אמן האשליות

"עשן ומראות" (Smoke and Mirrors) הוא ביטוי המשמש לתיאור עולם הריגול והריגול הנגדי. משמעותו נגזרת ממצגיהם של מאחזי עיניים וקוסמים המשתמשים במראות כדי לשטות בקהל, ובעשן כדי למשוך את תשומת ליבם למקום אחר, בזמן שהם מבצעים את התעתוע. בצירוף מקרים לא לגמרי מפתיע, מקור נוסף לביטוי הוא שמו של האל האצטקי טסקטליפוקה ("מראה מעשנת"), שלכבודו הוקרבו אינספור קורבנות אדם. 

ג'ון לה קארה חי בעולם של עשן ומראות, שממנו הוא שואב השראה ועליו כתב בכישרון מפליא 23 רומנים, שהפכו אותו למלך הבלתי מעורער של הז'אנר. הספר הזה הוא לא אחד מהרומנים הללו. זוהי אוטוביוגרפיה, או יותר נכון - אוסף של רסיסים ביוגרפיים, שמאפשרים לנו הצצה מסוג מסוים אל חייו של הסופר, לפרקים שהוא בוחר לחשוף לפנינו; כמו בריאליטי טלוויזיוני, מה שרואים אולי התרחש, אבל ערוך היטב. 

כריכת הספר

הקריאה ב"מנהרת היונים" היא מסע על קרקע מאוד לא בטוחה: הקורא מרגיש שכל טפח שמתגלה מסתיר טפחיים. זה מתחיל עם שמו האמיתי של הסופר, דיוויד קורנוול, שבו הוא משתמש לאורך הספר; זה עובד כאן בהפוך על הפוך: אנחנו הרי מכירים אותו כג'ון לה קארה. זה יוצר סוג של זרות מתוכננת היטב. לה קארה מרחיק את הפרסונה הספרותית שלו מהביוגרפיה כדי שלא יתערבבו. זה ממשיך בסיפור הפנטסטי שהוא מספר על צמד הבלשים ששכר כדי שיגלו את האמת על עברו משום שעל עצמו אינו סומך: "אני שקרן, הסברתי. נולדתי לשקר, גודלתי לכך. אומנתי לכך על ידי תעשייה שמשקרת למחייתה, עסקתי בכך כסופר... כיוצרן של בדיות אני ממציא גרסאות של עצמי, אף פעם לא הדבר האמיתי, אם הוא קיים בכלל... בדרך הזאת קוראיי יראו בעצמם באיזו מידה זיכרונו של סופר זקן הוא הזונה של הדמיון שלו".

כמו שאפשר להבין מהקטע שלעיל, לה קארה כותב מתוך מודעות עצמית עמוקה בלא מעט צניעות, באנדרסטייטמנט אנגלי מקסים, כשהוא מקטין את דמותו ואת מעשיו ומשאיר את הבמה לגיבוריו. לא כל הקטעים שווים ברמתם והתחברתי פחות לסיפורים העוסקים בגיבורים האמיתיים ששימשו מודל לדמויות בספריו. בזכות כישרונו העצום, הדמויות ברומנים משכנעות הרבה יותר, מלאות, מלהיבות. אהבתי במיוחד את הפרק על אביו, רוני, שהטיל צל עצום על חייו ושימש הדמות המשפיעה ביותר על דרכו. גם כאן הוא מודד את עצמו מול אביו, שהיה נוכל וצ'ארמר שגרם לאמו לברוח כשדיוויד הקטן היה בן 5, נכנס ויצא מבתי כלא וסיבך את חיי משפחתו. ההקדמה העברית, שנכתבה על ידי יונתן דה שליט, מפוספסת בעיניי: הבחירה לנקוט טון פרסונלי, ניו ז'ורנליסטי, נדמית מעט לא מעודכנת, ומבחינה סגנונית כבר נדמה היה שפסה מן העולם.

מנהרת היונים: מסיפורי חיי, ג'ון לה קארה, מאנגלית: יונתן דה שליט וענת רותם, כנרת, 319 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו