אחת הטענות נגד יוצרי סדרת המלחמה "שעת נעילה", היא שאין בה נוכחות נשית משמעותית. בין אם הביקורת מוצדקת ובין אם לא, מעטים מודעים לעובדה כי בין 2,673 חללי המלחמה ההיא הייתה גם אישה.
ניבה שאול נולדה בשנת 1950 בקיבוץ משמר הנגב, שהוריה, אזרה ויהודה, היו ממייסדיו. "היא הייתה ילדה שקטה שידעה לעשות מה שהיא רוצה אבל בשקט", העידה אמה, אזרה, בסרט שהוכן לזכרה והוסיפה כי היא "גם אהבה מאוד לשיר ולרקוד". את נעוריה העבירה ניבה בקיבוץ וזכתה לאהבה גדולה. "החברים שלה אהבו לדבר איתה כי היא ידעה להקשיב וגם לתת מילה כשצריך".
ב-1968 התגייסה ניבה ושירתה בחיל הקשר כפקידה כתבנית, אז גם הכירה את בן זוגה, בני, ששירת באותה תקופה כמכונאי מטוסים. לאחר שחרורה עברה עם בן זוגה למרכז הארץ והחלה לעבוד בסוכנות נסיעות שטיפלה בתיירים מחו"ל. "הם חיפשו דירה ודיברו על חתונה", סיפרה אזרה, "ואז פרצה המלחמה והכל נקטע".
עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים נקראה ניבה לשירות מילואים, כמי שנחשבה כבעלת מקצוע צבאי חיוני בחיל הקשר. ביום השלישי למלחמה היא הצטרפה לשיירה צבאית שירדה דרומה לכיוון החזית בסיני.
מי שנסע עם ניבה בשיירה הוא יאיר ים שהיה בזמן המלחמה איש מילואים בגדוד הקשר שאליו היא התלוותה. "בשעות הבוקר הגענו אחרי נסיעה מתישה למחנה רפידים בסיני", הוא סיפר בשנת 2015 בפודקאסט "פה ושם בארץ ישראל" בהגשת יפתח מזור. "היא סיפרה לי שהיא עומדת להתחתן והכינה לי כריך עם שוקולד ואז הגיעו ארבעה מיגים מצריים שתקפו את המתחם". המטוסים ירו באמצעות מקלע לעבר החיילים, ניבה ספגה פגיעה ישירה ונהרגה במקום.
ניבה הובאה למנוחות בקיבוץ שבו גדלה והותירה אחריה הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי. בפודקאסט "פה ושם בארץ ישראל" התייחסה אזרה לעובדה כי בתה היתה הנופלת האישה היחידה במלחמה. "זה הלם נוראי. גם לגבי בנים זה תמיד הלם ותמיד נורא, אבל במקרה שלהם יש עוד נצנוץ של מחשבה שאולי זה יכול לקרות. לגבי בתי? לא עלה על דעתי". על השכול אמרה. "לא הבנתי איך אפשר להמשיך לחיות. באותו לילה ישנתי שעה או שעתיים וכשהתעוררתי בבוקר הבנתי שנגזר עלי לחיות עם הידיעה ועם האסון".