היום (ראשון) מצוינות 45 שנים למבצע אנטבה, ולרגל כך שחזר בראיון לאתר צה"ל תמיר פרדו - ראש המוסד לשעבר, שהשתתף כחייל צעיר במבצע אנטבה - את מה שאירע במבצע המזהיר לשחרור החטופים. "זה היה יום ראשון בבוקר, והתקבלה התרעה על כך שמטוס נחטף. לאחר שהיה ברור שיש פה אירוע מורכב ומסובך, ושהמחבלים באים עם דרישות מסובכות, התחילו לתכנן חלופות שונות כיצד להגיע ולשחרר את בני הערובה.
"צריך להבין שמבחינת מדינת ישראל, המרחק היה ענק. צה"ל מעולם לא עבד במרחקים האלו, וכל החשיבה היצירתית היתה כיצד לתכנן מבצע כזה, להביא מטוסי הרקולס מתל אביב לאנטבה - משהו שלוקח 10 שעות טיסה, שבהן עוברים בין מדינות עוינות. צריך בסופו של דבר להגיע לתוך ליבה של אוגנדה, לנחות בצורה תמימה, לנסוע בצורה שאינה מעוררת חשד עד הטרמינל שבו מוחזקים בני הערובה, להפתיע אותם, ומאותו הרגע המבצע הופך להרבה יותר פשוט, אם כי לא פחות מסוכן, כי כדורים מתעופפים באוויר.
"לסיירת מטכ"ל היו שני תפקידים – להשתלט על הטרמינל הישן שבו הוחזקו בני הערובה ולטפל באזור שבו היו מטוסי הקרב של האוגנדים, ולהשבית אותם כדי שלא יוכלו להוות איום בכך שינסו לרדוף אחרינו", נזכר פרדו. "כמו בשואה, הם עשו הפרדה בין יהודים ללא יהודים. את הלא יהודים שחררו והם הגיעו לפריז. צוות של צה"ל עם המוסד הגיעו לפריז, ובאדיבות הצרפתים תחקרו את בני הערובה בניסיון להבין איפה החטופים ממוקמים, כמה מחבלים יש ועוד אינפורמציה.
"על הקרקע היה התדריך האחרון עם יוני נתניהו, מפקד היחידה, וסגנו מוקי בצר. יוני ניגש לכל אחד מאיתנו, לחץ את היד ואיחל 'בהצלחה'. קיבלנו את התמונות שהמוסד הצליח להשיג. אתה מבין שזו המשימה שצריך לעשות, עולה על המטוס, מסתכל על השעון, מרגיש שהמטוס נוגע בקרקע. אתה מרגיש את המטוס נעצר, הדלת נפתחת ואתה רואה את האורות של השדה. כל האורות עדיין דולקים, כאלו אתה נוחת בבן- גוריון. שקט מוחלט".
"ירדנו מהמטוס והתחלנו בנהיגה מהירה לכיוון הטרמינל. בדרך עומד חייל אוגנדי, ואז התקבלה החלטה בתוך המרצדס וירו בו. היה ברור שברגע שיירו בו תתחיל הקקופוניה. זה עניין של שניות עד שהשטח מתעורר ויש לנו עוד כמה מאות מטרים להתקדם. אנחנו רצים ומתחיל מטח של יריות. אחרי שנייה-שתיים, יוני נפגע ונפל.
"מהרגע הזה כל הפעולה היא אוטומטית, על פי התרגולות הקבועות. החוד נכנס פנימה והורג את המחבלים. לצערנו נפגעו גם כמה בני ערובה. כשהמטוס השני נחת, המבצע כבר הסתיים. פינינו את בני הערובה לכיוון המטוס הראשון, כאשר יוני עלה על אותו המטוס. היינו האחרונים לעזוב. 50 דקות מרגע הנחיתה עזבנו את אוגנדה. אז גם שמעתי שיוני, המפקד שלי, נהרג", נזכר פרדו.
ראש המוסד מסכם: "צה"ל עשה כל כך הרבה דברים מופלאים לאורך השנים. אני יכול לומר 'לאורך השנים' - השתחררתי לפני חמש שנים ממערכת הביטחון. עשו פעילות מדהימות, הדורות הצעירים עולים דרגות רבות על הדור שלנו. תן לצה"ל משימה ונדע לבצע אותה – בכל מקום על הגלובוס".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו