כשהקסם יוצא מהדפים

"היו הרבה גלגולים עד שהגענו לרעיון הנוכחי. בכל שלב ושלב בתהליך העבודה השאלה המרכזית ששאלנו את עצמנו היתה: איך מה שאנחנו עושים שונה מקולנוע, מאנימציה או מתיאטרון בובות רגיל?" מספר מאיר סדן, אחד מארבעת מייסדיו של "פנס הקסם" - פרויקט ייחודי ומעניין המחבר בין ספרות לאמנויות אחרות, ויוצר על הבמה חוויה יוצאת דופן. "קסם לנו החיבור לתחום ספרות הילדים והחלטנו להתמקד בהצגת עולם הספרים כחוויה מעשירה ומהנה".

סדן מסביר שכל יצירה בפרויקט "משלבת רעיונות מתוך עולמות הספרות, תיאטרון הבובות, האיור, האנימציה והפרפורמנס, וכל אלה מתגבשים למשהו שמאפשר לחוות את הסיפור בדרך חדשה". לדבריו, "זה מורגש ומתבטא בתגובות ההורים והילדים כשהם יוצאים מהמופעים שלנו. היתה, למשל, אמא שניגשה אלי בסוף אחת ההצגות הראשונות וסיפרה שבנה בן השנתיים, ילד היפראקטיבי שהיא מתקשה לגרום לו לשבת ולהקשיב בריכוז, ישב לאורך כל ההצגה והיה מרותק מההתרחשות".

ואיך הילדים הגיבו?

"אני תמיד נהנה לראות את תגובות הילדים בזמן אמת - הם זזים, מתעמלים ורוקדים עם דמויות האנימציה שלנו, והסקרנות שלהם לגבי הטכנולוגיה גורמת לנו להבין כמה החיבור הזה בין טכנולוגיה לספרות מדבר אליהם ומעודדת אותנו להמשיך".

החוויה הראשונה שעלתה בפרויקט "פנס הקסם" היתה סיפור פשוט לקטנטנים על צלילה בים ומפגש עם יצורים שונים, שהזמין את הילדים להפעיל את הדמויות. סדן משתמש במילה "חוויה" ולא "מופע", מה שמצביע על תפיסתו כלפי הערך המוסף שלו עבור קהל הצופים הצעיר. "המופע החדש, 'האביב של חפרפר', מבוסס על הקלאסיקה 'הרוח בערבי הנחל'", הוא אומר, "והוא משלב אנימציה שנשלטת בזמן אמת על ידי שחקנית מקצועית ומיועד לגילי 7-3. בקרוב יעלה מופע אנימציה נוסף המבוסס על סיפור הרפתקאות מקורי שכתבנו".

מהם האתגרים שהתמודדתם עימם בתהליך היצירה המורכב הזה?

"האתגר הגדול ביותר, אבל גם המרתק ביותר, הוא החיבור של העולם הטכנולוגי עם עולם התיאטרון - אנחנו מקפידים על כך שהאספקטים השונים של ההצגה יאזנו זה את זה ונזהרים שהטכנולוגיה לא תשתלט יותר מדי על החוויה".

תן דוגמה. 

"יש רגע בהצגה שבו הדמות פוגשת את הנהר הזורם בפעם הראשונה. בתכנון המקורי יצרנו אנימציה של מים זורמים, וחשבנו שאולי נשתמש בווידאו של נהר זורם. בשיטת ההקרנה שלנו בהצגה אנחנו מקרינים על ספר ענקי שמשמש מסך, וגילינו שאנחנו יכולים לוותר על האנימציה לחלוטין ולהניע את דפי הספר עם ההקרנה של תמונת הנהר באופן שידמה תנועה של מים ושל גלים. 

"זו דוגמה לרגע שבו הרגשנו שהחיבור הייחודי שלנו בא לידי ביטוי, באופן מקורי לחלוטין שאי אפשר לשחזר באנימציה. זה הרגע האהוב עלי בהצגה, ואני תמיד נהנה לראות את הילדים - וגם את ההורים, מגיבים לו בפליאה".

מאיר סדן (צילום: אודי ארנסט)

להגשמת החזון האמנותי הייחודי הזה חברו יחד לפני כשנתיים סדן, אור ארנסט, טל פרגמנט ואודי ארנסט. "עבדנו יחד עשר שנים במסגרת הוצאה לאור דיגיטלית שעסקה בפרויקטים בתחום התוכן, כגון מגזינים אונליין, והחלטנו לעזוב הכל", מספר סדן. 

התהליך התרחש בהדרגה במשך השנתיים האחרונות, ובתחילת השנה פתחו הארבעה חברה חדשה, במטרה לפתח פרויקט שישלב קריאייטיב, כתיבה וטכנולוגיה, "ויהיה גם ערכי וגם מעניין", אומר סדן. "לכל אחד מאיתנו יש אמנם תפקיד רשמי משלו, אבל אנחנו חברה קטנה, וכולם עוזרים לכולם בכל תחום. כמו כן, משתפים איתנו פעולה שחקנים ויוצרים מתחומי האיור, האנימציה ותיאטרון הבובות, יחד עם אנשי טכנולוגיה מתחום החומרה והתוכנה".

"פנס הקסם" ממשיך את הדיון האקטואלי לגבי הצורך של ילדים כיום בטכנולוגיה, על מנת ליהנות מיצירה ספרותית. בעולם עתיר גירויים, יש שלל אלטרנטיבות לבילוי שעות הפנאי של ילדים. התכנים המוצעים לילדים על גבי המסכים השונים, כמו תוכניות טלוויזיה, סרטים ומשחקים, מאופיינים בקצב מהיר, בצבעוניות עזה ובסאונד מרשים. מנגד, ספרות הילדים מציעה לקוראיה עולם של דמיון וחוויה שונה, אינטימית ואישית יותר. 

סדן מבהיר כי הוא עדיין סבור ש"אין תחליף לחוויה שמציעה קריאה בספר, למרות שיש תחרות אדירה על תשומת הלב של הילדים בין משחקי המחשב והקולנוע, שכל אחד מהם הוא מדיום דומיננטי שמשווק באגרסיביות חזקה יותר מאשר ספרים. אני רוצה להאמין שילדים מבינים את זה. העולם שלהם מורכב מאמצעי מדיה רבים, אבל הם לא באים אחד על חשבון האחר, אלא משלימים אלה את אלה. באופן דומה, גם אנחנו באים להשלים את התמונה הגדולה עם מדיום חדש, שישתלב ויעשיר את הדרך שבה הילדים חווים סיפורים, לצד הספרות, התיאטרון, הקולנוע ומשחקי המחשב".

מהו, לדעתך, השוני המשמעותי באופן שבו ילדים נחשפים כיום לספרות וצורכים ספרות?

"אין ספק שהילדים היום הרבה יותר 'מחוברים' מכפי שאנו היינו בילדות, והגישה שלהם למידע קלה בהרבה. זה אומר שיש הרבה יותר היצע של תוכן, גם ספרותי וגם מסוגים אחרים, אבל זה אומר גם שהבחירה שהילדים עושים הפכה לקשה יותר. לכן, התפקיד של ההורים, של מערכת החינוך ושל הספרייה - ובאיזשהו מקום גם שלנו, הוא לחנך ילדים איך לבחור, איך להתבונן ולמה לשים לב, ופחות לומר להם אילו תכנים לצרוך. האחריות שלנו היא לדאוג שהם יעשו בחירות טובות".

ומה בנוגע להקראה של הורים עבור ילדיהם? האם היא מפנה את מקומה לעיסוקים אחרים?

"להורים יש פחות ופחות זמן, אבל אני לא מכיר הורה אחד שיוותר על זמן האיכות המועט עם הילד שלו. חוויית הסיפור לפני השינה היא אחד הרגעים הקסומים ביותר ביום. אני חושב שאת המחסור בזמן אפשר להשלים בתכנים נוספים, שאולי את חלקם הילדים יכולים לחוות לבד, אבל אין תחליף לחוויה של קריאת סיפור משותפת".

המופע "האביב של חפרפר" יעלה במסגרת פסטיבל הבובות של תיאטרון הקרון בתאריכים 15-13 באוגוסט, מדי יום ב־13:30 במתחם התחנה הראשונה, ירושלים. הכניסה חופשית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו