הביטוי "מעשה אבות סימן לבנים" מתאים כמו כפפה ליד לסיפורים של סגן יונתן שגב, סגן איתי קופטש וסגן ג' – כולם בני 21 שמסיימים בימים אלה קורס חובלים. שלושת אבותיהם הגאים יישבו במהלך הטקס בקהל וייזכרו בימים שהם עצמם צעדו במדים הצחורים על רחבת המסדרים.
רגע לפני המעמד המרגש שוחחנו עם השישה וניסינו להבין כיצד קרה ששלושת הלוחמים הלכו בדרכם של האבות, ואף הצליחו להתמיד ולצלוח את הקורס הקשה, שרק שלושה אחוזים עוברים אותו בהצלחה החל משלב המיונים.
זאב קופטש (60), אביו של איתי, לא רק שמתרגש לקראת המעמד, אלא שהצליח לסחוף איתו את חבריו לקורס שאיתם שמר על קשר כל השנים. גם הם יגיעו לכבד בנוכחותם את הבן של החבר הוותיק. "יש באופן טבעי גאווה רבה על הצלחתו של הבן ועל זה שהוא ממשיך אותי", אומר קופטש. "זה עד כדי כך מרגש שגם החברה מקורס החובלים שלי ייקחו חלק. כולנו יודעים שמדובר בקורס לא פשוט. אנחנו עברנו בשנת 82' קורס של שנה וחצי, והיום הוא אורך שנתיים וחצי. יש גם הבדלים עצומים ברמת המקצועיות והרצינות בין מה שאני עברתי לקורס הנוכחי. זה ממש שמיים וארץ. אצלנו היה הכל הרבה יותר חאפר".
איתי עצמו טוען שהתמיכה של אביו הייתה קריטית עבורו בכל הקשור להחלטתו לגשת לקורס ולהשלים אותו. "לא היה לי שום קשר לים לפני הקורס הזה", הוא מודה, "אבל רציתי שירות משמעותית בצה"ל - עם ערך מוסף. שקלתי את העניין זמן רב, התייעצתי עם אבא והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הוא תמך בי בכל העליות והמורדות שיש בקורס כל כך ארוך".
גם יונתן שגב הכיר מאביו את הסיפורים וספג בבית את גאוות היחידה. "ללכת בעקבות אבא שלך ולשרת באותו המקום זו גאווה מאוד גדולה", הוא מסביר. "הוא עצמו ממש עזר ונתן לי טיפים מהחוויות שלו בקורס. אמנם הזמנים השתנו וכך גם הכלים, אבל בליבת העניין מדובר באותו הקורס וזה סייע לי רבות".
"הבחירה של יונתן להיות בתפקיד טכנולוגי בספינה אינה פשוטה", מסביר האב ליאור (52). "לדעת להחזיק כלים כבדים ביד - זו בחירה משמעותית, ומאוד שמחתי על הכיוון שהוא בחר בו. זה גם קצת חיבר אותי שוב לחוויה. אני עדיין קשור לחיל בהתנדבויות ובשירות מילואים, והיה מרגש לחוות את השירות הפעיל שוב דרך הבן שלי. אני גאה בו מאוד ומתרגש מסגירת המעגל. תמכתי בו לאורך כל הדרך כי מדובר בקורס ארוך ואחד הקשים ביותר בצה"ל עם שיעורי נשירה גבוהים מאוד. יש לי גם גאווה מיוחדת על כך שיונתן, שנולד בארה"ב וחזר לארץ בגיל 13, עבר את הקורס בצורה טובה".
סגן ג' דווקא לא קיבל דחיפה מיוחדת מאביו א' לגשת לקורס. "זו הרגשה מיוחדת מאוד להמשיך את אבא, אבל הוא עצמו לא דחף אותי לחובלים או לצוללות. אני חושב שהערכים שספגנו בבית הם שהכווינו אותי. מובן שבעיצומו של הקורס זה היה נחמד שיש מישהו בבית שמבין אותי ושאפשר לשתף אותו בחוויות שהחברה שלי או אמא שלי פחות הבינו".
א' מסכים: "אפשרנו לו להחליט לבד היכן ישרת, אבל מהרגע שבחר אני מאוד גאה ושמח שיש לנו שפה משותפת וחוויות שאנחנו יכולים לחלוק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו