בשנים האחרונות מתחוללת סערה של ממש בנושא הגיוס לצה"ל. רבות מדובר בחברה הישראלית על המוטיבציה להתגייס, על הנכונות, על החשיבה לעבור לצבא שכירים, או כפי שמוגדר בהגות "צבא מקצועי". השיח הזה נוגע פעמים רבות במגמות העולמיות, בחשיבה התועלתנית, בפוסט-מודרניזם ועוד.
החברה הישראלית שנחשבת כחברת מערבית, מושפעת מאוד ממגמות גלובליות בהיבטים אלו, אולם הוגים רבים טוענים כי החברה הישראלית כמכלול אינה חבר פוסט-מודרניסטית, וכי ערך ה"הקרבה למען הכלל" אמנם נשחק עם השנים אך הוא עדיין קיים, ובחלקים מסוימים בחברה אף התעצם. חיבור המשמעות הקנונית שמגיעה מהמונח "והגדת לבנך" אשר בכתובים, לא נשחקה באופן דרמטי בחברה הישראלית, ומחקר אותו אני מקיים בעשור האחרון מציג נתונים ברורים ומובהקים בהקשר הזה[1].
ראשית, כאשר אנו פונים אל המקורות ובוחנים את מנהגינו וחגינו – הערכים הישראלים עדיין מושתתים על העברת אתוסים ומיתוסים בתוך המשפחה. ממצאי המחקר שאני מקיים על מערכת היחסים בין צה"ל ובין החברה הישראלית מציגים כי ככל שההורים מקיימים שירות צבאי משמעותי (האב והאם), כך רמת ההתנדבות של ילדיהם למען הקהילה (עוד בבית הספר) – גבוהה יותר.
ההיבט הזה משפיע גם על הנכונות לשירות משמעותי בצה"ל, במעלה הדרך. כך, הורים ששירתו בצה"ל בסדיר ובמילואים מעבירים את הערך החשוב הזה כחלק מתהליך בין-דורי. הממצא הזה מצביע על שני היבטים חשובים: הראשון, שערך המשפחתיות בחברה הישראלית לא נשחק כמו בחברות מערביות אחרות. השני, הוא שיש תוחלת משמעותית לערך "הקרבה למען הכלל", לא בשל היבטים תועלתניים כמו כסף, אלא עבור המושג הטהור של חשיבות הקולקטיביות. הממצא הזה מראה שהחברה הישראלית, למרות התנודות והקונפליקטים, היא עדיין כזו שרואה בקולקטיב ערך, ורואה צורך מובהק לתרום לקולקטיב.
שנית, ממצאי המחקר מצביעים על כך, שמעבר לשירות ההורים בסדיר – שירותם במילואים אף משפיע באופן מובהק על החינוך בהקשר הערך הנדון. שירות המילואים בצה"ל תמיד היה נדבך המשפיע על המשפחה – הוא מלכד אותה, בונה בה הבנה לצרכי הביטחון של ישראל, מחבר אותה לממד הלאומי, ומשמר את לכידותה כגוף גרעיני המחולל ערכים פנימה וכלפי חוץ.
המשפחה הישראלית שבה ההורים משרתים במילואים היא משפחה מלוכדת יותר, והסיכוי שהילדים במשפחה כזו ימשיך ברוח שירות המילואים של ההורים, וברבות הימים ישרתו הילדים גם הם בשירות מילואים- ובדגש על תפקידי קצונה – הינו גבוה מאוד. באופן זה, מערך המילואים שגם הוא הצטמצם עם השנים, משמר זיקה בין-דורית והשפעה מתמשכת. מחקרים רבים מצביעים על כך שמשפחות בהן ההורים משרתים במילואים מעורבות יותר בקהילה, ומסייעות למשפחות אחרות בתקופות של משבר.
שני הממצאים דלעיל ממחישים עד כמה מנגנון "צבא העם" מחולל עדיין השפעות בין-דוריות בעלות השלכות חיוביות מאוד נוכח פני עתיד. ועם זאת, הספיראליות הזו במארג הערכים הבין-דורי מתאפיינת בהתכנסות – היא הולכת וקטנה. הסיבה המרכזית לכך היא שצה"ל מזמן בשנים האחרונות פחות ופחות לשירות מילואים. בנוסף, ישנן יחידות שפורקו, ושירות המילואים לא ממשיך מעבר לגיל 40, כך שבמשפחות שבהן הילדים כבר בוגרים, הם רואים פחות את ההורים במדים.
הנכונות של ילדים ללכת בעקבות הוריהם בכל הקשור בתרומה למען הכלל, ובשירות משמעותי בצה"ל נשמרת, אם כן, אך מגמה לפיה מספר המזומנים למילואים קטן עם הזמן - מאיימת על הערך הכל כך משמעותי הזה, שהוא חלק מאתוס תרבותי.
[1] מחקר השוואתי המתבסס על שאלון אינטרנטי ברשתות חברתיות בין השנים 2015-2020. משתתפי השאלון מגיעים במעל 95% ממשפחות יהודיות, בכל רחבי הארץ, זאת כאשר 60% מהעונים מדווחים על רמה סוציו-אקונומית בינונית עד גבוהה. השתתפו במחקר מעל 4800 משיבים, 49% חילוניים, 32% מסורתיים, 15% דתיים, והשאר מצהירים על עצמם "חסרי דת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו