"שיער כחול, פרחים אדומים": למלא את החלל

ביזתן של יצירות אמנות והפקעתן מידי בעליהן היהודים היו נהוגות בגרמניה הנאצית, ונתונים המופיעים בעיתונות מעת לעת מעידים על מספר רב של יצירות שנלקחו ולא הושבו לבעליהן או לשארי בשרם. הביזה נעשתה מכמה טעמים - כחלק מהמגמה לנישול היהודים מנכסיהם; מתוך שאיפה להוקיע יצירות שהוגדרו כ"אמנות מנוונת" שאין להציגה; וכן משום שבכירי המשטר חמדו יצירות לעצמם.

"שיער כחול, פרחים אדומים", ספרה החדש של אלה מושקוביץ־וייס, עוסק בסיפור בדיוני אך כזה הנשען על מקרים דומים שאירעו במציאות - של ציור שנלקח על ידי הנאצים מגבר יהודי צעיר בגרמניה, ונקנה על ידי שכנו. עשרות שנים מאוחר יותר, נכדתו של היהודי - אלאמר, ונכדו של השכן - הלמוט, חוברים יחד בניסיון להתחקות אחר הציור ולהשיבו. במסע חיפושיהם מגלים השניים הרבה מעבר למה שהם מנסים למצוא. ההרפתקה הבלשית שאליה הם יוצאים חושפת את מארג היחסים המשפחתי של הלמוט, מאירה צדדים פחות ידועים בדמותו של סבה של אלאמר וכורכת עבר והווה בערבוביה. 

הן אלאמר והן הלמוט מתחבטים בשאלות הנוגעות לזהות ולגורמים הקובעים אותה. זהותם כמו נקבעה ללא בחירה אישית, בלי שתהיה להם אמירה בעניין, על ידי הלאום שאליו הם משתייכים, המשפחה שאליה נולדו ובה התחנכו, וחוויות מכוננות שאירעו בחייהם. שניהם נדרשים לתעצומות נפש על מנת להיחלץ מאותן זהויות ולבחון את חייהם. 

"שיער כחול, פרחים אדומים" // כריכת הספר (ידיעות ספרים)

מושקוביץ־וייס עורכת הקבלה מעניינת בין האדם לבין יצירת אמנות. כפי שהאדם מנהל מערכות יחסים שונות עם אנשים בחייו, כך גם היצירה האמנותית. הציור שעומד במרכז נשא עימו משמעות רגשית עבור סבה של אלאמר, אך עבור סבו של הלמוט שימש אמצעי להבעת בוז, כוחניות ותחושת עליונות. עבור המשטר הנאצי היה הציור "אמנות מנוונת", ואילו מערכת היחסים שבין הציור לאמן הוגדרה על ידי הלגיטימיות שלה על רקע התקופה. שלילת הלגיטימיות נועדה להוות הצדקה מוסרית להפקעת היצירה מידי יוצריה או רוכשיה. 

האופן שבו מתואר הציור פעמים רבות לאורך הספר - תחילה בכמיהה ובערגה אל היצירה הבלתי מושגת, בהמשך בהתפעלות ובהשתאות מולה, ולבסוף בגעגוע - עולה על האופן שבו מתוארים רגשותיהן של הדמויות לאנשים בשר ודם. החיפוש אחר היצירה הגנובה מעמיק את הנקודה הזו - גזל הציור מתואר ברומן כמעשה כה נתעב ומזעזע, עד שהדבר מעלה תהייה לנוכח הפרופורציות שיש לייחס לו על רקע מעשים אכזריים בהרבה שנעשו בגרמניה הנאצית - ובראשם רצח. 

זהו אינו הקשר היחיד שמתקיים בין אלאמר לבין עולם האמנות. היא עצמה ציירת, שביטחונה ביכולותיה האמנותיות אבד לה בשל ביקורת נבזית שספגה. במשך תקופה ממושכת התהלכה בעולם כשאש היצירה בוערת בה, אך מילותיו של אותו אדם שקטל את יצירותיה אינן מרפות ממנה ומונעות ממנה תעוזה שדרושה על מנת לחזור וליצור. התהליך שעוברת אלאמר הוא ממושך ורצוף קושי וכאב, ובא ללמדנו שיעור בענווה ובאנושיות בכל הנוגע להשמעתם של דברי ביקורת כלפי היצירה והיוצר. 

המחברת מביאה עימה לרומן זה חומרים בעלי פוטנציאל ועניין - סיפור בלשי, קשר היסטורי טעון ועומק רגשי. אך דווקא משום שחומרים אלו הוכיחו עצמם כמעניינים וסוחפים בעבר, על מי שמעבד אותם להציג זווית מרעננת ולא שגרתית. 

מושקוביץ־וייס מצליחה לדלג מעל המהמורה הזו. כמו כן, היא קיבלה החלטה ספרותית המתבררת כנכונה - היא אינה מציבה את עיקר משקל הרומן על המאפיין הבלשי שבו. מסעם של אלאמר ושל הלמוט מעניין בזכות הקשרים הנרקמים ביניהם, בגלל התמונה המשפחתית המתבהרת, ובשל הסוגיות שעולות במהלכו ומעסיקות הן את הדמויות והן את הקוראים. 

ביצירה ספרותית טובה הקורא מרגיש כאילו הוא עצמו חלק מן המסע, והוא דרוך לכל אורכו, חש תחושת הישגיות יחד עם הגיבורים כאשר הם מגיעים לפריצת דרך, חווה מתח כאשר מגיע רגע מכונן וחש את טעמה של האכזבה כאשר הם חווים תסכול וקושי במציאת הפתרון. 

ב"שיער כחול, פרחים אדומים", הקורא מצטרף אל אלאמר ואל הלמוט במסע החיפוש שלהם כשותף שלישי. זהו אינו דבר מובן מאליו, והוא מעיד על כישוריה הספרותיים של מושקוביץ־וייס בטוויית עלילה וביצירת תחושת קרבה בין הקורא לדמויות. 

"שיער כחול, פרחים אדומים" / אלה מושקוביץ־וייס; ידיעות ספרים, 220 עמ' 

 • מרגיז: פייסבוק מסירה קליפים ישראליים

 • נסבל בקושי: שלוש מסקנות על "גומיגם"

 • לראשונה מזה 9 חודשים: עומר אדם בחוץ

 • הסלבס שכבר אורזים ל"הישרדות VIP"

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו