הסדרה "שעת נעילה", שעוסקת בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן, מיקדה מחדש את הזיכרון הישראלי במלחמת יום הכיפורים, אולם עוסקת רק בצורה חלקית במה שהתרחש באותם ימים אפלים. מטבע הדברים לא ניתן לעסוק בסדרה שכזו בכלל האירועים שהתרחשו בקרבות הקשים, ולכן התמקדו היוצרים בעלילה מסויימת.
האמת וההגזמות מאחורי "שעת נעילה"
"שעת נעילה": מחפיצים נשים, ממציאים היסטוריה
"שעת נעילה": מחזירה לשדה הקרב
אולם הסצנות הפיקטיביות שעולות מהמסך, שבהן נראים חיילי צה"ל מנהלים את המלחמה בחמ"ל במחנה נפח, מסתירות מאחוריהן סיפור דרמטי הרבה יותר.
בניגוד למה שמתרחש בסדרה, היום השני של המלחמה היה קריטי ביותר עבור מחנה נפח. הדוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא סוריה ניסתה ב-7 באוקטובר לכבוש את צומת נפח, שבה שכנה מפקדת אוגדה 36, ומולם ניצבו כוחות מאולתרים של חטיבה 188, כוחות קטנים של חטיבה 7 וכוחות מילואים נוספים מחטיבה 679 ו-179. מטרת הסורים הייתה לכבוש את רמת הגולן בתוך יממה, ולכן הבינו שהם חייבים לכבוש את צומת נפח, מכיוון שזהו אחד הדרכים היחידות לרדת לעבר גשר בנות יעקב.
הדרמה החלה כבר בשעות הבוקר המוקדמות, אז החלו הטנקים הסורים להיערך לכיבוש המחנה בדרך אל הצומת, ובעקבות כך החליט רפול, מפקד אוגדה 36, לפנות את מחנה נפח, החלטה שבוטלה לאחר מכן מכיוון שלא נשקף איום מיידי למחנה.
הקרב על הבסיס החלה בסביבות השעה 13:00, אז פתחו טנקים סורים באש על המחנה, ורפול פקד על כל הכוחות הזמינים לשעוט לצומת נפח כדי למנוע את כיבושה ואיתה התמוטטות מערך ההגנה הישראלי. במקביל הוחלט לפנות את המחנה בשנית למעט מספר טנקים וחוליות נ"ט.
כוח של חטיבה 188 בפיקוד המח"ט יצחק בן שוהם והסמח"ט דוד ישראלי, פתח באש לעבר עשרות טנקים סוריים שהיו על הגדר. בקרבות נפגעו טנקים סורים רבים, אך בתוך פחות מחצי שעה נהרגו השניים וכן קצין האג"ם של החטיבה רס"ן בני קצין. כל שרשרת הפיקוד הבכיר של החטיבה נהרגה והחטיבה חדלה להתקיים כמסגרת חטיבתית.
סגן אפי איתם (אז פיין), לימים תת אלוף וחבר כנסת, היה מ"מ בפלוגת חי"ר שהגיעה לנפח והתפצלה לחוליות, עמדה על ציר הנפט ובלמה את הדרך לטנקים סוריים ולמנוע נחיתת מסוקים. איתם נותר בכניסה למחנה עם שתי חוליות בזוקה.
"עלינו לאזור סינדיאנה עם הזחל"מים - ואז הגיע רגע שלא אשכח לעולם", סיפר איתם ב-2013 לעיתון במחנה על מה שהתרחש. "בלי שום התרעה, האופק התמלא בטנקים שבאו ממזרח, מכיוון צומת סינדיאנה, ובעצם הסתערו על נפח. תוך דקות אחדות כל הזחל"מים שלנו בערו, ובעקבות הוראה ממפקד הפלוגה התחלנו לסגת.
"בהתחלה גם אני התכוונתי לברוח, אבל אז נזכרתי בדבר מאוד משמעותי: בגלל שהייתי תושב עין גב והכרתי את הרמה בצורה טובה מאוד, הבנתי שנפח זה קו פרשת המים. אחרי שעוברים את נפח, אפשר לנסוע לגשר בנות יעקב בניוטרל. באותם רגעים לא ידעתי שכוח צביקה נלחם באזור ציר הנפט, ולא ידעתי על חטיבות השריון - פשוט ראיתי עשרות טנקים סוריים נוסעים על הגדרות. אני זוכר שאמרתי לעצמי: ‘אם אני הולך מפה עכשיו, אין אף אחד שיישאר להגן'".
"החינוך שקיבלתי היה שצריך להילחם. גדלתי על סיפורי הגבורה של תושבי הקיבוץ, ששמרו אחד על השני ממתקפות הסורים. ינקתי את העקשנות הזו מהקיבוץ, ואז התמלאתי במין כעס על הסורים, התעצבנתי איך הם מעזים להופיע ברמת הגולן. באותו רגע החלטתי שאני לא בורח. סגן מפקד הפלוגה והסמל שלי ניסו בכוח להעלות אותי על הזחל"ם האחרון שנשאר שמיש. הם אמרו לי ‘אתה תיהרג', אבל אני אמרתי להם שאני לא זז מהמקום".
“נשארתי לבד, לקחתי את ה'בזוקה' המיותמת של המחלקה וראיתי שנותרו בה שלושה פגזים בלבד. הסתתרתי מתחת למעביר מים סורי מתקופת מלחמת ששת הימים, והמתנתי לטנקים. הרעש התגבר וטענתי את הבזוקה על ידי הברגה. אני זוכר שהייתי צריך לרכז את כל השליטה שלי בידיים, שלא ירעדו. אחר כך המתנתי בזמן שהאדמה התחילה לרעוד. הטנק המוביל עבר על מעביר המים, וירד על הגדר של נפח בזמן שהייתי כמעט מתחתיו. יצאתי מתחת למעביר המים, ויריתי בטנק פצצה אחת שפגעה במטרה. היא לא עשתה נזק רציני, אבל החלה להתפתח בתוכו שריפה והעשן התפשט.
"הטנק נבלם והצוות קפץ ממנו ומיד יריתי בהם בעוזי שלי. שאר הטנקים עצרו לזמן קצר מפני שהם כנראה חשבו שבתוך המחנה יש ציידי טנקים. ניצלתי את ההזדמנות וחמקתי לתוך המחנה, ואז החלטתי שצריך להביא כוח שיעצור את הסורים. הלכתי והזעקתי תגבורת, חברתי לכוחות ארטילריה, נ"מ ושריון, והובלתי אותם להגנה על נפח ועל הגזרה, עד שהגיעו כוחות נוספים", סיפר איתם.
על פעילותו הנועזת קיבל איתם את אות המופת, האות השלישי בחשיבותו במדינת ישראל. באתר הגבורה תוארו מעשיו כך: "סגן אפרים פיין שימש כ-מ"מ בפלוגת חי"ר שנלחמה ברמת-הגולן. ב-7 באוקטובר 1973, כשהגיעה הפלוגה לנפח, התפצלה לחוליות כדי לעמוד על ציר "הנפט", לחסום את הדרך לטנקים סוריים ולמנוע נחיתת מסוקים. סגן אפרים פיין נשאר בכניסה לנפח עם 2 חוליות "בזוקה", ומאחר שחייליו קיבלו הלם, נשאר למעשה רק עם עוד סמל. הוא הצליח לבלום חדירת טנקים סוריים על-ידי 3 פצצות שהיו בידיו וביריות במקלע כבד. לאחר מכן נסע להביא רכב לחילוץ פצועים. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, תושייה וקור רוח למופת. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו