ספרים עם חשבון: המלצות ליום כיפור

קיץ

אדית וורטון (עם עובד)

ב־1917 פרסמה אדית וורטון את "קיץ" והעניקה לנו את צ'ריטי, מן הדמויות הבלתי נשכחות בספרות המאה ה־20. במחי קיץ מתבגרת צ'ריטי ובוערת בה התשוקה להיסחף ולהישרף. התשובה מגיעה בדמות לושיוס הארני, צעיר וכבר איש העולם הגדול. אך העיירה הקטנה והמנומנמת, שאמורה לשמש רקע בלבד לסיפור אהבתם, מאחדת כוחות על מנת להפריד בין השניים, ובראשה אביה המאמץ של צ'ריטי, המעוניין להתחתן איתה, ועליה לגייס כוחות כדי לממש את הסיכוי לחיות את חייה. "קיץ" (בתרגום מיכל אלפון) הוא לא רק רומן סוחף, כי אם כתב אשמה כלפי החברה האמריקנית על המוסרנות והצביעות שבה, וזו רק אחת הסיבות שהופכות אותו לרלוונטי גם כיום. 

סוס אחד נכנס לבר

דויד גרוסמן (הספריה החדשה)

את ספרו של דויד גרוסמן, זוכה פרס ה"מאן בוקר" לשנה זו, אין צורך להציג; הוא מככב ברשימות רבי המכר. "סוס אחד נכנס לבר" הפך לתופעה דווקא כי מדובר בספר אזוטרי שנכתב על ידי סופר כה מרכזי: הוא מתאר ערב אחד, מתמשך ומעיק, של דובל'ה ג'י, סטנדאפיסט כושל המבקש להתערטל גוף ונפש מול קהל של אנשים זרים – ובהם חברו השופט – ובתוך כך להאשים ולהתחנן למחילה, לשפוט ולהישפט – כשלא פעם כבר לא ברור אם הקהל שבוי בידיו או שמא התהפכו היוצרות ודובל'ה הוא ששבוי בידיהם, ואם מתקיים כאן טקס של שחרור והיטהרות או שמא מופע גרוטסקי ודוחה. 

 W או זכרון־הילדות

ז'ורז' פרק (הספריה החדשה)

אחד הספרים הזכורים, המאתגרים והמרתקים בקורפוס העשיר של ז'ורז' פרק ראה אור במקור ב־1975, וחושף את המורכבות שבה פעל הסופר היהודי־צרפתי. הרומן (בתרגומה של אביבה ברק) פועל בשני מישורים, כשעל פני הקרקע מגולל פרק, בדרכו השברירית, המעורפלת ורדופת השדים, את סיפור ילדותו במלחמת העולם השנייה, ומנסה באמצעות מלאכה פרוסטיאנית לדלות מזיכרונו שברים וזיכרונות אבודים. במישור המשני, שצץ בין זיכרון לזיכרון, כותב פרק אלגוריה מבריקה על אי מנותק שבו מתקיימת חברה "אידילית" השואפת לשלמות, אלא שהיא יוצרת מציאות מפחידה. בתודעתו של הקורא שני המישורים מתאחדים לכדי יצירה מטלטלת אחת.

בטון

תומאס ברנארד (הספריה החדשה)

לא מעט מחובביו של המאסטר האוסטרי סבורים כי "בטון" הוא יצירתו הגדולה ביותר. ספרו המוקדם והצנום של תומאס ברנארד הוא מונולוג דחוס ונטול פסקאות, שעניינו באדם בעיצומו של משבר כתיבה, המנסה להתחיל לכתוב את הביוגרפיה של המלחין מנדלסון. אך ככל שנערם חומר עזר, כך מתרחקת המטרה מהישג יד, ותחתיה צפים זיכרונות אלימים ותשוקות מודחקות. "בטון" (בתרגומה של ניצה בן ארי) הוא יצירה משעשעת ומדכדכת, אפלה ועתירת השראה מתחילתה ועד סופה המבריק, וכמו תמיד היא יוצאת כנגד הזעיר בורגנות והדקדנס, הצביעות והקתוליות באוסטריה. כזכור, בצוואתו ברנארד אסר את הצגת מחזותיו באוסטריה ואת פרסום ספריו, שטרם ראו אור, במדינה זו במשך 50 שנה. 

למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית

ג'נט וינטרסון (חרגול)

לא פלא שספרה של וינטרסון היה אחד הספרים המדוברים השנה; "למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית" משלב באופן אפקטיבי וייחודי בין הממד הסנסציוני לבין זה האינטימי ופולח הלב. וינטרסון כבר שטחה בעבר את סיפורה – נערה מאומצת שגדלה בעוני בצפון אנגליה לאב פסיבי ולאם מעורערת ומתעללת במסגרת קהילה דתית ואדוקה, וגורשה ממנה לאחר שכשלה, כביכול, להתגבר על נטיותיה המיניות. הממואר הנוכחי (בתרגום מאנגלית של מיכל אלפון) מהווה לא רק חשבון נפש נוקב עם אמה המאמצת (וכתוצאה מכך עם אמה הביולוגית) והסביבה שאפשרה לה להשתולל באין מפריע, כי אם מול עצמה והאדם שהפכה להיות כנגד כל הסיכויים ועם כל הצלקות. 

מנוחה נכונה

עמוס עוז (עם עובד)

אולי ספרו הטוב ביותר של עמוס עוז. עזריה גיטלין הוא זר, תימהוני אך עדין, המגיע לקיבוץ ונוחת היישר לתוך משפחת ליפשיץ: יונתן, הגומר אומר לעזוב את הקיבוץ ואת אשתו רימונה; יולק, אביו, מזכיר הקיבוץ העומד כאוב למול הנרפות האידיאולוגית של הדור הממשיך; וחוה, אשתו, שהרעל שצברה בצילו הכריזמטי מאיים להתפרץ אחרי כל השנים. בדרך לא דרך מתמקם עזריה בין בני הזוג הצעיר ומעורר קשת סבוכה של רגשות טעונים ומסוכנים בקרב הזוג, המשפחה והקיבוץ כולו. בניגוד לספרים שמתנפלים על המוסד הקיבוצי בהנאה לא מוסתרת ובגישה חד־צדדית, "מנוחה נכונה" מבקש לקיים שיח ביקורתי אך מורכב ורב־שכבתי, שבו התוקף הוא גם מותקף והחזק הוא גם חלש ופגיע. 

כלום לא נראה באופק

ינס רהן (בבל)

ספרו של ינס רהן ראה אור ב־1954, וגם היום משייט לו במימי הספרות כמו קפסולה אקזיסטנציאליסטית שאפשר לקרוא בכל זמן ובכל מצב, בייחוד ביום מהורהר ומשמעותי. שני ניצולים על סירת גומי בלב האוקיינוס האטלנטי – טייס אמריקני ואויבו, מפקד צוללת גרמני. הציוד שיש להם מרמז על טרגדיה בלתי נמנעת: חצי בקבוק וויסקי, סיגריות ומעט שוקולד. הים שקט אבל אכזרי ומחלחל לתודעתם הזיות, זיכרונות ותובנות שמתערבבים בתודעתם ככל שהזמן נוקף. "כלום לא נראה באופק" עומד בשורה עם "במערב אין כל חדש" ו"החייל האמיץ שווייק" בעוצמות האבסורד שלו. תפאורת האוקיינוס ונוכחות של שאלות קיומיות גדולות מעניקות לו איכויות תיאטרליות נדירות. 

בחרו: נטע הלפרין 
ועמר לחמנוביץ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו