"אני לא מאמינה שמישהו הצליח להביס את הסופרמן שלנו": ניקולס ברגר, צעיר הנופלים באסון לוחמי המילואים, הובא למנוחות

מאות הגיעו לחלוק כבוד אחרון וללוות את רס״ל (מיל׳) ניקולס ברגר, לוחם בגדוד 8208 שבחטיבה 261, צעיר הנופלים באסון קריסת הבתים במרכז הרצועה. ההלוויה התקיימה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

ניקולס גר בשכונת פסגת זאב בירושלים, ועבד כמאבטח ברכבת הקלה בירושלים. קרובת משפחתו כתבה עליו בפייסבוק: ״בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על נפילתו של ניקולס (ניק) ברגר. חייל אמיץ וגיבור שנפל על הגנת מולדתו״.

האח נתן ספד לו בדמעות: "אחי הקטן, גאווה שלנו, האושר שלנו, השמחה שלנו. תמיד פעלת מהלב, אינסטינקט של אהבה וחמלה הורגש מסביבך בכל רגע. היום הכאב כה גדול, אנחנו נפרדים לשלום, אבל לעולם לא נשכח את כל מה שהיית בשבילנו. אני רושם את המילים האלו בעודי נלחם בדמעות כמו שנלחמת בצרות של כולנו. לדבר עליך בעודך לא כאן, יש הרבה דברים שבאותו רגע לא עולים לראש, שנשכחים אולי, אבל אותך אני בחיים לא אשכח. לא אשכח את מה שהיית בשבילנו, העוגן של כולנו. קודם כל אני רוצה להגיד שתסלח לי שלא יכולתי לשנות את הגורל המר הזה"

"היום נסענו במסלול שלך לעבודה יחד עם צעדה גדולה שהוכנה עבורך, כאילו אתה עושה לנו סיור בוקר בעבודה שלך. יש לי כל כך הרבה לומר שלא הספקתי, עוד חיבוק קטן, עוד נשיקה. אתה התגלמות של הטוב באדם, צנוע, מכבד, בעל ערכים ועקרונות שאין שני להם. דווקא בזמן הזה המעגלים של כולנו התחברו, כאלה שלא נפגשו בעבר וכאלה שנפגשו רק עכשיו, ונדאג להנציח אותך. ניקולס, אח יקר שלי, המלאך השומר שלנו, היית כלכך טוב. תמיד תהיה בלב שלי ובלב של כולנו. נוח על משכבך בשלום אלוף שלי".

הדוד נתן, ספד לו כשהוא עטוף בדגל גבעתי: "בשישי האחרון ישבתי לך על הברכיים ודיברנו על כמה אנחנו אוהבים ומחכים שתסיים את המילואים, ונוכל להגשים את החלומות שלנו כבר. אתמול נודע לי שסבתא שלי איבדה נכד ואמא איבדה בן, הראשון שנפל, וכל זה בהתנדבות, לא בחובה. נלחמת להגיע לשם ועשית את זה בגאווה. רק אני לא איבדתי אותך ניקולס שלי, אני פשוט לא מעכל, זה לא יכול להיות.,אני רק מחכה שתהיה פה ותספר לי איך יצאת מזה בנס".

"אני לא יכול להמשיך בלעדיך, לימדת אותי הכל, שאפשר להנות מהדברים הקטנים, להיות גבר בבית כשצריך, ולהעריך את אמא, שיש דרך להתנהג, הצעדים הראשונים שלי היו איתך, עכשיו אתה אינך. אני בחיים לא אתן לך למות, אני אנציח את השם שלך וכולם יידעו מי היית. גיבור אמיתי, הצלת חיי אדם, ילד יפיוף שכמותך, מילה רעה לא שמעתי עליך. השם ייקום דמך".

חברת המשפחה שונטל: "קרן שמש שלנו. מכיתה ב' שנכנסת לכיתה עם התסרוקת פטריה כמו נסיך, ידעתי שזה משהו אחר, היה בינינו קשר אחר, משהו שזר לא יבין. זה תמיד היה שונטי וניקולס, אתה היית החבר הכי טוב שלי, אהוב שלי, האח שלא זכיתי לקבל מההורים שלי. תמיד הגנת עליי ושמרת עליי, גם אם זה בא על חשבונך. במקום שנרגיע אותך אתה היית מרגיע אותנו. אתה הגיבור של כולנו, תמיד היית ותמיד תישאר".

"אף פעם לא חיפשת לצאת גיבור, זה פשוט היה בך תמיד. שמרת על כולנו בגוף שלך. אני רוצה שיידעו עליך שאתה אמיץ בצורה בלתי רגילה, מעולם לא היית מסוגל לעמוד בצד, תמיד דאגת והגנת על אחרים. אני לא מאמינה שמישהו הצילח להביס את הסופרמן שלנו. היית טוב מידי לעולם הזה, רק רוצה שתבוא לבקר אותי בחלומות, זה מה שנשאר".

בשם צה"ל, ספד לניקולס סגן אלוף גל חורב: "ניקולס, ישבתי אתמול עם אמא דיאנה, החזקתי לה את היד כשנתן, פטריסיה, אליזבת, שונטל, ורבים אחרים עוטפים אותה. ישבנו אצלך בחדר, דגלי גבעתי הסגולים וסמל הגדוד בכל מקום, אי אפשר היה להחמיץ כמה היה חשוב לך השירות הצבאי. התגייסת לגבעתי לפני 5 שנים לגדוד שקד, התחלת מסדיר והצטרפת אלינו לא מזמן. תוך זמן קצר הפכת לקלע חוד מוביל, וגם שלשום היית בחוד המחלקה בדרך להשלמת המשימה".

"מפקדיך מספרים שהיית האור של המחלקה, שביצעת כל משימה בנחישות. ואז, כמו היום, לא חשבת פעמיים והצטרפת לשירות מילואים להילחם ולהגן על המולדת. למרות גילך הצעיר הקרנת מיומנויות של לוחם ותיק ומקצוענות, והיית חבר, ידעת מה ערכה של רעות. ידעת להבחין בטוב, בשילוב של ערכים מהבית ואהבה למדינה. שלשום נפלת במרכז הרצועה, בקרבת הגבול ליד מחנה אלמועזי, מקום ארור ממנו הגיחו המרצחים שרצחו וחטפו תושבים מקיבוץ כיסופים. יצאת יחד עם חבריך ליחידה למשימה כדי למנוע הישנות מקרים בהם יוכלו מחבלי חמאס להגיח מהמסתור ולפגוע בחפים מפשע. הגדוד סיים את המשימה שאותה התחלת".

"משפחה יקרה, קשה לתאר את גודל החלל אשר הותיר אחריו ניקולס בנופלו, אנו כואבים את כאבכם ונעמוד לצידכם. נקשיב, נחזק, נתמוך ונסייע בכל מה שנדרש. תהיו גאים בניקולס, דרכו תשמש לנו השראה ומודל. אתם חלק בלתי נפרד מאיתנו. בנימה האישית, אני שהייתי מפקד הגדוד לפני מספר שנים גר בעוטף עזה. תודה דיאנה על החינוך שהענקת לניקולס, שאפשר לו להגן עלינו ועל תושבי ישראל, תודה".

יו"ר עיריית ירושלים, שם התגורר ניקולס, ספד לו: "בני המשפחה היקרים, האמא דיאנה, האחים נתן, פטריסיה ואליזבת, מפקדים וחברים לנשק. כבר למעלה מ-3 חודשים שכולנו נלחמים על מדינתנו ועל חיינו. לא היה לך ספק, ניקולס, שאתה יוצא לחזית. ידעת את הסכנות, הכרת את האיומים, ולמרות הכל היית נחוש להגן עלינו, על אזרחי ישראל, ויצאת לקרב המר. חבריך שהכירו אותך מספרים על החיוך שלך, החיוך התמידי, סבר הפנים היפות, ערכי החברות והרעות שלך, כך תיזכר וכך ננצור את דמותך".

"הגענו היום לא רק להשמיע דברי פרידה, אלא גם להביע את גאוותנו הרבה. גאווה למי שמסר את נפשו בעודו משרת את עמו, מי שלא היסס לצאת ולהילחם ולחרף אתנפשו למען השגת המטרה".

מנהלת בית הספר בו למד, אפרת: "ניקולס לא וויתר גם כשהתמודד עם קשיים. היה לו אומץ, את האנרגיה שלו השקיע בשינוי. נהרגת צעיר כל כך במלחמה הקשה. ניקולס חבר טוב ואח בוגר לשתי אחיותיך הקטנות ממך. בשנות הילדות והנערות למדת בבית הספר שלנו עם קבוצת חברים טובה, בה גם הכרת את בת הזוג שלך. לא אהבת ללמוד ושמחת כי בצבא הצלחת להביא את היכולות שלך לידי ביטוי. כתבת לי יום לפני גיוס שלמדת לספור עד 10 ולא לענות מיד, כדי לא להישאר הרבה שבתות. פעלת באומץ, בנחישות ומודעות עצמית, והרבה הרבה חברים מסביב".

"עמדת זקוף שנים ארוכות, ממשיך כשקשה, שומר על אמא מכל משמר, מחייך ומאמין בדרך. גם אנחנו כמוך נחזור ונעמוד ותהיה לנו תקווה ואמונה בחיים בארץ הזאת. ניקולס, תנוח בשלום על משכבך וצתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".