אלפים ליוו את סמ"ר איתי פאריזאט ז"ל בדרכו האחרונה

אלפים הגיעו לחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה בפתח תקווה ללוות בדרכו האחרונה את סמ"ר איתי פאריזאט, בן 20 מפתח תקווה, לוחם בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. פאריזאט הותיר אחריו את הוריו לימור ויניב וארבעה אחים צעירים ממנו.

אביו של איתי, יניב, ספד לבנו בכאב: "איתי שלי, יפה שלי. החזרת את נשמתך הקדושה לקדוש ברוך הוא אתמול יום שבת. ידענו שאנחנו מגדלים מלאך. ידעת להכניס את המילים הנכונות לכל מי שצריך עזרה. חינכנו אותך לראות את הטוב. תמיד נתת רק אהבת חינם, לא שנאת אף אחד".

"החלטת שמשימת חייך להיות לוחם קרבי ולשמור על כולנו. בחודש האחרון ראינו שאתה מותש. אני מתנצל שלא הצלחתי לקרב אותך לקדוש ברוך הוא כמו שאני התקרבתי. הוא היה נותן לך כוחות ואולי היית היום איתנו. ביקשתי ממך שלא תהיה גיבור, אבל החלטת בכל זאת להיות גיבור. אני גאה להיות אבא של גיבור קדוש, שנתן את חייו למען כולם. תשמור עלינו מלמעלה. אני מבקש מכולם להרבות באהבת חינם. הלב שלנו שבור ובעזרת השם יתרפא עם הזמן. אני אוהב אותך".

חברו רועי ספד לו: "אני מקריא הודעה שאיתי ביקש ממני להקריא אם יקרה לו משהו: 'לא מאמין שאני רושם הודעה כזאת במקרה שיקרה לי משהו. אמא ואבא כל הזמן שהייתי צריך הייתם איתי. אני אוהב אתכם ואתם חשובים לי. אני אוהב את האחים שלי. אני יודע שיכולתי להיות אח יותר טוב, אבל אני אוהב אתכם. סבא וסבתא מאז שאני קטן גידלתם אותי ונתתם לי אהבה. תמיד תמכתם בי. סבא יחזקאל אני מאוד אוהב אותך. תמיד תמכת בי. לחברים, אני אוהב אתכם. לא הייתי יכול לאחל לי חברים טובים כאלה. וכמובן החברים מהמחלקה. המחלקה הזו בדם שלי. אם אתם רואים את ההודעה הזו אז אני במקום שקט. נפלתי למען המדינה'".

לימור, אמו של איתי, ספדה לו בדמעות: "איתי יקר שלי, בכורי. עטרת ראשי אתה. הפכת אותי לאמא לפני 20 שנה. באת לעולם מלאך והלכת ממנו כמלאך. בכיתה י"ב אמרת לי שאתה רוצה ללכת לקרבי. אמרתי לך שיש לך עוד אופציות, אבל אמרת: 'אם כוחם ידברו כמוך אז לא יהיה צבא'".

"כשהתחילה המלחמה, היית בבית עם גבס, אבל אתה כל כך רצית להצטרף לחברים שלך. דיברת עם מפקד שלך והוא אמר לך שאולי תעבור תפקיד בגלל הפציעה שלך. אמרת לו שאין סיכוי ושאתה רוצה להיות לוחם. היית לי ילד מושלם כמו שכל אמא רוצה. תמיד דאגת לי. תמיד חיזקת אותי. עכשיו מי יחזק אותי? לוחמים יקרים תמשיכו להילחם. תשמרו על עצמכם ותנצחו למען איתי ולמען כל הנופלים. איתי אמא תמיד אוהבת אותך. תשאר בן 20, יפה תואר ומלאך".

האח סער נפרד: "איתי, היית לי לאח גדול. תמיד עזרת. דאגת לי. איך כולם אהבו אותך. היית אוהב ונאהב. תמיד רצית שכולם ישמחו. שמעתי את אמא ואבא שאמרו לך שאתה יכול לרדת מתפקיד, אבל אמרת שאתה לא תפקיר את החברים שלך במחלקה. אני רק מתחיל לעכל שאתה לא איתנו. איתי אני אוהב אותך. לא יכולתי לבקש אח יותר טוב".