"בעזה היה יותר מפחיד": חייל המילואים שנלחם במחלת הסרטן - וניצח

המציאות זימנה ליאיר קקון שתי מלחמות על החיים: האחת כחייל בעזה, השנייה כחולה סרטן בסדרת טיפולי כימותרפיה. כיום, מספר חודשים לאחר ההחלמה, הוא מכריז בביטחון מלא כי "2025 היא שנת הנצחונות". הוא מתכנן לטייל בעולם עם חברתו, לחזור ללימודים, להשכיר דירה, לעשות מוזיקה - ולהתחיל לבנות את עתידו. כמי שעמד בהצלחה ובגבורה באתגרים כה משמעותיים, הוא מרגיש מחושל מאי-פעם. "פשוט כיף לחיות", הוא אומר.

יאיר, בן 23 ממושב ספסופה שבצפון, משחזר בשיחה עם "ישראל היום" איך הכול החל. כמו רבים מאנשים שלוקים בסרטן, זה מתחיל בתסמין שגרתי. "הייתי סטודנט להנדסת בניין באוניברסיטת אריאל. הייתי צרוד וקצת מתנשף, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות". קשה היה לצפות מיאיר לבדוק לעומק את העניין, כי אז הגיע אותו יום נורא ב-7 באוקטובר, והוא נקרא מיד למילואים לשרת בחזית.

יאיר משרת כקשר מ"פ בחטיבת כפיר. "הכול קרה כל כך מהר, כמו חלום", אמר. לאחר מספר חודשים בעזה, חזר יאיר ללימודים, אך עד מהרה נקרא שוב בצו 8 אל המלחמה בדרום. בשלב זה, כבר לא ניתן היה להכחיש שמשהו קורה בגוף שלו. "הייתי צרוד מאוד, והייתה לי נפיחות בגרון בגודל של כדור טניס. החובש שראה אותי נבהל ואמר שחייבים ללכת לרופא. התחמקתי ממנו, חשבתי שזו בסך הכל אלרגיה. בחדר האוכל, החובש הגיע עם הרופא. הרופא הסתכל עליי במבט אחד ואמר שחייבים ללכת מיד למיון. אחרי חודש אבחנו אצלי סרטן לימפומה הודג'קינס, וקבעו לי ניתוח בהול. כשהרופא סיפר לי את האבחנה, ראיתי שחור בעיניים".

יאיר הוא מוזיקאי, וכבר הוציא לאור מספר שירים. אחד הסיכונים בניתוח היה פגיעה במיתרי הקול, וזה הדבר שהפחיד אותו ביותר. "המוזיקה זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, ומזה הכי חששתי". עם זאת, יאיר בטבעו הוא אדם אופטימי ושמח, וזה עזר לו לצלוח את המחלה מבלי לאבד לרגע את שמחת החיים. "הייתי מאוד רגוע, ראיתי בכך הזדמנות, ניסיון שיחשל אותי. ואכן, למרות הקשיים של הטיפול, אני יכול להגיד שלא היה רגע אחד שבו סבלתי. התמקדתי בחיובי, וזה הפך את ההתמודדות לקלה יותר. בעזה היה הרבה יותר מפחיד. במלחמה יש אי-ודאות, אתה יכול להיפגע בכל רגע. לעומת זאת, בטיפולים לא חששתי שאמות".

חשוב לדבר על "היום שאחרי"

לכל מלחמה יש את "היום שאחרי", גם כאשר מדובר במלחמה אישית מול סרטן. לעיתים, הקושי האמיתי מתחיל דווקא לאחר ההחלמה והחזרה לשגרה. כאן נכנסת לתמונה תוכנית "בוחרים בחיים" של עמותת "גדולים מהחיים", שמספקת ליווי ותמיכה למחלימים בגילאים 18 עד 30.

מנהלת התוכנית, דפנה אופיר, מדברת מניסיונה על הקשיים. "כשצעירים חולים בסרטן הם נתלשים מהמסגרות. בתקופת הטיפולים, החולה עטוף על ידי בני משפחה ורופאים. לאחר ההחלמה, הם חוזרים הביתה מאוד מבולבלים. בני גילם המשיכו קדימה והם נותרו מאחור. הרבה צעירים מחלימים לא מוצאים את עצמם. יש ציפייה מצד הסביבה שהם יחזרו לשגרה, ללימודים או לקריירה, ולא תמיד יש להם את היכולת הנפשית והפיזית לעשות את המעבר הזה, והם מרגישים לבד".

עמותת גדולים מהחיים קמה בשנת 2000 על ידי הורים שילדיהם חלו בסרטן, מתוך זיהוי צרכים ייחודים שמתעוררים בזמן התמודדות עם המחלה והשיקום ממנה. התוכנית "בוחרים בחיים" פועלת למעלה מעשור, והיא כאמור מתמקדת בהקניית כלים למחלימים. במסגרת התוכנית, הצעירים משתתפים בקבוצות תמיכה שבהן הם פוגשים מחלימים בצומת דומה בחייהם. בתום התוכנית אף יוצאים הצעירים והצעירות למסע גיבוש בספינת שיט בהולנד, שאותה הם מתפעלים בעצמם.

"אצלנו יש 'קבוצת שווים' שמספקת תחושה של הבנה, קבלה ושותפות גורל. עצם תחושת ההזדהות יוצרת הקלה. אנחנו מקנים להם כלים שמאפשרים להם להכיר את עצמם מחדש - ולחזור מחוזקים למסלול החיים".

יאיר, שהשתתף בתוכנית, מוסיף: "אחרי שאתה מחלים, כשאתה חוזר לשגרת היומיום, אתה לפעמים שוכח את כל התובנות שהיו לך בזמן ההתמודדות עם המחלה. לפעמים הייתי מגיע לקבוצה עצבני מאוד ומתוסכל, ויוצא שוב עם חיוך על הפנים".