לראשונה ביקרתי בתל פאחר בטיול שנתי בתיכון. אני זוכר שסיפרו לנו על קרב עקוב מדם שהתרחש על התל, בעלייה לצפון רמת הגולן, במלחמת ששת הימים. שרידי כלים צה"ליים היו אמנם בשטח, אך הנוף מסביב שיכר ברוגע, כך שלהרגיש מה באמת עבר כאן על הכוח הישראלי, שתקף את המוצב הסורי, היה כמעט בלתי אפשרי. ספרו של שלמה מן "תל התעלות" מצליח בדיוק בזה: על אף מרחק הזמן הגדל, מי שיקרא בו יחווה את הקרב על כל מרכיביו.
בלי לפסוח על דבר, מן משרטט ביד אמינה את התמונה המשתנה: תקופת ההמתנה שלפני המלחמה, הפקודה לצאת לדרך (החיילים שהושארו בעורף בכו, קיללו וסירבו פקודה - הכל במטרה להיכלל בכוח הלוחם), הסטיות מהתכנון וההסתבכות, כניסה לתעלות, מעשי ההקרבה והגבורה, הניצחון ומה שבא לאחריו.
כריכת הספר
רישומי רשת הקשר החטיבתית בספר מגלמים את ההתקדמות אל תל פאחר ואת השתלשלות הקרב. קצת יותר ממאה קריאות לקוניות, ענייניות ונטולות רגש, שמשקפות את מה שהתרחש החל מהשעה 13:37, הרגע שבו התפנתה הדרך ליעד, ועד שעה 18:22, עת נשמע - בפעם השלישית והאחרונה - הדיווח המיוחל "תל פאחר בידינו". גם כעבור 50 שנה קשה שלא להצטמרר נוכח התחושות העולות מהתיאור הזה. אולם יש דברים שהתיאור היבש לא מגלה, ובהם תרומתו העיקרית של הספר. ביטויים מדהימים של גבורה, של עוצמה פנימית ושל רעות לא דווחו ברשת הקשר. סיפורם של טר"ש דוד שירזי והמאגיסט חודרה, שנשכבו על גדר התיל כדי לאפשר ליתר הלוחמים לטפס על גבם ולדלג קדימה; סיפורו של טוראי משה דרימר, שהמשיך להפעיל מקלע מתוך זחל"ם בוער וחיפה על חבריו עד אשר נשרף בלהבות; או סיפור לחימתו של הסגן אלכס קרינסקי (שעליו נאמר "הוא נלחם כאריה... חתר למגע כל הזמן, נחוש, חדור להט ונמרץ").
בקרב תל פאחר חטיבת גולני "כמו נולדה מחדש": ללוחמים בקרב הזה חולקו 20 צל"שים, יותר מאשר בכל קרב אחר בתולדות צה"ל. הילת הגבורה החלה לשנות את היחס לגולני ולגולנצ'יקים. לדעת המחבר, ההתמקדות באומץ איפשרה להסיח את הדיון מן הכשלים שבניהול הקרב, ואף הנציחה את הטענה (השגויה בעיניו), כי המג"ד קליין ז"ל טעה בניווט בדרך אל המוצב.
כמו כן, כפי שטוען מן, מכיוון שלא בוצע תחקיר מעמיק של הקרב על פרטיו, חיילים נוספים שהפגינו אומץ לב ודבקות במשימה לא זכו להכרה ולהערכה. והיה גם המקרה של המ"פ אהרון ורדי, אשר סירב לקבל את הצל"ש שמח"ט גולני התכוון להעניק לו, ונימק זאת בפשטות: "עשינו את מה שציפו מאיתנו".
כך ככל הנראה הם היו, חיילי מלחמת ששת הימים. אלה שעלו לתל פאחר כדי להושיע את הצפון מן האש הסורית, אלה ששחררו את ירושלים ואת יהודה ושומרון, ואלה שהגנו על עם ישראל בחזית סיני. גיבורים פשוטים, בעידן של פשטות מנצחת.
תל התעלות / שלמה מן; ספרי ניב, 238 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו