היה זה לפני מספר חודשים. כוח של יחידת דובדבן היה במשימה שפרטיה אסורים לפרסום, ואז אחד הלוחמים נפצע. "במקרה כזה אתה עובד על אוטומט", מספר סרן ג', הרופא של היחידה, בריאיון מיוחד לרגל יום הרופא הישראלי. "בניגוד לרופא רגיל, כאן אתה נדרש לטפל בלוחם שאותו אתה מכיר באופן אישי, ושאתמול בערב שתית איתו כוס קפה. ברגע אחד הסיטואציה מתהפכת – הוא הפצוע ואתה המטפל. מה שלמדת במסלול ההכשרה עולה תוך רגע ותחושת המשימתיות והאחריות משתלטות".
סרן ג' (28) הוא כבר בן לשושלת רופאים בצה"ל, והינו דור שלישי לרפואה במדים. סבו היה רופא שיניים בשנות ה-50 וה-60 בצבא, ואביו שירת כרופא בצנחנים וביחידה מסווגת בחיל האוויר. כיום האב הוא מנהל מחלקה באחד מבתי החולים, ובנו ממשיך את דרכו. בתחילת שירותו הצבאי, לאחר סיום בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, הוא שימש כרופא של סיירת צנחנים ובחצי השנה הוא הרופא של יחידת דובדבן, פועל בשטח כאחד הלוחמים ובעת חירום הוא מטפל בפצועים בשטח. הוא צפוי בעתיד לעבור ליחידה מסווגת אחרת, אך בתשובה לשאלה המתבקשת הוא מחייך ועונה: "אסור לי לומר לאן".
"העבודה כרופא נחלקת לשניים", הוא משתף ממה שמותר לספר. "החלק הראשון זו רפואת השגרה – אני רופא המשפחה של כל הלוחמים והחיילים ביחידה, וככזה אני אחראי לא רק על פצועים בשטח אלא גם על כאבי ראש, חום וכמובן הקורונה". החלק השני, והמעניין יותר, הוא כמובן החלק שעליו אסור לפרט – העבודה ביחידה המובחרת.
יחידת דובדבן היא אחת היחידות העסוקות ביותר בצה"ל, ומתמחה בלוחמה בטרור ובפעילות מסוערבת בכל מקום שבו הם נזקקים. בשש השנים האחרונות הם שייכים לחטיבת הקומנדו, בתוך אוגדה 98 – עוצבת האש, שמטרתה לבצע לחימה בעומק האויב במלחמה עתידית.
"דובדבן היא יחידה שיודעת להפעיל כוח כשצריך, ולכן היו מקרים של טיפול בפצועים בשטח", מקמץ סרן ג' במילים. "זו יחידה שנמצאת בחוד החנית וכל הזמן מחפשת איך לתרום, להשפיע ולהגן, והדבר מתבטא בהיקף ואופי הפעילות. לפעמים זה מרגיש ממש כמו בסרט הוליוודי".
מסיבה זו, לכל פעילות של היחידה מתלווה איש צוות רפואי, סרן ג' עצמו או אחד מהפרמדיקים שלו. "אין פעילות שיוצאת בלי גורם רפואי. התפקיד הראשון שלי הוא לספק טיפול בשטח, אבל יש לי תפקיד נוסף ואני משמש גם כלוחם", הוא אומר ולא מרחיב. התפקיד הנוסף – מסווג.
המקרה שתואר בתחילת הידיעה, מספר סרן ג', שזכה באות הצטיינות נשיא המדינה לפני שנה וחצי, הוא אירוע מכונן מבחינתו. "האחריות שלי היא לתת ללוחמים את המענה ושיגיעו הביתה. אתה מתכונן לאירוע כזה במשך שנים. לאורך כל שנות לימודי התאמנתי לאירועים כאלו מתוך הבנה שאגיע לזה. זה לא משהו בדיוני. לכן כשנדרשתי לעשות זאת בפועל הייתי מרוכז במה שהייתי צריך לעשות. כמובן מסביבי היו לוחמים כחלק מהמעטפת שמאפשרת לגורם הרפואי לעבוד ולנקות לו את הראש מעיסוקים אחרים".
למרבה השמחה, האירוע ההוא הסתיים בצורה טובה והלוחם הבריא. סרן ג' מציין כי לאחר האירוע מגיעות המחשבות על מה בדיוק התרחש. "דווקא בסוף האירוע, כשהוא נגמר, אתה יושב עם עצמך וחושב במה היית מעורב. לשמחתי במקרים שלי זה הסתיים בהקלה ובתחושת סיפוק גדולה, שעזרתי לחבר בעת צרה. לוקח קצת זמן לעבד את זה. זו תחושה טובה. מדובר היה באירוע מכונן מבחינתי".
"ביחידות מסוג אלו האימפקט של רופא הוא גדול במיוחד", מסביר סרן ג' מה הוביל אותו לשירות ביחידות מיוחדות. "אני משמש גם כרופא המשפחה של היחידה וגם בפעילות מבצעית. דווקא בתור מישהו שלמד בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, שמושכת אליה אנשים מאוד איכותיים, אני מרגיש שאיכות האנשים כאן היא פנומנלית. אני מרגיש שאני כל הזמן מוקף במספרי אחד. אלו המקומות שרציתי להיות. להגיע למקום שיכולתי לתרום בו יותר מכל לביטחון המדינה".
הוא מצטנע כשאני שואל אותו על אות מצטיין הנשיא. "זה לא היה על אירוע ספציפי אלא על התפקוד הכולל שלי. אני משתדל כל הזמן להזכיר לעצמי שצריך לתת רפואה ללוחמים כאילו הם היו בני משפחה שלי, וזה מסייע לי להמשיך לעבוד גם כשקשה ועמוס ולדבר איתם בגובה העיניים. התפקיד הזה שוחק, מאתגר ולא פשוט, והעובדה שאני מאמין במה שאני עושה מסייעת לי לבצע אותו".
סרן ג' מספר כי גם רעייתו, יערה, היא רופאה צבאית, שמשרתת בבסיס עורפי. "אנחנו מדברים הרבה, מתייעצים הרבה. קורה שאני מתקשר אליה באמצע היום במקרה שבו אני לא בטוח בטיפול. היא רופאה הרבה יותר מוכשרת ממני", הוא מפרגן. גם עם אביו הוא מרבה להתייעץ ולהפנות לוחמים למרפאה שלו במידת הצורך. "יש הטבות למשפחה רפואית", צוחק סרן ג'.
השנה הרפואה היא בסימן קורונה, אך סרן ג' אומר שאינו מצטער שהוא לא עוסק בנושא בבית חולים. העבודה בדובדבן, הוא אומר, חשובה לא פחות. "זה לא חסר לי. לעבוד במחלקת קורונה זו עשייה חשובה, אבל אני רופא של יחידה מבצעית והחיילים צריכים אותי – בשגרה ובפעילות מבצעית. אני שמח שאני במקום שלי ולא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו