"עמוד תווך, האבא הכי טוב שיש": רס"ר (במיל') שלמה יהונתן חזוט ז"ל הובא למנוחות

מאות הגיעו הבוקר (שני) לבית העלמין באשדוד ללוות בדרכו האחרונה את רס"ר (במיל') שלמה יהונתן חזוט ז"ל, תושב העיר, בן 36, לוחם בגדוד 9207 שבחטיבת ירושלים (16), שנפל בקרב במרכז רצועת עזה. שלמה הותיר אחריו אישה בהיריו ופעוטה בת שנתיים.

"אני עדיין לא מאמין, מקווה שתחזור", ספד בכאב אביו אלי. "כשלא ענית לי לווטסאפים שהעברתי אתמול, כבר הייתה לי הרגשה לא טובה. שלמה, הבן הגדול והבכור שלנו, היית האבא השני של הבית, תמיד דואג".

"ההודעה הייתה מאוד קשה, אני עדיין בחלום רע", הוסיף אלי. "כמה טוב היית. מאז שהיית קטן, מהישיבה, אחרי זה בבני עקיבא, תמיד היית בקדושה וטהרה. חיזקת ועזרת לנו, בכל מקום שרציתי אותך תמיד היית, מעולם לא שמעתי ממך 'לא'. ממך תמיד היה אפשר ללמוד מה זה כיבוד אב ואם. כשכעסתי עליך מעולם לא הרמת קול, תמיד השפלת את הראש למטה. 

"בן שלי היקר, קשה לי מאוד הסיפור הזה. לא יודע איך נעביר את השנה הזאת. אמרתי לך 'מספיק עשית. שלוש פעמים נקראת לעזה, נלחמת, אשתך בהיריון, ילדה קטנה, תישאר בבית'. אמרת לי 'אבא, 25% מהפלוגה לא גויסו, אם אני לא אלך אחרים גם לא יבואו ואנחנו צריכים לחסל את המחבלים האלו, הבני עוולה האלה, על כל מה שעשו לנו'. הוא לקח את זה מאוד קשה, גיבור וקדוש הבן שלי הבכור נשמתך בגן עדן".

מלכי אשתו נפרדה מבעלה: "שלומי שלי, אהבה שלי, הגבר שלי, אני לא עומדת בזה. אני כאן עכשיו ולא מאמינה שאתה לא נמצא פה לחבק אותי, אני לא מעכלת. כשגילינו שאני בהיריון, זאת הייתה נקודה של אור בתוך הכאוס שלנו, כל כך התרגשת לשמוע שאנחנו מצפים לבן, חיכיתי כבר שתחזור מהמילואים שנוכל לספר למשפחה ולחברים.

"אני לא יכולה לדמיין שלא יהיו לנו עוד רגעים של סתם יום עבודה עמוס ולקבל ממך ווטסאפ עם תמונה של טיול שעשינו יחד. אני כבר מתגעגעת לצחוק ולחיוך השובב, לעצות החכמות, ליציאות המשותפות, לשבתות ביחד.

"אהבה שלי אתה, האדם הכי מיוחד שזכיתי להכיר, אהוב על כולם. בכל מקום שטיילנו בעולם תמיד כולם התמגנטו אליך, התייעצו איתך ושינו את המסלול כדי להצטרף אליך. מאוד מהר מאז שהתחלנו לצאת הבנתי שאתה לא רק שלומי שלי, אתה שלומי של כולם. בכל מקום שהלכתי כולם כינו אותך שלומי שלנו. גם עכשיו, במותך, בחרת להיות של כולם. היית מקור הגאווה שלי והענקת לי את כל הביטחון שאפשר".

מלכי הוסיפה וספדה בדמעות: "תמיד אמרת 'הכל יהיה בסדר, אני רגוע, גם את יכולה'. הייתה לנו זוגיות מדהימה, חלמנו ביחד על חיים ומשפחה. בדיוק התחלנו לבנות, כיבוד הורים היה הדבר הכי חשוב בעיניך, תמיד התפללת בשבילם מכל הלב. היית אבא הכי טוב שיש ליעלי ולבן שלנו שיבוא בעזרת השם. אתה הגאווה שלנו, כואב לי שהבן שיבוא לא יזכה לחוות ולהכיר אותך ולא יזכה לקבל את כל הטוב שאני ויעלי חווינו מהזמן המשותף איתך. אזכור תמיד את החיוך שלך ואקח אותו איתי".

"אתה ואמא נפגשים שוב"

ישראל אחיו ספד: "אחי הבכור, עמוד התווך של הבית, בכוונה בחרתי לקרוא לך ככה, כמו שאמא הייתה קוראת לך. אמא שלנו, שרק איבדנו לפני שמונה חודשים ועוד לא סיימנו להתאבל ולעכל את זה, אמא שלנו שכל כך אהבת, אתם מחוברים אחד לשני בצורה לא רגילה עד כדי כך שלא עברה אפילו שנה ואתם נפגשים שוב.

"אני בטוח שאמא מלווה אותך למעלה ושומרת עליך. נפלת בקרב על קידוש השם, מתת מות קדושים שרק מעטים מעם ישראל זכו לזה. היית הגיבור ומושא להערצה הפרטי שלי, אבל הגבורה ומורשת שלך שייכת לכולם. היית אח גדול שהיה אבא לכל דבר. תמיד דואג, מתעניין, דוחף אותנו קדימה, בדיוק כמו שאמא עשתה".

דודו של שלמה, הרב שלמה אמסלם נפרד גם כן: "אחייני היקר, לפני שמונה חודשים איבדנו את אמא שלך היקרה לנו מכל. הקושי שלכם, הילדים, ושל אבא אלי לא נרפא. מה שלא פיללנו בא עלינו בצורה הכי טרגית שיכול להיות, כפי שקראנו בספר איכה בתשעה באב, לא לפני הרבה זמן".

"איבדנו אותך, כשהמוות עלה בחלוננו בהפתעה גמורה, שאתה משאיר אלמנה צעירה עם בת קטנה. אתמול כששמעתי את הבשורה הרעה הזו והייתי נסער, שאלתי את הקדוש ברוך הוא מה קורה איתנו? תן לי סימן שנתעורר. כשהגעתי הביתה קיבלתי סימן של ראשי התיבות של שמך ושם אמך מרים. אתה החלל ה-702, אנחנו לא מסוגלים יותר. מבקשים מהקדוש ברוך תושיענו, אין לנו כוח כבר".

"זכינו בלוחם מקצועי"

חברו ליחידה עשהאל רוזנברג, נפרד גם הוא: "זכינו בלוחם מקצועי שהיה מסור לכל משימה. היית דמות משמעותית בפלוגה. לימדת שכשעובדים עובדים וכשנחים נחים. עתיד המדינה היה חשוב לך, השארת חור ענק אצלנו. לנצח נזכור אותך".

גיסו, יאיר פרומן ספד: "אתה האח הגדול, עם כל האחריות של האח הגדול. בבית שלנו אתה נשוי למלכי, אחותי הקטנה, הגיס הקטן של משפחת פרומן, באנגלית גיס נקרא אח בחוק - אתה היית אח על מלא. לפני שמונה חודשים אמא שלך מרים נפטרה מהמחלה הארורה, היית כל כך קשור אליה, לא עברו חמישה חודשים וחמך, אבא שלנו נפטר, ראינו שגם אצלנו ידעת להיות האח הגדול, בלוויה של אבא שלי, הייתה בזווית העין להביא לנו מים. איפה שאנחנו לא תפקדנו אתה היית שם". 

"חברים שלי חשבו שהיית אח ביולוגי, אמרת איתנו קדיש על אמא שלך ואנחנו על אבא שלנו. לא סיפרת כמעט כלום על הצבא שלא נדע שאח הקטן שלנו נמצא בעזה, בשבת לפני שבוע אמרת שאתה מקווה להשתחרר ולהגיע, לא הבנתי מה כ לכך מסובך בלהגיע. אבל הצלחת להגיע, וזכינו להעביר איתך שבת שלמה, לא נתת לנו להרגיש שאתה בעזה, חייכת, סיפרת סיפורים מצחיקים כרגיל".

אתמול שמפקד היחידה הגיע וסיפר לנו שהיית לוחם, הופתענו מאוד, אני לא ידעתי את זה, לוחם מורעל שרוצה להביא ביטחון לעם ישראל, היינו בשוק איך עם הצוות שלך אתה מרחיב את מסדרון נצרים כדי להביא ביטחון לעם ישראל. נתת הכל למען ישראל. השארת את מלכי אחותי עם עובר בן כמה חודשים שלא וכאת הגדלות שלך אלא רק מסיפורים וילדה בת שנתיים שלא יודעת שאבא שלך יצא לקרב שממנו לא ישוב".

ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי, "הלב שבור, אבל הרוח בכל זאת איתנה. אלה ימים קשים עד מאד למדינת ישראל. ימים בהם אנו קוברים את מיטב בנינו. במלחמה רעה ומרה באויבים אכזריים, ששליחותם היחידה עלי אדמות היא השמדתנו. רק משום היותנו יהודים".