"מה שמך?", שאלו אנשי המוסד את האיש שזה עתה תפסו בסן פרננדו הסמוכה לבואנוס איירס. "ריקרדו קלמנט", ענה האיש שהתעקש פעם אחר פעם כי זוהי זהותו האמתית. לאחר שהתישו אותו ברצף שאלות ארוך, שאלו אותו במפתיע מה מספרו האישי וכשזה דקלם את מספר תעודת החבר שלו במפלגה הנאצית, הבינו חברי החוליה כי הצליחו במשימתם ולכדו את אחד מגדול צוררי היהודים, אדולף אייכמן.
שיאו של מבצע "פינאלה", מבצע המוסד ללכידת מי שהיה אמון על השמדת יהודי אירופה בתקופת השואה, אירע בדיוק היום לפני 60 שנה, ב- 11 למאי 1960. מי שחקר את המבצע משלל היבטיו ונחשב למומחה בעל שם עולמי למבצע הוא איש המוסד לשעבר, אבנר אברהם, ששירת בארגון 28 שנה.
"פרשתי לפני חמש שנים", אומר אברהם (54) ל'ישראל היום' ומספר כיצד התחיל לעסוק באחד מהמבצעים המפורסמים והמורכבים של מדינת ישראל. "לפני 10 שנים קיימתי תערוכה שכללה פריטים מקוריים שקשורים למבצע. נתניהו ראה את זה וביקש שאגיע עם התערוכה לכנסת. משם זה פרץ לבית התפוצות ולמוזיאונים גדולים ברחבי ארה"ב".
שלוש שנים לאחר המלחמה, בסיוע הוותיקן, קיבל אייכמן דרכון מזויף. בשנת 1950 הוא השתמש בו כדי לברוח לארגנטינה. כעבור שנתיים הצטרפו אליו גם רעייתו, ורוניקה, ושלושת ילדיהם, קלאוס, הורסט ודיטר. במהלך השנים הם עברו מספר דירות עד שהתמקמו בסן פרננדו הסמוכה לעיר הבירה בואנוס איירס. "הוא ניסה את מזלו בעולם עסקים, בין השאר בעסקי המים, בגידול ארנבות ובהקמת מכבסה. אולם הוא לא הצליח בעסקיו ועבר לעבוד בחברת מרצדס".
באותו הזמן, בשלהי שנות ה-50, הורה ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לאנשי מערכת הביטחון "להביא נאצי אחד למשפט אחד", כפי שמתאר אברהם. אנשי המוסד החלו בפעולות שונות לאיתור קצינים נאציים בכירים עד שהגיע מידע אודות לא פחות מאשר אדולף אייכמן. "הכל התחיל מסיפור אהבה בין נער לנערה. הנער היה בנו של אייכמן, קלאוס, והנערה, סילביה הרמן, היתה בת למשפחה נוצרית שאביה היה חצי יהודי וניצול שואה מדכאו. כשקלאוס ביקר בבית אהובתו, הוא נשאל על ידי אביה מספר שאלות אודות משפחתו, מה שעורר את חשדו כי מולו ניצב בן למשפחת אייכמן. "המידע הזה הגיע לד"ר פריץ באואור שהיה התובע הכללי בפרנקפורט וניצול שואה בעצמו, והוא העביר אותו למוסד שהתחיל לרקום את הפעולה".
לאחר מעקב ממושך מצד חברי החוליה הישראלית, נתפס אייכמן בידי אנשי המוסד בפיקודו של השר לשעבר רפי איתן ז"ל. "הוא נתפס כששב מעבודתו בחברת מרצדס כשעל גופו היו שתי תעודות, תעודת עובד ותעודת זהות מקומית עם שמו המזויף. כשחקרו אותו הוא שב וציין כי שמו הוא ריקרדו קלמנט, אבל הסוכנים עשו לו תרגיל. הם שאלו אותו הרבה מאוד שאלות ואז שאלו פתאום מה המספר האישי שלו והוא מתוך הרגל נקב במספר תעודת החבר שלו במפלגה הנאצית. כך הם בעצם הובילו אותו להודות שהוא אכן אדולף אייכמן".
אברהם מספר כי אייכמן, "לא נידב יותר מדי מידע אבל זה היה הספיק כדי להביא אותו למשפט בארץ. במשפט הוא ניסה לטעון שהוא היה בורג קטן במכונה ורק היה חייל שמילא פקודות. אולם עורך דינו ניסה עוד לפני המשפט לערער על התוקף המשפטי להעמידו לדין. הוא טען שהפשעים שייוחסו לאייכמן בוצעו עד שנת 1945 בעוד שמדינת ישראל הוקמה רק שלוש שנים מאוחר יותר. זה כמובן לא עזר לו".
יומיים לאחר שאייכמן הובא לישראל הכריז בן גוריון מעל בימת הכנסת על לכידתו, אולם ככל הנראה ללא ידיעתו, הכרזה זו סיכלה מבצע ללכידת פושע נאצי מוכר וידוע נוסף – ד"ר יוזף מנגלה. "בזמן שלכדו את אייכמן, גם למנגלה היה בית בבואנוס איירס וראש המוסד רצה להביא אותו באותה טיסה. רפי איתן ואברהם שלום, מפקד היחידה וסגנו, התנגדו בטענה שזה יסכן את הפעולה. לכן החליטו לתפוס את מנגלה בפעימה השנייה של המבצע, לאחר שאייכמן יובא לארץ. בן גוריון לא ידע ששלושה אנשי מוסד נשארו בארגנטינה להמשך המבצע ואחרי ההכרזה שלו, אנשי המוסד נסעו באוטובוס בארגנטינה וראו שאחד הנוסעים אוחז בעיתון שבו התנוססה כותרת לכידתו של אייכמן. אז הם הבינו שהסיפור יצא החוצה והם צריכים להתקפל חזרה לארץ".
גם אחרי שפרש מהמוסד ממשיך אברהם להציג את התערוכה שעוסקת במבצע פינלה ברחבי העולם. בתערוכות מוצגים פריטים כמו המצלמה שבה צולם אייכמן על ידי אנשי המוסד, התמונות אותן צילמו, כרטיסי הטיסה לארגנטינה, הדרכונים המזויפים ואפילו תא הזכוכית שבו שה הקצין הנאצי בזמן משפטו בישראל. במהלך השנים פגש אנשים רבים שלהם היה חלק כזה או אחר, לעתים ללא ידיעתם, בלכידת אייכמן, מפגשים שהובילו אותו לעדכן את הפריטים המוצגים בתערוכה.
"אני מקבל מדי פעם חומרים מדור שני ושלישי שקשורים בדרך זו או אחרת לסיפור. יום אחד פגשתי אומן שאביו תכנן ובנה את התנור ששימש את שריפת גופתו של אייכמן. המוסד הגיע למפעל של תנורים ואמרו לבעל המפעל שיש בארץ מגיפה של כלבים והם צריכים תנורים כדי לשרוף את גופות הכלבים המתים. רק בסוף ההתקשרות סיפרו לו שהתנור בעצם מיועד לשריפת גופתו של אייכמן לאחר שיוצא להורג.
"במיאמי אישה יהודייה בת 87 שהייתה לה חנות צילום ומשקפיים ליד הבית של אייכמן והוא היה בא מדי פעם כדי לקנות פילים, לפתח תמונות ולרכוש משקפיים, מבלי שהם ידעו במי מדובר. כשהמוסד שלח את האדם הראשון לקראת המבצע הוא גם השתמש באותה חנות צילום ואחרי שהכול נחשף הם נאלצו למכור את החנות ולעלות לישראל".
מה עלה בגורלם של אשתו וילדיו של אייכמן?
"אשתו, ורוניקה, רצתה להגיע עם ילדיה כדי לראות אותו אבל בישראל אישרו לה להגיע לבד ובאופן חשאי לפני שבעלה הוצא להורג. שני בניו הגדולים, קלאוס והורסט הפכו להיות מהמנהיגים הבולטים של הנאצים בארגנטינה. גם הבן השלישי, דיטר, הלך בדרכי אביו, אולם הבן הרביעי הוא בהחלט יוצא דופן".
במהלך שהותו משפחת אייכמן בארגנטינה, נולד הבן הרביעי למשפחה שקיבל את שמו הבדוי של אביו, ריקרדו. כשאביו נלכד על ידי ישראל הוא היה רק בן 5 וכיום הוא פרופסור לארכיאולוגיה בברלין, מנותק ממשפחתו ומנהל מלחמה נגד התנועות הנאציות.
"הוא הגיע פעם לביקור בארץ ואף אחד מאנשי האקדמיה לא רצה ללחוץ את ידו ולשוחח עימו. לאחרונה, דווקא רפי איתן ,שהייתי חבר קרוב שלו, סיפר לי שהוא מתכנן לנסוע לפגוש את ריקרדו והציע לי להצטרף אליו. אולם כעבור זמן קצר הוא הוא נפטר ולא הספיק. אני אישית בטוח שיום אחד אפגוש אותו וזה יהיה מעין סגירת מעגל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו