"גרייס טאון היתה פיצוץ כימי בתוך הלב שלי. היא היתה כוכב שהתפרץ בסופרנובה. במשך כמה רגעים קצרים היו שם אור וחום וכאב, עזים יותר מגלקסיה, ובשובל שהותירה אחריה לא נשאר דבר חוץ מחושך. אבל מותם של כוכבים מספק את אבני הבניין לחיים. כולנו עשויים אבק כוכבים. כולנו עשויים מגרייס טאון".
הנרי פייג' בן 17 הוא החנון־הקול החדש של דור ה־Z: הוא רגיש, חכם, שנון להחריד, חושב מהר יותר ממה שהוא מדבר, בעל מודעות עצמית גבוהה מדי, שחי חיים "נטולי שערוריות", להגדרתו, ילד משונה ורזה, "מהסוג שהייתם מלהקים אולי לתפקיד קיאנו ריבס הצעיר". בעוד חבריו שקועים ב"מערכות יחסים דרמטיות של גיל הנעורים", פייג' עסוק בהגשמת חלום: עריכת עיתון בית הספר. עד שהוא פוגש בגרייס טאון האפלולית, עמוסת הסודות, שלבושה מכף רגל ועד ראש בבגדי בנים, נעזרת במקל ונראה שלא חפפה את הראש מאז חג המולד האחרון.
גרייס נרתמת לערוך עם הנרי את העיתון השנתי והשניים מתחברים לתוך סימביוזה משעשעת שכוללת דיאלוגים מהירים ושנונים כמוכר בסוגת "יאנג אדולט", והקוראים נחשפים לסיפור אהבה פגום, עתיר רפרנסים תרבותיים עכשוויים יותר ופחות (משארל בודלר, דרך פבלו נרודה ועד "מועדון קרב" ו"מר וגברת סמית'"), שלא חף מסודות טרגיים כאובים ומטראומות עבר ועתיר ברגש מריר־מתוק של אהבת נעורים ראשונה.
הגיל לא משנה
"להתאהב בגרייס" (הכורסא הוצאה לאור, תרגום מאנגלית: ענבל שגיב־נקדימון), שראה אור באנגלית לפני כחצי שנה, הוא סיפור "בחור פוגש בחורה ומתאהב בה" קצת שונה. הוא נבדל קמעה מספרי הקטסטרופה הסכריניים של ג'ון גרין, וזאת בזכות היכולת של הסופרת קריסטל סאתרלנד לתאר רגשות מורכבים שאף פעם לא נגררים לדיכוטומיה מגבילה: כשהגיבור חווה רגע מאושר, תמיד מתלווה אליו דוק של חרדה או של חשש טבעי, שמתואר בפרוטרוט. הרגשות עזים, אבל לא חד ממדיים. "להתאהב בגרייס" נועץ סיכה ברעיון האהבה הרומנטית הטוטאלית ומעלה כשאלה עד כמה אנחנו מתאהבים באידיאל של אדם, ולא באדם עצמו.
לדברי סאתרלנד, שהחלה לכתוב את הספר בגיל 18, האותנטיות של הדמויות הושגה מכיוון שהן לא כל כך רחוקות ממנה מבחינת הגיל. בראיון עימה היא מספרת שאת רומן הביכורים שלה כתבה בתחילה כ"תחביב. הכתיבה היתה משהו שאני עושה אחרי הלימודים באוניברסיטה ולפני שאני הולכת לישון. מעולם לא חשבתי שזה הספר שיתפרסם בסוף; גם לא היה לי נושא מסוים בראש. אני חושבת שאתה אף פעם לא יודע על מה אתה הולך לכתוב עד שהספר גמור".
את ההשראה היא קיבלה ממאמר שקראה ברשת, שעסק בהשפעות הניורולוגיות והכימיות על המוח שלנו בזמן פרידה, שיברון לב מאדם אהוב, מה שהעניק לספר את שמו באנגלית, "Our Chemical Hearts".
_0.jpg)
כריכת הספר (הוצאת הכורסא)
סאתרלנד, שנראית בדיוק כמו דמות מספר נעורים סוחף - שלה, למשל - היא ילידת טאונסוויל שבצפון אוסטרליה. היא עבדה כעיתונאית באמסטרדם ובהונג קונג, וכעת מתגוררת בסידני שבאוסטרליה. הספר זכה להצלחה מיידית, נמכר ליותר מ־20 מדינות ברחבי העולם ואיך לא - הזכויות לעיבוד הספר לסרט כבר נקנו על ידי Awesomeness Films , שהפיקו למשל את העיבוד הקולנועי לספר "לפני שאפול" של לורן אוליבר.
הבחירה הספרותית לכתוב מתוך נקודת מבט של נער היא אמיצה למדי; מה גרם לך לבחור בה?
"זה בא לי באופן כל כך טבעי, כך שלא הרגשתי שמדובר בבחירה של ממש. הקול של הנרי פשוט היה בראש שלי. ידעתי שזה הסיפור שלו ושהוא צריך להיות מסופר מנקודת המבט שלו. דווקא כתיבה מפרספקטיבה של נערה נשמעת לי קשה יותר. דווקא מפני שהנרי מאוד שונה ממני, היה לי יותר קל להיכנס לראש שלו".
לא חששת להוציא לאור עוד ספר נעורים שמיועד גם למבוגרים? נראה שיש הצפה של הסוגה הזאת.
"אני אוהבת את העובדה שהז'אנר הזה כל כך פופולרי - כל כך הרבה אנשים מקבוצות גיל שונות התאהבו בארכיטקטורה של הכתיבה הזאת. יש לי הצעה למיתוג מחדש - במקום 'young adult' יש לומר 'coming of age', ככה אנשים יבינו שלא משנה בני כמה הם, יש משהו בסיפורים האלה שמתאים לכל אחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו