פותחים תיק: הבלשית המתחילה אליאנה דוידוב מקבלת משימה לא מקובלת: דנה גבריאלי, מנהלת מכירות בכירה בתחום הנדל"ן, טוענת שהבוס שלה, איל נדל"ן בשם רם מטרסו, מטריד אותה מינית והיא מבקשת מאליאנה להשיג הוכחות לכך. זהו הספר השני בסדרת אליאנה דוידוב של ארנה קזין (הקיבוץ המאוחד), והיא עדיין לומדת להיות בלשית תוך כדי תנועה.
גבולות הז'אנר: הגיבורה שלנו אליאנה עושה כאמור את צעדיה הראשונים בתחום הבילוש, שמשום מה מעניין אותה, למרות שהיא אורניתולוגית שעוסקת בחקר עופות, ואוהבת מאוד לצפות בציפורים. המעקב הסבלני אחר הציפורים משמש לה הכשרה טובה למעקב גם אחרי בני אדם. ואכן, תיאורי הציפורים, האמיתיות והמפוחלצות, הם הקטעים כובשי הלב ביותר בספר, ובונוס נאה לקורא, שאגב קריאה לומד דבר או שניים בתחום אזוטרי יחסית אבל כיפי - ציפורי ארצנו. הפולשת, אגב, היא הצוצלת - ראשונת הציפורים הפולשות לארץ ישראל, והיא פולשת שאינה אלימה (רמז, רמז). בדרך אנחנו נחשפים גם לציטוטי שירה קלאסית ומודרנית ואין ספק שהמחברת היא אדם רב תרבותי מסוגה עילית.
כריכת הספר (הקיבוץ המאוחד)
מדד המתח: רמת האלימות בספר הזה היא מהנמוכות שמצאתי בז'אנר. הגיבורה חוטפת פעם אחת מכות, והבוס המטריד לכאורה רם קופץ/ נופל/ נדחף אל מותו כבר בשורה הראשונה בספר. המתח האמיתי שנוצר כאן הוא דווקא מתח מיני, שכן נטיותיה המיניות והרומנטיות של הגיבורה הן מנוע משמעותי מאוד בחייה והיא משתפת אותנו בערגונה ובכמיהותיה, המלוות בתיאורים מיניים עדינים ורגישים, במיוחד לרב פקד ענת שהרבני. בכלל, היד הנשית הטובה של המחברת ניכרת היטב לכל אורכו של הספר; הוא מתפתח בחוכמה, ללא התלהמות ומתוך לא מעט ביקורת עצמית והומור דק. שום גבר לא היה מודה בטעויות רבות של מתחילים כפי שעושה בפשטות כובשת אליאנה דוידוב.
השורה התחתונה: "פולשת" הוא לא מותחן שגרתי. למען האמת צריך למתוח מעט את גבולות ההגדרה כדי לקרוא לו מותחן, ואולי גם אין כוונה כזו: כותרת המשנה שלו היא נובלה בלשית, ואני חושב שהיא קולעת לאמת. יש פה חקירה בלשית, אך היא משמשת כמעין דבק ספרותי על מנת לחבר בין כל הדמויות המרכיבות את הסיפור. מה בכל זאת יש כאן? רומן אינטליגנטי עכשווי, שחי ומתפקד במציאות הישראלית כפי שהיא נראית בעיני הכותבת. מענג.
פולשת/ ארנה קזין; הקיבוץ המאוחד, 196 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו