הדרך לעצור את זוועת המנהרות של חמאס: סיום המלחמה

חלפו 503 יום מאז שוחחתי עם בני בפעם האחרונה והפצרתי בו לבטוח במדינה שלו ובצה"ל. הבן שלי, רון שרמן, היה אחד מ־242 האזרחים שנחטפו ב־7 באוקטובר למעמקי אדמת עזה. רון סגר את השבת ההיא כחייל תומך לחימה במת"ק עזה במתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים), ונשלח לשם בידי ממשלת ישראל.

במקום שהממשלה תעשה כל שביכולתה להשיבו הביתה, הוא נהרג בהפצצות צה"ל על המחבל הבכיר שאיתו שהה, כחלק מההחלטה למוטט את חמאס גם במחיר הקרבת חטופים. רון שלי לא היה החטוף היחיד שנהרג בהפצצות צה"ל. היו לצידו גם ניק בייזר ואיליה טולדנו ז"ל, ואנו יודעים על עוד חטופים חיים שנהרגו בנסיבות דומות כתוצאה מפעילות צה"ל.

יתרה מזאת, הממשלה ידעה מה מתרחש בעומק האדמה. היא הכירה את התנאים הקשים שבהם הוחזקו החטופים - את ההרעבה, את השלשלאות, את ההתעללות, את "שואת המנהרות". אך במקום להעמיד בראש סדר העדיפויות את הצלת מי שהופקר ונחטף בגללו, ראש הממשלה נתניהו בחר במסלול שמסכן את חייהם של עשרות חטופים נוספים.

הדחתם של ראש השב"כ וראש המוסד מצוות המשא ומתן לשחרור החטופים היא הוכחה נוספת לכך שההנהגה פועלת משיקולים פוליטיים, ולא משיקולי הצלת חיים. אנשי הביטחון שהקדישו את מרצם ומחויבותם להשבת החטופים סולקו מהתהליך, ובמקומם מונה רון דרמר - אדם שלמעט העובדה שהוא יד ימינו של נתניהו, אין לו יכולות מוכחות כלשהן להתאמתו לתפקיד החשוב, שכרוך בהצלת חיים כה רבים.

אין זה סוד שדרמר העביר לפני כמה חודשים מסר לנשיא טראמפ, שלפיו "רוב החטופים כבר אינם בין החיים". יש דרך להפסיק את סבלם של חטופי שואת המנהרות שמופקרים בעזה כבר 503 ימים, ושישראל כמדינה מחויבת להשיבם: על נתניהו להודיע שהוא מקבל את נוסחת וויטקוף, בהתאם להסכם טראמפ, ומוכן לסיום המלחמה ולפירוז הרצועה בתמורה לשחרור כל החטופים, חיים וחללים.

רון שלי כבר לא ישוב, אך סיפורו חייב להיות תמרור אזהרה מפני מה שנתניהו וממשלת הדמים שלו עלולים להחליט לגבי חיי שאר החטופים שעדיין במנהרות. אין תקומה לישראל ללא השבתם הביתה. מי ששרד עד היום את שואת המנהרות - חייב לשוב בחיים.

ד"ר מעיין שרמן היא אמו של רון שרמן ז"ל, שנחטף חי מבסיסו ונהרג בפעולת צה"ל במנהרת חמאס בעזה