כבוגר מסלול העתודה, מגיעות אליי מדי פעם פניות מאנשים שונים, המתעניינים במסלול ומבקשים עצה בדבר שאלה אחת, פשוטה, לכאורה: "האם אתה ממליץ על מסלול העתודה?". מובן שאין זו שאלה פשוטה כלל. מדובר בהחלטה גורלית, שאותה נדרש המלש"ב הצעיר לקבל כבר בשלב מוקדם בחייו, עוד לפני שגיבש לעצמו תשובה לשאלה: "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי ילד שאפתן. זה שחושב תמיד איך לעשות את הצעד הראשון לפני כולם ולהפוך את המושג "הצלחה" למשהו מוחשי שמונח בכפות ידיו. להיות זה שעושה הכל הכי נכון, הכי טוב והכי מושלם. להיות זה שתמיד מסיים במקום הראשון, לא פחות אבל בהחלט יותר. אז לפני כ-9 שנים, כאשר הייתי לקראת שלב הגיוס לצה"ל - קיבלתי החלטה גורלית: להתגייס למסלול העתודה האקדמית, שבזמנו נתפס בעיניי בתור המסלול האידיאלי עבורי למימוש ההצלחה בחיים, לצד שירות צבאי משמעותי. כאשר התקבלתי למסלול - לא היה מאושר ממני, הרגשתי על גג העולם והתפוצצתי מתחושות הגאווה והסיפוק. בנחישות ובמרץ שקדתי על בניית עתידי המפואר, תוך התוויית וכיבוש היעדים שהצבתי לעצמי, בזה אחר זה: סיום תואר ראשון בגיל 21, הגיוס המיוחל לצה"ל, קורס הקצינים, טיפוס בסולם הדרגות, התחלת תואר שני וכן הלאה.
בדרך, משהו התחיל לעקצץ בי, אבל לא ידעתי לשים עליו את האצבע. לא הבנתי מה ולמה, הרי עשיתי הכל לפי הספר ובדיוק כפי שהחברה לימדה אותי, צעד אחר צעד: תשאף, תעז, תצליח! בהדרגה, התחילו לקונן בי שאלות והרהורים לגבי עצמי, כמו: האם אני מרגיש שלם? האם אני נמצא במסגרת שבאמת ובתמים הכי נכונה ומתאימה עבורי?
אז בשיאו של המרוץ אל עבר מימוש "ההגשמה העצמית" - עצרתי לחשוב, במטרה למצוא תשובות. התבוננתי אל תוך הנפש וראיתי בבירור: "הגשמה" בהחלט יש כאן, אך "העצמית" - היכן היא? האם אני אכן מגשים את המושג "הצלחה" באופן שהכי נכון ומתאים עבורי? מה בכלל הכי נכון ומתאים עבורי?
גיוס או עתודה? אתם תחליטו
ובהקשר הזה, טיפ ראשון ממני למלש"בים המתלבטים: לפני הכל, עוד לפני שאתם שוקלים אם לקחת חלק במסלול העתודה, עליכם לנסות להגיע להבנה מהו תחום העיסוק שבו אתם מוצאים עניין במידה רבה, ומאמינים כי תוכלו להגיע דרכו למימוש עצמי. בכם, ורק בכם קיימת היכולת להגיע להבנה הזאת. השתדלו לנתק את עצמכם מהתערבויות חיצוניות. ייעוץ חיצוני של הורים, מכרים או אנשי מקצוע שונים הוא בוודאי בעל ערך, אך זכרו שהוא רק חלק מהתהליך בדרך למציאת התחום המתאים ביותר עבורכם, ואין זה נכון להפכו מ"תומך החלטה" ל"מקבל החלטה". אחרי הכל, ההחלטה היא כולה שלכם.
אם אתם חשים כי אינכם מסוגלים לקבל החלטה כזאת בשלב זה בחייכם, נראה שמסלול העתודה אינו רעיון כל כך טוב עבורכם, ושעליכם לחכות עוד קצת עם שלב הלימודים האקדמיים לגיל מתקדם יותר - לאחר השירות הצבאי והטיול הגדול אי שם ברחבי הגלובוס.
רק כדי לסבר את האוזן: כשליש מבני הנוער המתקבלים למסלול - נפלטים ממנו בטרם השלימו את לימודיהם האקדמיים (בין אם פרשו מרצונם ובין אם לא עמדו בדרישות המסלול). זו עובדה מצערת, שלדעתי טמונה במידה רבה בכתוב לעיל, ואני בטוח שאין אתם רוצים למצוא את עצמכם במצב כזה.
שיקול נוסף בדרך לקבלת ההחלטה: נכון, מדובר במסלול יוקרתי, שבאמצעותו אולי תזכו לשירות צבאי משמעותי בדרך קצת אחרת ומיוחדת, וסביר להניח שאף יפתח לכם דלתות רבות גם לאחר השירות הצבאי, אולם יש לכך תג מחיר שתצטרכו לשלם. ובכן, כפי שוודאי שמעתם, מרבית העתודאים נדרשים כבר בתחילת לימודיהם להתחייב לשלוש שנות שירות קבע, בנוסף לשלוש שנות שירות החובה. לכן, השאלה השנייה שאותה אתם צריכים לשאול את עצמכם: האם אתם מוכנים לשלם את המחיר הזה?
קחו בחשבון שלאחר ההתחייבות לשירות צבאי ארוך טווח במסגרת מסלול העתודה - סביר להניח שלא תהיה דרך חזרה. לכן, היו זהירים ושקולים טרם קבלת ההחלטה. קחו בחשבון שכמלש"בים, שטרם יודעים שירות צבאי מהו - ההחלטה להתגייס למסלול העתודה כרוכה בנטילת סיכון, שכן קיימת סבירות שתבינו רק בדיעבד כי המסגרת הצבאית היא אינה פסגת חלומותיכם, אך אז כבר יהיה מאוחר מדי ולא תוכלו לחזור בכם.
בברכת הצלחה ושירות צבאי משמעותי ומהנה, בכל אפיק שתבחרו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו