אישה החולה בסרטן, גבר צעיר הסובל מכאבי גב כרוניים, אם לשתיים הסובלת מדיכאון ממושך אחרי לידה, איש מבוגר לאחר שני אירועי לב הם חלק מקבוצה בת עשרה אנשים שלא נפגשו מעולם, המתכנסת לסדנה בת חמישה ימים בגליל ויוצאת יחד למסע משותף, בו כל אחד מביא את עולמו, ייחודו והמטען שמכביד על חייו ויחד הם לומדים ליצור כוח משותף ואינסופי, המשנה את חייהם לחלוטין.
"המסע המשותף" (הוצאת מטר) הוא גם שם הספר המתאר התנסות זו, וגם אם מדובר במעשה נדיר, אולי זה רק מתבקש שספר שדן וחותר ליצירת כוח משותף גם נכתב בכוחות משותפים. טלי אמסלם (44), מטפלת כעשרים שנה ברפואה סינית ויפנית ומנחת סדנאות, שי רפאלי (30), יוצרת קולנוע, תיאטרון, מעצבת אופנה ואשת חינוך וצורית חפר (45), העוסקת בניהול חינוך בלתי פורמלי ובהנחיית קבוצות כתבו יחד מסמך רגיש ואנושי, המחדש דווקא בלבו של שדה רעיוני, שהפך כמו מובן מאליו.
בשיחה עמן נשמעות השלוש כמו תוצר מוצלח במיוחד של הסדנה המתוארת בספרן. הן לא מעוניינות ליצור מצב שווא של חיים מושלמים ומדברות בפתיחות על קשיים והתמודדויות, ולצד זאת גלוי וברור עד כמה המסע המשותף אליו יצאו שלושתן היה לנקודת ציון משמעותית בחייהן ועד כמה הוא ממשיך להפרות ולהפתיע אותן.
"אנשים כותבים לנו שהספר שינה להם את החיים", מספרת חפר. "לא מזמן כתבה לי מישהי שהכרתי מילדות ולא ראיתי שלושים שנה בערך. לא היתה בינינו היכרות עמוקה. היא סיפרה לי על מחלת הסרטן הקשה שתקפה את בעלה, ושמאז שקראו את הספר, שאגב, מאוד מאתגר מבחינת התפיסה שלו לגבי סרטן, הם החליטו שכל מי ששותף איתם במסע הזה מקבל מהם את הספר. ואכן אחת לכמה זמן היא שולחת לי תמונה של ארבעה-חמישה ספרים עם הקדשות".
"זו היתה פנייה מאוד מטלטלת מבחינתי", היא מסבירה. "לא רק בגלל התוכן, ולא רק בגלל שהיה משהו מאוד אישי, עירום, בהודעה שנשלחה אלי לפייסבוק. בעיקר הרגשתי פתאום אחריות לתת לה תמיכה. הבנתי שפתאום אנשים צריכים אותנו. למעשה רק התחלנו".
כריכת הספר (מטר)
עבדתן על הספר שלוש שנים, איך הכל התחיל?
אמסלם: "כמטפלת חשוב לי מאוד להיות מדויקת. מטופלים רוצים לדעת מה לא עובד אצלם נכון, ולזרוק לאוויר 'סטרס' או 'תזונה' לא באמת נוגע בשורש הדברים. אנחנו רואים היום עד כמה הרפואה מתפתחת, הטכנולוגיה מתקדמת, אנשים מודעים יותר לצורך בספורט או תזונה נכונה, אנחנו אמורים להיות בריאים יותר, אבל זה לא קורה. חייב להיות עוד נעלם במשוואה הזאת. התחלתי לדבר עם פסיכולוגים, רופאים וכדומה ותוך כדי שאספתי מידע ניסיתי להקים צוות עבודה, וזה לא היה קל. שי ואני לומדות הרבה שנים קבלה יחד, ומתוך עבודה משותפת על פרויקט אחר שיתפתי אותה בפרויקט הזה. את צורית הכרתי ממש במקרה, בפיקניק, ומפה לשם התאחדנו".
רפאלי: "לפני כמה שנים עברתי משבר מקצועי בכל הקשור בעבודת צוות. הרגיש לי שתמיד יש פירמידה, שתמיד נועדה לשרת אגו של אדם אחד ואם הוא לא נעים ולא יודע לחלוק אז כולם מושפעים מכך לרעה. עשיתי שינוי והתחלתי לעבוד עם קבוצות. כשטלי פנתה אלי הבנתי שהיא מדברת בדיוק על אותם נושאים שמעסיקים אותי. כשהצטרפתי פיצחנו את הפורמט של הספר – ספר שרוצה להציג בפני הקורא כלי שיכול לשמש אותו בכל מסגרת, ועושה זאת דרך עלילה ודמויות. רצינו שידבר למכנה משותף רחב, שיהפוך לחכמת חיים ממש וכל אחד יוכל לעבד אותו ולהשתמש בו בהתאם לאישיו שלו ולניסיונו".
תיאוריות רבות מדברות על מחשבה חיובית או אינטליגנציה קבוצתית, שמוזכרות בספר. מה מייחד ומחדש ב"המסע המשותף?"
חפר: "מה שלא חדשני, במובן שיש על זה מחקרים בכל העולם הוא העובדה שמלבד ההיבט הפיזי והנפשי-רגשי יש גם היבט חברתי לבריאות. הבריאות שלנו מושפעת מהכל – היחסים עם האנשים הקרובים לנו, המצב הכלכלי, החדשות בטלוויזיה – באינטואיציה כל אחד מבין את זה, אבל כשזה מגיע לשאלה איך אני מטפל בבריאות שלי, אנשים לא יודעים להתעסק בזה. וזה הרי קיומי, יותר חשוב ממה שאוכלים".
אמסלם: "הרבה סדנאות מתמקדות בחשיבה אופטימית או כוח הקבוצה, אבל אצלן הדגש הוא האני. אנשים מאוד אוהבים להחליט שממחר הם חושבים אופטימי או פועלים ליצירת חיים טובים יותר, אבל לעומת האופוריה שמתלווה לרגע של ההחלטה, קשה מאוד להתמודד עם הנפילות שאחריה, עם התסכול מזה שלא עמדת ביעדים של עצמך. זה כמו בדיאטה. כאן אנחנו מחדשות, בכך שאנחנו מתמקדות בכוח של הקבוצה".
רפאלי: "בלב הספר עומד המעגל, ולמרות שהשתמשו וימשיכו להשתמש בו, התנאים שיצרנו במעגל שלנו הופכים אותו למעין מערכת חיסון. זה מבחינתנו הסטארט אפ, הלב של הספר. מה שהמעגל הזה מאפשר – מצד אחד לא צריך להתיישר ולהלל את האחדות, ומאידך גם לא מלחמת אגו כשכל אחד נלחם על שלו, להיפך: המעגל לא מתרומם עד שלא תיתן את החלק שלך, אבל אז הוא מאפשר לך להפגין את הייחודיות שלך, ומכאן יוצא משהו חדש לגמרי".
אפשר היה להניח שהספר נכתב לאור סדנה שהתקיימה, אך למעשה ההיפך הוא הנכון. "כתבנו את הסדנה שמתוארת בספר כשכל אחת הביאה את הכלים והיכולות שלה לתוכה, וכשהראינו לאנשים את הטיוטות התגובה הכי נפוצה היתה שהם רוצים לחוות את הסדנה הזו", מספרת חפר. "בנוסף היינו חייבות לראות שזה עובד". מחזור אחד של "המסע המשותף" בפורמט בן שלושה ימים כבר התקיים בהצלחה והמחזור הבא מתוכנן לנובמבר הקרוב, כאשר את הסדנה מעבירים פסיכולוגים ומנחי קבוצות וכותבות הסדנה מתארחות בה להרצאות שונות.
עושה רושם ש"המסע המשותף" עתיד לגדול ולהתרחב, ולו רק בשל ההתלהבות המדבקת של אימהותיו והעובדה שהדינמיקה ביניהן – מוח משותף שמאפשר לייחודיות של כל אחת מחלקיו להבהיק - היא יחסי הציבור הטובים ביותר שלו. "זה יכול להיות עבודה עם משפחות, בבתי ספר, עם אנשים חולים, או עם ארגונים שמאוד מתעניינים במתודה, מתוך מודעות שעובד במסגרת תומכת הוא עובד טוב יותר, לא משנה איך, צריך רק את הרצון", אומרת חפר.
ואתן רואות את עצמכן ממשיכות לעבוד יחדיו?
"אנחנו רק התחלנו", אומרת אמסלם וכולן צוחקות. "יש משהו כל כך נכון, הידיעה שאני יכולה להעביר את השליטה אליהן, שהן כיום הברית שלי במעגל הזה, ולדעת שהן הביטחון שלי, שיידעו להרים אותי ולומר לי את הדבר הנכון, לקחת את זה לכל תחומי החיים למרות הקשיים, כשאת מתרגלת את זה את כבר לא רוצה לפעול אחרת".
