משבר הקורונה הכה בישראל, ובכל העולם, בצורה קשה מאוד. כמעט בין לילה נאלצנו להתמודד עם מציאות חדשה של מגבלות, ריחוק חברתי, סגרים ועוד. גם אם איננו מודעים לכך, השנה האחרונה שינתה אותנו באופן משמעותי וגרמה להשפעות פסיכולוגיות ונפשיות רבות, אשר ישארו איתנו לא מעט זמן – בוודאי אם לא נטפל בהן.
“תקופת הקורונה יצרה בקרבנו שתי תחושות עיקריות, חוסר ודאות וחוסר אונים”, מסבירה נילי הררי. “אלו שתי תחושות שבדרך כלל אנו עושים מאמצים רבים על מנת לא לחוות אותן, כי הן נותנות לנו הרגשה של חוסר שליטה בחיינו. אך בעקבות הקורונה כמעט כולנו חווינו את התחושות הללו ולמעשה איבדנו את השליטה על חיינו. החזרה ממצב זה לא תהיה פשוטה – היות ולכולנו תישאר טראומה ברמה כזו או אחרת מהחוויה”.
הררי הוסיפה: “היות והיינו בחוסר שליטה לאורך תקופה מאוד ארוכה, מעל לשנה, גם כאשר נחזור לחיינו ‘הקודמים’, יהיה מדובר למעשה בתהליך הדרגתי ואיטי. הרבה אנשים ישארו מפוחדים וההרגשה שבכל רגע עולמנו יכול להתערער לאין שיעור תדבוק בנו שנים קדימה”.
נפש כלואה
הסגרים והבידוד החברתי הובילו להמון תופעות שליליות. למשל, במהלך המשבר ראינו התפרצות של חרדה, דיכאון ואלימות, במיוחד בתא המשפחתי, וגם בקרב ילדים ובני נוער. במחקר שנערך עבור משרד העבודה הנתונים הראו את התופעה המדאיגה של עלייה במספר מקרי האלימות במשפחה. בחצי השנה האחרונה 71% מהמשפחות דיווחו על אירוע של אלימות כלשהי בתוך המשפחה. ומתוכם 30.4% דיווחו על פגיעה נפשית או רגשית, 26.7% דיווחו על אלימות כלכלית, 8.9% דיווחו על אלימות פיזית ו-7% דיווחו על אלימות מינית.
בקרב בני נוער, לטענתו של שר החינוך יואב גלנט, במהלך שנת הקורונה זוהו “תופעות מדאיגות שהולכות ומתפתחות אצל תלמידים – השמנה, עלייה חדה בהיקף השימוש באלכוהול וסמים, עלייה חדה בפניות לקבלת סיוע נפשי ודיווחי מצוקה, חרדות ובדידות”. ואכן מדובר במצב קשה כאשר התלמידים כמעט ולא נכחו בבית הספר במהלך השנה, לא הייתה להם סביבה חברתית תומכת ואת רוב זמנם העבירו מול מסכים.
“האלימות הגואה והתגברותן של תופעות כמו שימוש באלכוהול וסמים, קשורות באופן ישיר לשינוי הקיצוני באורח החיים. אצל ילדים ובני נוער למשל, ברגע שהוסרה המסגרת החינוכית, נוצרה חרדה שהשפיעה בצורה מאוד קשה על התנהגותם והובילה להתפרצות של אלימות. גם במשפחות בהן היה מצב מתוח בתוך הבית עוד לפני המשבר, הסגרים בהם נאלצו אותן משפחות לבלות זמן ממושך וארוך ללא אפשרות לשחרור ‘הלחץ’ הובילו לגל של אלימות בתוך המשפחה”, הסבירה נילי הררי.
היא הוסיפה: “האלימות היא למעשה תוצאה של תחושת חוסר האונים. אנשים מנסים להשיג בחזרה שליטה בחייהם באמצעות שימוש בכוח. כמובן שמדובר במצוקה וקריאה לעזרה, בעיקר בקרב בני נוער וילדים – האלימות זו רק הדרך להתמודד עם החרדות והפחדים, במקום לפתור את הבעיה מן השורש”.
“הדרך חזרה לנורמליות לא תהיה קלה”
לטענתה של הררי, הטראומה מתקופת משבר הקורונה לא תעלם מהר ולמעשה תישאר איתנו במשך זמן רב. “עלינו להשלים עם העובדה שעברנו חוויה מאוד קשה, של חוסר שליטה בחיינו וחוסר אונים. אצל אנשים אשר סבלו מחרדה ודיכאון עוד לפני המשבר, ההשפעה הייתה אף יותר גדולה. אבל השלב הראשון בהתמודדות עם הטראומה הוא קבלה של המצב והבנתו”, טענה הררי.
היא הרחיבה: “לאחר שאנחנו משלימים עם העובדה שחווינו טראומה, עלינו לפנות למעטפת התמיכה המיידית שלנו כמענה ראשוני, כלומר משפחה וחברים קרובים. ניתן לשתף אותם בחוויות שלנו ולהסביר מה אנחנו מרגישים. ניתן גם לבצע פעילויות שונות, כמו למשל פעילות גופנית, ולנסות להישאר פעילים ככל שניתן. פעילות ספורטיבית תיתן לנו הרגשה טובה יותר ותעזור לנו להיות בריאים וחזקים יותר”.
נילי הררי סיכמה: “למרות שבני משפחה וחברים קרובים יכולים לספק תמיכה, לעיתים זה לא מספיק ויש צורך בעזרה מקצועית. קיים עומס על שירותי בריאות הנפש בישראל בתקופה זו ויש צורך שהמדינה תנקוט בצעדים כדי להרחיב את הסיוע שמקבלים כיום אנשים הסובלים מטראומה בעקבות המשבר, או שהמשבר החמיר את מצבם אשר היה קיים עוד קודם לכן”.
נילי הררי היא מטפלת פסיכותרפיסטית ותיקה, העוסקת בתחום מ- 1983. הררי מקבלת בקליניקה שלה יחידים, זוגות ומשפחות, ומעניקה מענה טיפולי וליווי תומך גם לילדים ונוער. תחום נוסף בו פעילה נילי הררי הוא תחום הייעוץ ארגוני וליווי מנהלים. נילי מטפלת בשפה העברית וגם בשפה האנגלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו