא מקרי בהחלט.
וילהלם - כעור, עצלן ועם שיניים בולטות - יוצא למסע מסוכן על חמור כדי להציל את הנסיכה ברונהילדה, שכושפה ונכלאה בטירה, שעליה שומר דרקון. בדרך הוא נאלץ גם להתמודד עם נושא כלים ממורמר שמשווע להכרה. אי אפשר לטעות עם הספר הזה; כמו קודמיו, הוא מצחיק בטירוף, חתרני במידה, בלתי צפוי ומאפשר לקוראים לקחת חלק פעיל בעלילה. ממתק קיצי מושלם.
הספר הגדול של בילבי גרב־ברך | אסטריד לינדגרן
"הספר הגדול של בילבי גרב ברך" (משבדית: דנה כספי, הוצ' כנרת) המאגד סיפורים מתוך שלושת הספרים שראו אור בעבר על אודות הילדה האנרכיסטית שגרה לבדה, הוא בבחינת מיצוי הפואטיקה של הסופרת אסטריד לינדגרן. הסופרת הלאומית של ילדי שבדיה בראה את אבטיפוס הילדה היתומה והשובבה, שחירות פרועה נושבת. בין צמותיה הנוקשות שהזדקרו לצדדים; שפעלה נגד הבלי הקיום הבורגני והאפור, ויחד עם הקוף נילסן, רקמה לה בנדיבות הרפתקאות מסמרות שיער.
לינדגרן לא שפטה את גיבורתה המנומשת אלא בדקה איתה את גבולות הפוליטיקלי קורקט: קפיצה מסוכנת מהגג, נגיסה בפטרייה מוזרה, בליעת קוקטייל שלם של תרופות - כל זאת באנושיות ובהומור מתוחכם.
החושך | למוני סקינט
אחד הפחדים הגדולים ביותר של ילדים (וגם של כמה מבוגרים מתפקדים) הוא הפחד מהחושך, שמסומן בתרבות לא אחת כ"מאוים", כזר, ככלי קיבול לפחדים לא מטופלים. בספרו הנפלא של למוני סקינט, עם איוריו הגאוניים של ג'ון קלאסן (מחבר "אני רוצה את הכובע שלי" הממזרי), לזלי הילד חי בדיסהרמוניה שגרתית ומשונה עם החושך, שמקבל נוכחות כמעט פיזית הודות למשחקי האור־חושך של קלאסן.
בבית גדול עם גג חורק, חלונות חלקים וקרים וכמה גרמי מדרגות - מרחב נטול הורים - החושך רוב הזמן במרתף "דחוק בין שידת מגרות שאיש מעולם לא פתח". אך מה יקרה אם לזלי יפסיק לראות בחושך אויב? מה אם יבין שבלי חושך אין אור? "החושך" (מאנגלית: רחלה זנדבנק; הוצ' כתר) מביט לפחד בעיניים, ומצליח ליצור, מלבד המסר ההתנהגותי, גם מתח איכותי, בלי הפירוטכניקה.
בבא במשרה מלאה | שי צ'רקה
בבא, היהודי הטוב, המובטל ובעל האף הבולבוסי, וידידו זוטא, חוזרים בפעם השביעית תחת ידיו המיומנות של הקומיקסאי שי צ'רקה. הפעם בבא מתכנן קריירה בחז"לות, מדגמן לפסיפס חדש לבית הכנסת, מרגיז את רב הקהילה וגם עוזר לחבר חדש - לגיונר רומאי שהתאהב באתיופית, והתגייר.
"בבא במשרה מלאה" (הוצ' מודן) מצליח להצחיק גם את אלה שאינם בקיאים בהלכות המשנה, התלמוד או פרשת השבוע. עולמותיו הצבעוניים והנועזים התפרסמו בעבר בעיתון הילדים "אותיות", ועלילות הספר הנוכחי בשבועון "בשבע".
ארי ודנטה מגלים את סודות היקום | בנג'מין אלירה סאיינז
כמה נפלא יכול להיות ספר שנפתח במשפט "ערב קיץ אחד נרדמתי בתקווה שהעולם ישתנה כשאתעורר"? אכן נפלא מאוד. "ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" (מאנגלית: מאירה פירון; הוצ' טל־מאי), ספר ה־YA מאת המשורר והסופר יליד ניו מקסיקו בנג'מין אלירה סאיינז, זוכה פרס פן/פוקנר, הוא כמוסת רגש שעומדת להתפוצץ בכל משפט ומשפט של הרומן המלהיב הזה.
ארי (אריסטו) הוא נער מריר וחסר ביטחון באל־פאסו הקיצית של שנות ה־80, מכור מעט רחמים עצמיים ומרגיש ש"להיות בן חמש עשרה זו הטרגדיה הכי נוראה". בבריכה הוא פוגש בדנטה חובב הספרות, שעוזר לו ללמוד לשחות (יחי המטאפורה), ובניגוד אליו, דווקא מרגיש נוח מאוד בעורו שלו. השניים מתקרבים, ובדרך ארי מגלה אמיתות שמבהילות אותו - על עצמו ועל מיניותו.
מלבד החשיבות החברתית העצומה של יציאת תרגום בעברית לספר, מדובר ביצירה שלמה, שנונה ועתירה במשפטים יפים ומדויקים, שלוכדים את התחושה הכה מוכרת של להיות כלוא בגוף שלך - בגיל 15 או בגיל 50. בראיון עימו, סאיינז הודה שסבל מגזענות ומבריונות בילדותו, ויצא מהארון רק בגיל 54. גם בספרו, יש מן האיטיות האותנטית של תהליך גילוי עצמי.
הנסיכה תבוא בארבע | וולפדיטריך שנורה
צבועה מפוספסת, מטונפת ובודדה מפתה מבקר בגן החיות להזמין אותה לביתו בארבע אחר הצהריים. "אני מכושפת", היא לוחשת לו. רק אם תוזמן, תחזור לצורתה הטבעית - נסיכה. כך יוסר הכישוף, המוגלה תיעלם והסירחון יתאדה. אך האומנם זאת האמת? "הנסיכה תבוא בארבע", מאת הסופר הגרמני וולפדיטריך שנורה, שנכתב במקור בשנת 1959 ורואה אור כעת בגירסה ובאיורים חדשים (נוסח עברי: אלומה רז), הוא סיפור אהבה עמוק ורב רבדים, הרחוקים מאוד מאגדת נסיכות מתקתקה על אהבה נטולת פגמים.
איוריו המבריקים של ניב תשבי ניחנים בצבעוניות שקטה ולא בנאלית, שמטעינה את הטקסט במשמעויות ויזואליות נוספות על אלה הטקסטואליות. תשבי אייר את הצבועה באופן הגמלוני ומכמיר הלב שהיא מתוארת בספר, ועושה חסד גם עם דמות הגבר המתאהב והביישן. הסיפור המינימליסטי, שרואה אור בהוצאת "מילתא" - חנות ספרים, הוא תזכורת כנה לשקרים המפתים שאנחנו מספרים לעצמנו כשאנחנו מתאהבים, ולחוסר היכולת לברוח ממי שאנחנו באמת.
