"רצח בבית האדום": לדמיין את האמת

ב־2 במאי 1921, בבית יצקר ביפו, המכונה גם "הבית האדום", נרצחו ארבעת הסופרים יוסף חיים ברנר, יוסף לואידור, צבי שץ וצבי גוגיג, כחלק מן ההתרחשויות האלימות שזכו מאוחר יותר לכינוי מאורעות תרפ"א. בספרו "רצח בבית האדום", מבקש אלון חילו לטוות עלילה בדיונית למחצה המתבססת על העובדות הידועות ומשלימה מדמיונו את פערי המידע שבסיפור ההיסטורי. במרכזו של הספר ניצבות שלוש מערכות יחסים - זו שבין יהודי יפו לערביי העיר, זו שבין ברנר לבין בן חסותו הצעיר לואידור, וזו שבין לואידור לבין עלם ערבי המתגורר בקרבת מקום. 

ניכר כי כתיבת הספר לוותה בתחקיר רחב־היקף הנשען על מקורות רבים, הן כאלה העוסקים בהשתלשלות האירועים ההיסטורית ובמתח היהודי־ערבי, והן כאלה המתמקדים בהיבטים שונים בדמויותיהם של ברנר ושל לואידור. ההיבט הספק־הומוסקסואלי המיוחס לדמותו של ברנר (שזכה להתייחסות גם אצל מנחם פרי, בספרו "שב עליי והתחמם: הדיאלוג ההומואירוטי בין ברנר לגנסין") הופך בספרו של חילו לאחד מן הצירים המניעים את העלילה. 

הסיפור מובא לקורא מבעד לזווית ראייתן של שלוש דמויות, שכל אחת מהן, בתורה, מעמידה אותו באור שונה ומעוררת הטלת ספק בנכונות דבריה של הקודמת - לואידור, הגנן מוראד ומוכרת הפרחים רנין, אחותו של העלם הערבי עבד אלווהאב אלזיאת. בחירה זו של חילו משרתת היטב את המהלך הספרותי, ונושאת עימה אמירה משמעותית על היעדרה של אמת מוחלטת. זה נכון הן באשר לדרמה האישית והמשפחתית של האדם, והן בנוגע לסכסוך הישראלי־ערבי. המתח שחש הקורא בניסיון לדלות פרטי אמת מפיהם של הדוברים השונים, והתסכול שהוא חש לנוכח הקושי להבין מהי האמת ככל שהפרטים מצטברים, ממחישים ומחדדים היטב אמירה זו. 

ובהיעדר אמת מוחלטת, נוטל חילו לעצמו חירות ספרותית לבנות עלילה דמיונית למחצה שבה מככבות דמויות אמיתיות, בשר ודם, שהתקיימו לא רק במציאות הקונקרטית כי אם גם במרכזה של ההיסטוריה העברית - ברנר הוא מן הבולטים והמדוברים שבסופרים העברים, מעורכיו של כתב העת הספרותי "המעורר" והירחון הספרותי "האדמה" ומתרגמם לעברית של ספרים שהיו לקלאסיקות. ספרו "שכול וכישלון", שראה אור כשנה לפני הירצחו, הוא מן הידועות והמוערכות שביצירותיו.  

האם ראוי לעשות כדבר הזה? האם יכול אדם להוציא תחת ידיו ספר המגולל את קורותיהם הבדויים או הבדויים למחצה של אנשים בשר ודם ולכתוב בו ככל העולה על רוחו, לקשור בדמויותיהם כל קווי אופי, בחירות, מעשים ואמירות שיחפוץ? או שמא אותה חירות צריכה להיות מוגבלת למי שכותב על אודות אישים מוכרים בלבד, כאלה שאינם יכולים לחסות בצל אלמוניותם ועצם היותם דמויות ציבוריות מכשיר את הכתיבה על אודותיהם? 

"רצח בבית האדום" // כריכת הספר (ידיעות ספרים)

שניים מספריו הקודמים של חילו, "מות הנזיר" ו"אחוזת דג'אני", אף הם רומנים היסטוריים בדיוניים למחצה. האופן שבו כתב ופיתח את דמותו של חיים מרגליות קלווריסקי מ"אחוזת דג'אני", הנשענת על היבטים שיש להם אחיזה חזקה במציאות לצד פרטים שבדה מליבו, וכן אי הבהירות כלפי האותנטיות של קטעי היומן שבספר, עוררו ביקורת חריפה כלפי חילו. בני משפחתו של קלווריסקי אף דרשו - ונענו - לבצע שינויים והבהרות במהדורות הספר הבאות ובתרגומיו לשפות אחרות. הפעם, בהיותו למוד ניסיון, נראה כי חילו מודע יותר לבעיות ולרגישויות שבז'אנר, ו"רצח בבית האדום" מלווה בהקדמה ובאחרית דבר מפורטות, המדגישות מה בגדר דמיון ומה בגדר מציאות, כולל רשימת מקורות והפניות רלוונטית. 

ניכר כי יחסו של חילו לסצנת הספרות ביישוב העברי באותם ימים אמביוולנטי. מצד אחד, הוא מכיר ברומנטיקה שבעולמם של הסופרים דאז - חיים של סגפנות חומרית ועושר רוחני; מצד שני, דרך שלוש הדמויות הוא מביע בוז כלפי אנשי התרבות כאשר הוא מראה כיצד הם מניחים לתאוות הגוף לשלוט בהם ומאפשרים לגשמיות ולגופניות לגבור על הרעיונות והאידיאלים. הדבר בא לידי ביטוי גם בשפה - דווקא דיבורו של הגנן, שכלי עבודתו אינם עט ודף אלא מעדר ואת, כמוהו כדברי שירה, ועולמו עשיר בדימויים ומעוצב על ידי תפיסה רומנטית של יחסי האדם והטבע. 

בניסיון להוליך את הקורא בבטחה לאורך עלילה סבוכה ומורכבת, מותיר חילו מקום מועט מדי לפרשנותו האישית של הקורא. הדבר בא לידי ביטוי בפאתוס המעט מוגזם של שלוש הדמויות המספרות, שאין בו כל צורך - דמויות הבנויות היטב, שאופן דיבורן והתנהלותן אמין, אינן זקוקות לאמצעי שיסחט את בלוטות הרגש. באופן דומה, חלק מהדיאלוגים המרכזיים נכתב באופן מפורש וגלוי מדי, שאינו מאפשר לקורא להבין דבר מתוך דבר, אלא מגיש לו את הסאב־טקסט עם הטקסט, משום שאחד הם. היה כדאי לסמוך על הקורא שיבין בעצמו את הרבדים העמוקים יותר של הדמויות ושל מערכות היחסים הנרקמות ביניהן.

השפה יפה ועשירה, מותאמת במחשבה ובכישרון לכל אחת משלוש הדמויות המספרות. עם זאת, יש בה תחושת דחיסות - לאורך הספר יש קטעים הכתובים כמעין שירה המצטופפת בשורות בלתי־קטועות, עתירות דימויים ותיאורים, ומורגש הצורך באוויר, באתנחתא מאותה דחיסות. התוכן הטעון אינו מאפשר זאת, תעשה זאת אפוא הכתיבה. 

אך למרות כל אלו, גם הפעם עולה בידו של חילו להפגין את כישרונו לאחוז בידו של הקורא ולהוליכו בנתיבי ההיסטוריה אל עבר תקופה משמעותית ונפיצה ואל עומקן של מערכות יחסים נפיצות לא פחות. הוא עושה זאת בכישרון רב ובתשומת לב לניואנסים, כך שלאורך הקריאה צפוי הקורא לזנוח את התהייה מה אמיתי ומה אינו ולהישאב לתוך העלילה. בהתחשב במורכבותה של כתיבת רומן היסטורי בדיוני, חילו לא היה יכול לבקש לעצמו הישג ספרותי גדול יותר.

"רצח בבית האדום" / אלון חילו; ידיעות ספרים, 288 עמ'

 • חשיפה: צילומים מהפקת ענק של HBO בישראל

 • אילת מציגה: כך נתמודד על אירוח האירוויזיון

 • נטע TV: קמפיין ראשון לנטע ברזילי

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו