"חיים עשירים מלאי הרפתקאות כנגד הסיכויים"

מורי סמואל נולד בתל אביב, ולאחר שירות צבאי נסע לארה"ב ועבד בעולם העסקים. הוא החל לכתוב לפני חמש שנים. ספרו הראשון, "שנה אחת ויום אחד", תורגם לעברית ב־2015. "דאייה" הוא ספרו השני (מאנגלית: רחל פן). כיום סמואל כותב על משפחת צוענים יהודים באירופה לאורך כמה דורות.

 

"דאייה" מתאר משפחה יהודית ממרוקו על פני 40 שנה. האם התיאור נאמן היסטורית? 

"הקדשתי מאות שעות מחקר לקריאת מסמכים היסטוריים ולראיונות עם אנשים שחיו באלג'יריה, מרוקו, פריז וניו יורק בתקופת התרחשות הסיפור. אני מקווה שהסיפור נאמן לאירועים ההיסטוריים".

"דאייה" מלא רומנטיקה, בגידות וחשקים. מי הקורא/ת שאתה רואה לנגד עיניך?

"גיבורות הסיפור הן שלושה דורות של נשים אמיצות שמצליחות לבנות חיים עשירים מלאי הרפתקאות כנגד הסיכויים. אני מצפה שהספר ימשוך בעיקר נשים בנות יותר מ־30. ועם זה, גם בספר הראשון ציפיתי בעיקר לקוראות, ולהפתעתי החלוקה בין המינים היתה כמעט שווה".

 

ספר או סופר שהשפיעו עליך?

"הסופרת שהשפיעה עלי בכתיבת הספר היא ללא ספק שרה בייקוול (Bakewell) בספרה 'בקפה האקזיסטנציאליסט' ("At the Existential Café", לא תורגם לעברית). זה סיפור דמיוני על פגישות בין שלושה פילוסופים פריזאים בשנות ה־30 - ז'אן־פול סארטר, סימון דה בובואר וריימונד אהרון - שבהן מפתח סארטר את פילוסופיית החיים שלו, מלאת חוויות ותשוקה, חופש מטוטליטריזם ודחיית מוסכמות החברה, הדת והסביבה. היחסים המיוחדים בין סארטר ודה בובואר הם גם חלק מהסיפור של 'דאייה', עם מעט דמיון כמובן".

הספר ראה אור בהוצאה עצמית. מדוע בחרת לפרסם לבד? 

"הקוראים כיום בוחרים ספרים בעצמם, בעיקר דרך המדיה החברתית, כך שאין כמעט הבדל בין הוצאה עצמית לממוסדת".

ציטוט שמדבר אליך במיוחד מתוך הספר?

"ביום שבו קבעו להיפגש היא התקלחה פעמיים ומדדה שלושה זוגות תחתונים. היא רכבה על אופניה במעלה הרחובות התלולים, המרוצפים באבנים משולבות, שהובילו למונמארטר, כשהיא אוזרת אומץ לעלות לדירתו של גבר, בהחלטה להיכנס בתולה ולעזוב כאישה. גופה רעד כשטיפסה במדרגות הצרות שהובילו לדירתו בקומה השלישית. היא פתחה את הדלת מבלי להקיש ועמדה ללא נוע. פייר, שישב אל שולחן כתיבה קטן, הסתובב ובירך אותה בעיניים חייכניות ונינוחות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו