זו תמיד הפתעה נעימה לצפות בספר שירה שפרסומו זוכה לתגובות מרובות; בוודאי כשמדובר בספר מתורגם, של משורר הידוע למתי מעט, בן המיעוט דובר היוונית באלכסנדריה מתחילת המאה הקודמת.
זה בדיוק המקרה של "זכור, גוף", קובץ שירי זיכרון ותשוקה מאת קונסטנדינוס קוואפיס (הוצאת נהר ספרים). מקריאה ראשונה ברור לחלוטין מדוע: השירים של קוואפיס (1863-1933) רעננים ועזים כאילו נכתבו אתמול. קורנת מתוכם כריזמה יוצאת דופן דווקא משום פשטותם, לכאורה, והאופן הישיר והמזמין שבו הם עשויים, כמו מאפשרים לקורא היכרות אינטימית עם המשורר. מובן שלכך אחראי לא מעט התרגום, מעשה ידיהם של דורי מנור וישראלה אזולאי, שמשכיל לזקק באלגנטיות את קולו של קוואפיס לתוך העברית.
"התגובות לקוואפיס אכן שונות מאשר למשוררים אחרים שתרגמתי", מאשר מנור, משורר, מתרגם ועורך בשיחה עימו. "הן בעיקר חורגות מהקהילה הידועה מראש של חובבי שירה. יש בקוואפיס משהו שמדבר באופן חזק ובלתי אמצעי לאנשים. הרי קל לזלוג מפשטות לפשטנות; אבל הוא אף פעם אינו עובר את הגבול הזה, וזאת למרות שהוא תמיד פשוט, על סף הלא־שיר".
מה הוביל אותך ליזום את הפרויקט?
"ראשית, אהבה גדולה לקוואפיס. הכרתי אותו דרך התרגום של יורם ברונובסקי לעברית בשנת 1993 ועם השנים התחלתי לקרוא אותו בשפות אחרות. ככל שקראתי יותר תרגומים קלטתי שמשהו בתרגום לעברית קצת התפספס. מאוד אהבתי אותו דרך ברונובסקי, אבל משהו בתרגום היה מהודר ומקושט מדי, ומנגד בשירים המעטים שבהם קוואפיס כן מקפיד על צורה שירית ושיש בהם מעט חריזה - אם כי החריזה שלו תמיד מעט מקרטעת במתכוון - ברונובסקי לא הקפיד על כך. מכאן ועד לעשות מעשה קיים מרחק, מה גם שאני לא יודע יוונית מודרנית ואת זה אני אומר בגלוי".
כריכת הספר (נהר ספרים)
עבודת התרגום שמציעים אזולאי ומנור היא ייחודית: אזולאי תרגמה את השירים מילולית, ואילו מנור, שנעזר בחמישה תרגומים אנגליים שונים, בשני תרגומים צרפתיים ובתרגום ספרדי אחד, העביר את התרגום לשיריות שלו בעברית, בליווי צמוד של אזולאי לאורך עריכת התרגום.
"מצד אחד לא נהוג היום לתרגם משפה מתווכת; מסתכלים על כך בעין לא יפה ובמידה של בצדק", מודה מנור, "מאידך יש דוגמאות יפות ומרכזיות לתרגום בעברית דרך שפה מתווכת - לאה גולדברג ל'פר גינט' מאת איבסן שלא מנורבגית, התרגומים של שלונסקי למחזות שייקספיר שלא מאנגלית. ועדיין, לא הייתי עושה דבר כזה בלי להיעזר במתרגמת מיוונית. אני מאמין שהשירה של קוואפיס אפשרה זאת; לו היה מדובר במשוררים אחרים זה לא היה עולה על דעתי".
דורי מנור: "התגובות לקוואפיס שונות מאשר למשוררים אחרים שתרגמתי, וחורגות מהקהילה הידועה מראש של חובבי שירה. יש בקוואפיס משהו שמדבר באופן חזק ובלתי אמצעי לאנשים. הרי קל לזלוג מפשטות לפשטנות; אבל הוא אף פעם אינו עובר את הגבול הזה"
"הוא נראה לכל היותר בן עשרים ושתיים - / ולמרות זאת אני בטוח שלפני אותו מספר שנים כמעט / התענגתי על אותו הגוף עצמו".
אחד מעמודי התווך של שירת קוואפיס - משורר כמעט לא מוכר בחייו, אך כיום נחשב בעיני רבים לגדול משוררי היוונית המודרנית, אף שנולד וחי שנים רבות מחייו באלכסנדריה שבמצרים - הוא מעשה ההיזכרות: דומה שכמעט בכל שיר רגל אחת ניצבת בהווה ואילו השנייה מקימה את העבר על שפעת צבעיו.
"למעשה, אין חוויה שהוא מעבד מיידית; כולן מתוארות עשרות שנים אחרי שהתרחשו", מחדד מנור. "זה דבר מטורף. מבחינה זו אני משווה אותו לפרוסט ו'בעקבות הזמן האבוד': חוסר יכולת, ובעצם חוסר רצון להיענות לחוויה כאן ועכשיו".
ומנגד הרצון להקים אותה במלוא עזות המבע מבעד לשנים שחלפו.
"ובאופן קונקרטי וממשי. זה לא משורר שכותב הגיגים ערפיליים. הוא כמו צייר שמצייר מהזיכרון באופן חזק יותר ממה שהיה מצייר לו היה מציב את הבד מול נוף קיים, ואני מאמין לו לגמרי; אני בכלל לא שואל את עצמי אם מה שמתואר היה או לא היה. למרות שאני מניח שהיה איש רב מעללים בנעוריו, באותה נשימה אני מנחש שחלק מהסיפורים מומצאים. הרי חלק ממעשה האמנות הוא גם טוויה של איזושהי פיקציה שנראית לנו אמיתית. ושוב, למרות שהם שונים זה מזה, הוא מזכיר לי את פרוסט. לשניהם הנטייה לעורר זיכרון רדום ולהפוך אותו לחי וקונקרטי עד שאין לדעת אם הוא פיקטיבי".
.jpg)
דורי מנור (צילום: משה שי)
מתחת לחלק מהשירים מצוין כי מדובר בשירים גנוזים, שפורסמו בשנות ה־60, במלאות מאה שנה להולדתו, "אף שלא פעם קשה להבין מדוע גנז שיר אחד ולא אחר", מעיר מנור. "זה לא שרק השירים הארוטיים או השירים שבהם מדובר בהומוסקסואליות באופן גלוי נגנזו. מעניין שאיכשהו הוא מעולם לא קוטלג כמשורר הומו, אף על פי שזה לא היה סוד; ברור שלמרות שהמניע לשירתו הוא ארוטי, הוא לא נתפס ככזה. לדעתי כי יש בשירה שלו חוויה אוניברסלית שמדברת אל כולם, גם לסטרייטים המובהקים ביותר".
מנור מבהיר שכשניגש לבחור ולתרגם את השירים, "בחרתי במכוון לתרגם רק את שירי התשוקה שלו. גם כי הם יותר קרובים לליבי וגם כי כבר קיים תרגום של קוואפיס לעברית, מה שהפך אותי למשוחרר יותר בנוגע לבחירה".
עם זאת, הוא מבהיר: "הפן ההגותי, הפילוסופי וההיסטורי קיים גם בשירי הארוס שלו, באופן שבעיניי אפילו יותר מעניין מאשר בשירים היסטוריים מובהקים: הרגע שהפן הזה מגיע דרך העבר הקרוב של אדם ולא דרך העבר הרחוק הקולקטיבי. זה יותר עז, יותר נוגע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו