"באותו ליל כוכבים/ ביקשה ילדותי את בורא עולם/ השנים הניגרות כמים/ שום עסק ושום אדם/ לא יוכלו להשכיח ממני/ מרחקים שנבדלו מכל מרחק" ("באותו ליל כוכבים", זלדה מישקובסקי).
לא פעם נכתב כי עבור זלדה כתיבת שירה לא היתה מעשה אמנות גרידא, כי אם אקט דתי. נהוג לתאר את דמותה בנשימה אחת עם הפשטות, הצניעות ואפילו הביישנות ("עומדת אני כאותו קבצן ועל לוח ליבי שיר, שמספר לכל עובר ושב, לכל רץ, על מחוזות כמוסים שבלב, איזה טירוף, איזו בושה, להוביל זרים לשם", כתבה לחברתה על פרסום שיריה ברבים), שהיו מנת חלקה של מי שכלל לא ראתה את עצמה כמשוררת, נהגה לכתוב את שיריה על פיסות נייר ולחלקן ופירסמה את שיריה לראשונה בגיל 53, וגם זאת לא ביוזמתה.
ואולם כיום מוסכם על חוקרים וקוראים כי אי אפשר לתייג את דמותה של זלדה, קל וחומר את שיריה, בכותרת אחת מכלילה. כיום ידוע עד כמה היו חייה נתונים בסתירות, משברים והתלבטויות. ועדיין, מבעד לשנים נותרה דמותה אפופת מסתורין.
בשיריה של זלדה יש פשטות כפי שיש בהם הוד נורא, הצצה מתוך היומיומי ביותר אל תהומות הנסתר. וכולם דרים בכפיפה אחת; כפי שכתבה למשורר ש' שלום, "הרי בחיים החדגוניים ביותר יש דרמה אדירה".
אין פלא אפוא ש"סטודיו משלך", קבוצת אמניות דתיות הפועלות בשכונת הקטמונים בירושלים, במתחם המשמש חממה ליצירה ולחשיפה של אמנות נשית בעיר, בחרה בדמותה ובשיריה של זלדה כנקודת מוצא לתערוכה "משונה להיות אישה" (אירועי חוצות יתקיימו במקביל לה), שאירוע הפתיחה החגיגי שלה יתקיים ביום חמישי, 15 בספטמבר, כחלק מפסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים.
"הכל התחיל בשיתוף פעולה של אמניות הסטודיו עם כתב העת 'משיב הרוח'", מספרת ציפי מזרחי, מנהלת "סטודיו משלך", "'משיב הרוח' הוציאו גיליון מיוחד לרגל מאה שנה להולדתה של זלדה, שבו התפרסמו שירים של משוררים צעירים שנכתבו בהשראת זלדה, ואילו אמניות הסטודיו עיטרו את הגיליון בעבודות שיצרו בהשראתה".
כל כך הרבה עבודות נוצרו בעקבות שיתוף הפעולה, שהוחלט לכנס את כולן בתערוכה. "מה גם שמצאנו כל כך הרבה משותף עם זלדה - אישה דתית, אפילו חרדית, אשר יצרה שירה פוסט־מודרנית שהקדימה את זמנה", מסבירה מזרחי, "וגם האמניות הללו הן חלוצות, הן במגזר שלהן והן בשדה האמנות הישראלי: נשים דתיות, אימהות, שיוצרות אמנות עכשווית, חיה ובועטת".
שירים בתיבת דואר
מה משותף לעבודות ב"משונה להיות אישה"? "כל אחת לקחה את זה לכיוון כה שונה", מסבירה מזרחי, "מרים וילנר דנה ביחסיה של זלדה עם יונה וולך; יש משהו מסקרן כל כך בקרבה הזו, שנוצרה בין נשים כל כך שונות ורחוקות זו מזו. רננה שלמון טיפלה בזווית של זלדה כאישה שמעולם לא נולדו לה ילדים והרחיבה זאת לכדי עיסוק בנשים גדולות, חזקות, משפיעות, אך ללא ילדים. יש אמניות מזרחיות שדנו בנושא ההשתקה, שהרי גם שירתה של זלדה הושתקה במשך שנים ונתגלתה בשלב מאוד מאוחר.
"חגית מולגן, למשל, תירגמה משירי זלדה לערבית ובפרפורמנס שיצרה תדקלם את שירי זלדה בערבית ואף תגיש תה. יש אמניות שבחרו לעסוק בזלדה דרך נשיות ודת: יעל הורן דנינו יצרה וידאו שבו היא מדגימה סגנונות שונים של לבישת כיסוי ראש, ואף ראיינה נשים שמדברות על מהו הכיסוי עבורן - מחנק, הסתרה או דווקא שחרור. עבודת סאונד של לאה לאוקשטיין, אמנית גיורת מלטביה, התחברה לנושא של אישה יוצרת בגפה מתוך בדידותה. יוליה ארונסון מזמינה את מבקרי התערוכה לשבת מולה ולקרוא שירה, בשעה שהיא רושמת אותם. ציפורה מנדל תפזר יציקות חימר שתיצור מהאות אל"ף ותיבות דואר שבהן יוכלו המבקרים למצוא שירים".
"סטודיו משלך" קיים זה שש שנים ומהווה פלטפורמה לקידום אמניות דתיות, אשר פועלות בקרבו, כמו גם במרחבים ציבוריים, בתערוכות ובקהילה. אמניות הסטודיו עובדות גם עם נשים חרדיות, ערביות, עם נכים ועם נשים מוכות במקלטים. "משונה להיות אישה" תינעל ב־27 באוקטובר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו