הטייס שחילץ את המסוק שהתרסק: "אם ניפול הלוחמים ידהרו לחלץ אותנו״

רס״ן במילואים פ׳ (44), טייס בטייסת 118, הטיס את אחד מארבעת המסוקים שהוזנקו לסייע באירוע התרסקות מסוק הינשוף ברצועת עזה. הזנקת החירום הזו הגיעה אליו ואל עמיתיו כשהם אינם יודעים כיצד הופל המסוק, האם מדובר בזירה מאובטחת או באזור מסוכן. מבחינה זו טיסת החילוץ הנוכחית היתה שונה מרוב אירועי החילוץ שבו הוא השתתף ובהם המידע על מצב השטח, היכולת לנחות במקום וכן פרטים נוספים ידועים לצוות החילוץ מראש. שורת השאלות האלו לא מנעה ממנו ומעמיתיו לצאת אל החילוץ הדרמטי של עמיתיהם בחיל האוויר.

אנו שוחחנו איתו השבוע כדי להבין לעומק את האירוע, כיצד מחלצים פצועים תחת אש, מה מרגישים תוך כדי מבצע כזה וכן גם שוחחנו איתו על הלחימה מאז חג שמחת תורה ה07.10 ועד היום אחד עשרה חודשים אחרי.

"לא ידענו כלום, ישר יצאנו לחילוץ"

"כשהוזנקו הפעם לא ידענו כלום ולמעשה האירוע מבחינתנו היה ממש חריג. בדרך כלל האזור אליו אנו מגיעים מאובטח על ידי כוחות החי"ר שמשטחים את השטח על ידי D-9 כמו כן האזור מוגן היטב וכל מה שיש לנו זה להגיע, לנחות, לחלץ החוצה. במצב כזה השהות שלנו בשטח קטנה מאד, אנו נוחתים ותוך דקה אנחנו שוב באוויר. כאן כיון שהיה מדובר בהתרסקות של מסוק לא ידענו איפה המסוק נפל, האם הוא נפגע מירי של האוייב, האם המסוק נמצא בשטח שאינו בשליטת צה"ל, כלומר לא ידענו כלום, ישר יצאנו לחילוץ" הוא מספר.

פ', ציין כי במצב כזה היו לו כטייס פרפרים בבטן. "פינוי חירום כזה מצריך דריכות אחרת, כאן יש הבנה שיתכן והאירוע יעמיד את הטייס במצב שהוא נוחת בשטח לא מוגן ויש חשש לכך שיירו על המסוק שהוא ייפגע. כלומר כאן אני כטייס מקבל לבדי את ההחלטות על הפעילות בשטח וזה שונה ממציאות שבה יש כוחות ויש עוד מפקדים בכירים שמקבלים החלטות" סיפר.

יש לך מחשבות על הפצועים? שמרת על קשר עם חלקם?

הסביר פ' כי "כשמקפיצים מסוק חילוץ מהסוג שאני מפקד עליו, מסוק יסעור אז אין זמן למחשבות, ברור שהפצוע בשטח הוא לוחם שפצוע מאד קשה, לכן אתה ממוקד במשימה שהיא להטיס את הפצוע הזה מהר ככל שניתן אל בית החולים. ההטסה המהירה הזו עושה לא פעם את ההבדל בין לוחם פצוע מאד קשה שישרוד לבין לוחם שלא ישרוד. עכשיו בכל הנוגע לקשר עם הפצועים אין לנו קשר כזה אנחנו עסוקים בלהציל את החברה. כמובן יש מצבים שאתה כאדם מכיר את הפצוע או שהוא חבר או בן משפחה אבל בדרך כלל אנחנו לא שומרים על קשר אלא עוסקים במשימה".

אז על מה חושבים אחר כך בלילה במיטה?

"אני יודע שאני וגם טייסים אחרים עסוקים בעיקר בלשחזר את אירוע החילוץ. אנחנו בודקים האם יכולנו לעשות משהו יותר טוב. לפעול יותר מהר. אנחנו יודעים שכמה שנהייה יותר מקצוענים, יותר פועלים באופן רובוטי אז כך לפצוע שאנו מפנים יהיו יותר סיכויי שרידה. זו המחשבה הראשית שמעסיקה אותי ואת החברים שלי לאורך כל אירוע החילוץ ואחר כך בלילה במיטה".

שוחחנו עם פ' גם על ראשית הלחימה שפרצה בחג שמחת תורה ה07.10, בהקשר לכך סיפר פ' שמייד הוא הבין שיש אירוע גדול למרות שלא ידע מה מתחולל בשטח. "באותו יום תפסתי כוננות שנייה, כלומר יש מסוק בבסיס שמצוי בכוננות לצאת ישר לפינוי ויש את טייסי הגל השני שנמצאים בבית במרחק קריאה של שעה עד שעתיים. מבחינה זו ברגע שמתקשרים אלינו הטייסים בכוננות מרוחקת אז ברור שיש אירוע בסדר גודל אחר. לכן ברגע שהתקשרו הבנתי שיש משהו חריג. אחרי כן נסעתי מהר לבסיס ובכל מקום בדרך היו אזעקות אז היה ברור לי שיש כאן משהו מאד חריג" אמר.

בהמשך פ' קלט את גודל האירוע בגלל חוסר השליטה שהיה בהפעלת הכוחות המוסקים. "בדרך כלל טיסה שונה מאד מלחימה בשטח בעובדה שמסוקים ומטוסים צריכים תיאום והכוונה כדי שלא יפגעו אחד בשני וכדי שידעו בדיוק את הגזרה אליה הם מגיעים אבל באותו בוקר הבקרים שמכוונים אותנו אמרו לנו שהם לא יודעים מה קורה ולאן להכווין אותנו, הם הורו לנו לקבל החלטות בשטח. עכשיו לטייס זה מצב חריג כי בחי"ר מפקד הוא מקבל ההוראות ובמטוס או מסוק בדרך כלל זה שונה. ככה מצאתי את עצמי מקבל החלטות יחד עם מפקד הכוח שיצא איתי ושהיה בבטן המסוק. זה היה גם מאד מורכב בגלל שהסתובבו מחבלים בכל השטח והיו פצועים בכל מקום. מבחינה זו התחושה היתה שצה"ל לא שולט. התחושה הזו התפוגגה בהמשך אבל זו היתה התחושה בתחילת הפעילות שלנו בשטח".

"שת"פ במיטבו"

פ' גם ציין שבמלחמת חרבות ברזל החיבור בין הכוחות בשטח לבין הטייסים הוא הכי טוב שיצא לו לפגוש אי פעם. "יש ממש קשר מדהים עם הפיקוד המבצעי בשטח ועם לוחמי החי"ר, אני מטיס מסוקים כבר 20 שנה ובדרך כלל המסוק נוחת כשהוא פגיע יחסית וחשוף. לכן אנחנו נוחתים אחרי בניין או עץ וצריכים גם להתמודד עם הרבה חוסר וודאות. כאן כוחות החי"ר ממש מפנים חלק מהפעילות הלחימתית שלהם להכנת שיטחי פינוי למסוקים, מפנים אזור עם D-9, מאבטחים את נקודת הנחיתה והתחושה היא של שת"פ ומוגנות רבה מאד ועובדה שב11 חודשי לחימה אף מסוק לא נפל בגלל ירי של האוייב. השיתוף פעולה הזה מתחיל בכך שאנחנו חונים באזור המתנה מחוץ לרצועה ואז נוצר קשר עם הכוח שאנו מגבים, אנחנו מסבירים ממש למפקד בשטח מה אנחנו צריכים כדי לפעול טוב והכוח באזור מתארגן לכך, זה שת"פ במיטבו" הוא מספר.

בנוגע להתרסקות מסוק הינשוף הוסיף פ' וסיפר כי בסופו של דבר הפינוי עצמו בשטח נעשה מהר כיון שהיה במקום מנחת מסודר. "לא היתה בעייה בנחיתה כי היה מנחת טוב והמסוק שהתרסק ממש בעת הנחיתה שלו התגלגל לצד המסלול כך שלא היה משהו שיפריע לי לנחות במקום".

בסוף הראיון שאלנו את פ' בנוגע למסר שהוא רוצה להעביר לעמיתיו בחי"ר והוא אמר בהקשר לכך כי "אנחנו כטייסים מוקירים תודה לכוחות החי"ר בשטח על כך שיש חוזה של דם בין הצדדים שכמו שאנחנו מחלצים אותם כשהם נפגעים כך הם יחלצו אותנו אם המחלצים ייפגעו. ברור לנו שגם אם ניפול במקום שכלל לא בשליטה של צה"ל כל הלוחמים יעלו על הטנקים והנגמ"שים וידהרו לחלץ אותנו. גם כאן המח"ט הגיע ישר לשטח וגם המג"דים היו והחילוץ נוהל ביעילות כשהכוחות ממש מסייעים ופועלים לחלץ את אנשי הצוות והטייסים שהיו במצב קשה. זה חימם את הלב להיפגש ממש עם העובדה שכשאנחנו בקושי אנו לא לבד בשטח".