"השואה: שעת חינוך", שערכה ד"ר שרון גבע, הוא אסופת מאמרים המנסה להתמודד עם סוגיית הנחלת נושא השואה לחברה הישראלית. הספר הוא פרי מאמץ של קבוצת מחקר שהתכנסה במכון לחינוך מתקדם של סמינר הקיבוצים החל מסתיו 2012, ושאלה את עצמה מה מוטל עלינו לזכור ולא לשכוח מהשואה, ובמיוחד, כפי שכותבת העורכת בהקדמה, מה על הדור הצעיר ללמוד מכך.

כריכת הספר
קשה לומר שהשואה אינה מצויה במקום גבוה בסדר היום הישראלי. אולם מופעי השואה המודרניים לעיתים אינם מעודדים; בין שמדובר על היחס (המחפיר, לרוב) אל ניצולי השואה, ובין שמדובר על התייחסויות פוליטיקאים אליה בדרגות שונות של בורות וציניות. כמו מחסומים אתיים וחברתיים רבים שנופצו, גם היחס אל השואה כבר אינו קדוש. גם אם חשבו כך, עד לאחרונה איש לא היה מעז להגיד משפט כמו זה שאמר לאחרונה שר הפנים אריה דרעי: "יום השואה לא מחייב אותנו כחרדים".
השאלה האמיתית היא האם, לאור המצב היום, נכשלה מערכת החינוך בהוראת השואה לאורך השנים. אסופת המאמרים מציעה כמה כיווני מחשבה מקוריים לסוגיה. הספר ערוך בשלושה שערים: אתמול, היום ומחר. בשער "אתמול" צד את עיני במיוחד מאמרה של אלה באואר, שמגיעה למסקנה העגומה (עבור רשות השידור) שבעידן הטלוויזיה החד־ערוצית לא היתה לערוץ הראשון כמעט שום השפעה על עיצוב זיכרון השואה בישראל. זאת, מול ההשפעה הבולטת של ערוץ 2, מייד עם הופעתו בראשית שנות ה־90, שהפך, לטענת החוקרת, את השידורים הטלוויזיוניים בערב יום השואה ובמהלך יום השואה עצמו למעין "ריטואל קדוש מתווך" ש"הבדיל" עבור הצופים בין חול לקודש.
בשער "היום" נבחנת בין היתר סוגיית המפגשים בין תלמידי בתי ספר לקציני צה"ל בפולין. המסעות לפולין הם נושא טעון, המעורר לא מעט ויכוחים. המחברת, תמי הופמן, טוענת כי המסעות הללו, כמו הגיוס לצה"ל, נתפסים כשלב טבעי בהתבגרות הישראלית, וכי המפגשים עם מפקדי צה"ל במסגרת המסעות מחזקים את המוטיבציה של התלמידים לשירות קרבי. "התלמידים מפנימים יותר ויותר את תפקידם כחיילים לעתיד", קובעת המחברת.
בשער "מחר" בולט במקוריותו מאמרו של רן אור־נר: "היעדרם של הרוצחים משיעור היסטוריה: המקרה של מפקחות האס.אס באושוויץ ובברגן־בלזן", המציע להעמיד במרכז הדיון בכיתה את אלה שהוציאו לפועל את ההשמדה, השומרים והמבצעים במחנות - ולעקוף את הדמויות השגרתיות של ראשי המשטר הנאצי. דיון כזה יאפשר, למשל, לעסוק בשאלה "האם ניתן לחשוב כי הרוצחים ניחנו באותן תכונות אנוש כמו הקורבנות?" ואף יאפשר קונקרטיזציה של מושגים כגון אחריות אישית.
המאמרים, ברובם, מעוררי ופותחי מחשבה, והאסופה בכללותה מוכיחה כי הנחלת זיכרון השואה היא דיון ער ורלוונטי מאוד בישראל 2017.
השואה: שעת חינוך / עורכת: שרון גבע; הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 302 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו