בשיתוף תיאטרון אורתו-דה
ההצגה אבנים העוסקת גם היא בנושא השואה מביאה אספקט שונה לגמרי. בינה ובין ההצגות האחרות יש הבדל משמעותי בצורה ובתוכן.
אבנים היא הצגת פנטומימה, הצגה ללא מילים. גיבורי ההצגה נדמים כאילו הם חצובים בתוך פסל כדמויות מפוסלות מהעבר המתעוררות לחיים ומפלרטטות עם ההווה באמצעות פס קול ייחודי, תנועה וירטואוזית ודימויים ויזואליים. זו לא הצגה שבאה לזעזע אותנו או להחזיר אותנו למראות ולתיאורים הקשים של השואה, ובניגוד להצגות אחרות שהמנגנון שלהם הוא הזדהות עם גיבורי השואה, בהצגה אבנים ההומור נוכח כל הזמן. זוהי הצגה המתבוננת על השואה בהומור ובחמלה, מופע שבו הצחוק רוקד עם העצב, אירוע אשר מספר על ניצחון הרוח ועל הכוח של התיאטרון לצבוע גם את הצד האפל של החיים בבהירות של תקווה.
את ההצגה כתב ינון צפריר, המנהל האומנותי של תיאטרון “אורתו-דה” . ינון, שלמד לימודי משחק בבית צבי, הקים את התיאטרון יחד עם בת זוגו יפעת זנדני – צפריר, אבי גיבסון בר-אל ודניאל זפרני, שהצטרף לאחר מכן לקבוצת היוצרים. “אורתו- דה” הוא תיאטרון נועז ופורץ דרך בשל הסגנון המיוחד והשפה האומנותית הייחודית העושה שימוש בטכניקות ייחודיות כמו פנטומימה, תנועה, ליצנות, מיומנות קרקס ועם דגש רב על ויזואליה. התיאטרון שהחל את פעולתו כתיאטרון רחוב חברתי פיתח מיומנות לטפל בחומרים חברתיים טעונים הנטועים בהוויה הישראלית, אבל בעלי השלכה קוסמופוליטית.
איך נולד הרעיון לכתיבת המופע?
בשנת 2004, מסביר לי ינון צפריר, ביקרתי בגטו ורשה בפולין. במרכז הגטו ניצבה אנדרטת לוחמי הגטאות שאותה פיסל נתן רפפורט. בפסל נראות דמויות של ילדים, גברים ונשים על רקע הגטו הבוער ובמרכז הפסל ניצבת דמותו של המנהיג, מרדכי אנילביץ’, האוחז בידו את הלהבה שהציתה את אש המרד. האנדרטה הקבועה בקיר עשויה מלבנים אדומות המסמלות את חומות הגטו ועל הקיר חקוקה הכתובת מספר יחזקאל ט”ז: “בדמייך חיי”.
עמדתי מול הפסל ולא הפסקתי להתפעל מהעוצמה הרבה החצובה בדמויות ומהכאב שהן מביעות, ממשיך ינון להסביר, ושאלתי את עצמי מה היה קורה אילו הדמויות האלה היו מתעוררות לחיים?
בקיץ 2005 כשכל המדינה היטלטלה לקראת ההתנתקות מרצועת עזה ומסכי הטלוויזיה התמלאו בתמונות של אנשים שהשתמשו בדימויים מהשואה ושל ילדים המוצאים מהבתים כשידיהם מורמות אל על, ישבתי בבית עם יפעת ונזכרתי פתאום באנדרטה של מורדי הגטאות. נזכרתי בשאלה שעלתה בי אז, בגטו וורשה – מה היה קורה אילו מורדי הגטאות שבפסל היו מתעוררים פתאום? יפעת חשבה שזה רעיון מצוין ליצור מופע העוסק בשואה ובתקומה מנקודת מבט של פסל, ויחד עם דניאל זפרני, התחלנו לחשוב איך מספרים סיפור של פסל שמתעורר לחיים? בפני יפעת, הדרמטורגית של התיאטרון, עמד האתגר לקחת את כל הרעיונות שלי ושל דניאל זפרני ולהכניס אותם לתוך מבנה עלילתי, וכל זה בלי אף מילה.
בהצגה, ניצבים על הבמה שישה שחקנים – רמז לשישה מיליון היהודים שנספו בשואה – כשהם מכוסים בבוץ מכף רגל ועד ראש. לצופה קשה להבחין שאלו שחקנים, הם נראים כפסל אמיתי, וכאשר מפס הקול מושמע קולו של היטלר, “לוחמי הגטאות” פוקחים את העיניים, נעים על הבמה, ויוצרים דימויים פנטסטיים מסמלי השואה. הם מספרים את הסיפור של מדינת ישראל, והכול בצורה ויזואלית המלווה בהומור רב. בדרך שנונה וחריפה הם נעים קדימה ואחורה, מהמאורעות הנוראים בעבר, אל התקווה בעתיד.
את המופע מלווה פס קול הבנוי כרצף של קולות, שירים והקלטות היסטוריות כמו הנאום של היטלר, הכרזת האו”ם, הכרזת המדינה, הקלטות של שידורי טלוויזיה, שירים ומנגינות. חלק מהקולות קשורים לזיכרון של השואה וחלק להווה ויחד הם מובילים את הצופה למסע בזמן ובנבכי התודעה. מכיוון שהשחקנים אינם משתמשים במילים, לפס הקול יש משמעות גדולה בעיצוב החוויה של הצופה.
בהצגה הזו לא צריך לדבר, מדגישה יפעת, להיפך, הכוח שלה הוא בהרחבה של החוויה מעבר לטקסטים, באמצעים וויזואליים וקוליים ובהקשרים שהצופה עושה תוך כדי צפייה. כל המסרים עוברים בלי שמאכילים את הקהל בכפית והחוויה היא מאוד רב- ממדית.
הנושא טעון ומורכב, מוסיפה יפעת, ולכן הוא מחייב לנוע בין קומדיה לטרגדיה, בין הכאב הגדול לבין השימוש בהומור, בין היופי לכיעור. באבנים ההומור והיופי משמשים את הדמויות כדי לשמור על צלם האדם שלהם ועל שפיותם ובכך להביא לניצחון הרוח על הרוע, וכמעשה אמנות הם עוזרים לנו ליצור יכולת הכלה של התכנים אצל הצופה.
תיאטרון אורתו-דה מציג את המופע בישראל וברחבי העולם, כמופע באוויר הפתוח ובאולמות סגורים, בפני קהל מבוגר, קהל צעיר ותלמידי תיכון בישראל אשר נבחנים על ההצגה בבחינות הבגרות. כולם מרותקים. לעיתים בדקות הראשונות הקהל לא מבין מה הוא רואה, אך לאחר כמה רגעים הוא נשאב אל תוך המחזה אשר מעורר את הדמיון, מעורר אסוציאציות, שאלות, תהיות ותגובות שקשה להישאר אדישים אליהם.
המופע אבנים הועלה כבר למעלה משבע מאות פעמים ברחבי העולם, בצרפת, באיטליה, באנגליה, בגרמניה, בהולנד, בשוויץ, בפורטוגל, בספרד, בהונג קונג, בתאילנד, בברזיל, בארצות הברית ועוד. המופע הוצג במעמד ראשי ממשלות, שרים ושגרירים והפך להיות מופע הדגל של משרד החינוך והתרבות וזכה בעשרות פרסים בינלאומיים בקטגוריות רבות.
אין פלא שההצגה נבחרה בגרמניה לאחת מעשר ההצגות הטובות בעולם.
שושנה ויג, משוררת וסופרת, שביקרה בגטו ורשה וצפתה בהצגה אבנים כותבת:
האנדרטה המפורסמת לזכר לוחמי מרד גטו ורשה “קמה לתחייה” לאחרונה באמצעות קבוצת שחקני תיאטרון. במהלך ההצגה, מלווה הצופה את מורדי הגטו דרך סיוטי העבר אל חלומות העתיד והחוויה התיאטרלית לא עוזבת את הצופה גם בתום ההצגה. התמונות שהציפו את הצופה במהלך הצפייה ממשיכות להופיע בתודעתו של הצופה ואין ספק שהקהל לא יכול להישאר אדיש גם לאחר סיום ההצגה. עדות לכך הייתה בסיום ההצגה במחיאות הכפיים הסוערות שהקהל העניק לשחקנים.
המחזה מדבר לכל צופה תיאטרון ואינו מיוחד רק לצופה הישראלי. אין פלא שההצגה נבחרה בין עשרת ההצגות הטובות לתיאטרון בגרמניה.
טל אבישי בסקירה על ההצגה כותבת:
היצירה של קבוצת אורתו-דה עושה בדיוק מה שתיאטרון טוב וחתרני אמור לעשות: לרגש, להצחיק, להפתיע ולתת חומר למחשבה על נושא שלא האמנתם שניתן להעניק לו זווית ראיה חדשה.
ייחודה הגדול של ההצגה, נובע בין השאר מאסוציאציות פרועות. הן אלה שדוחפות את העלילה קדימה ויוצרות כמה מהרגעים המרגשים ביותר במחזה. יש למחזה הזה את כל הסיבות שבהיסטוריה לא להצליח. לא מופיע בו מלל, קבוצת השחקנים לא מפורסמת, התפאורה מינימליסטית והנושא כבד. אך מבלי להוציא הגה, רק בעזרת תנועות גוף והעוויות פנים, החבר’ה המוכשרים האלה מצליחים להגיד כל כך הרבה על כל אחד מאתנו לחוד ועל כולנו ביחד כחברה.
תלמידי התיכון רמלה לוד והמורה לתיאטרון שור שושי הגיבו בהתרגשות להצגה.
“אנו מבקשים להודות לכם מקרב לב על הצפייה בהצגה המדהימה, יוצאת הדופן במקוריותה והחווייתית “אבנים”.
התלמידים חוו חוויות של התרגשות, התלהבות והיו מוקסמים מיופיו ועצמתו של המופע.
השיחה אחרי ההצגה הייתה שיעור תיאטרון מעניין, חינוכי ותרם מאד ללימודי התיאטרון בבית ספרנו.
אנו ממליצים בחום לתלמידים בתיכון בכלל, ליוצאי משלחות לפולין ולתלמידי מגמת תיאטרון בפרט לצפות בהצגה, ליהנות וללמוד כמונו.”
אבנים היא הצגה שחייבים לראות, צעירים וגם מבוגרים, אל תרשו לעצמכם להפסיד חוויה עוצמתית! להזמנת ההצגה צרו קשר
הכתבה בשיתוף עגם שיווק באינטרנט ורינה יוגל
בשיתוף תיאטרון אורתו-דה
