"ההורים לא רצו שתלכי למג"ב, הם פחדו עלייך": סמ"ש שי גרמאי ז"ל הובאה למנוחות

לוחמת מג"ב, סמ"ש שי גרמאי ז"ל, בת 19, מכרמיאל, שנפלה הלילה (שבין שבת לראשון) כשהרכב המבצעי בו הייתה בפעילות מבצעית במחנה הפליטים ג'נין נפגע ממטען. התגייסה לשירות במשמר הגבול באוגוסט 2022. הותירה אחריה הורים, ורד ושלומי, ושלושה אחים.

הוריה עלו מאתיופיה לישראל ב-1982 והשתקעו בעיר כרמיאל, בה הפכו למשפחה מוכרת ואהובה. האם עובדת במרכז הקליטה והאב באחד ממפעלי התעשיה בעיר. קייס אפרים לאווי סיפר כי "משפחת גרמאי היא משפחה עם תודעה ציונית עמוקה וההורים הנחילו את זה לילדיהם".

אמה ורד, ספדה לה: האם ורד: "נסיכה שלי. תמיד אמרת לי שאת תהיי חזקה, וכמה שאת רוצה ללכת למג"ב, תמדי אמרת לי שאין לי מה לדאוג, תמיד שידרת ביטחון. השיחה האחרונה שלנו הייתה בשבת, התקשרת ושאלת לשלומנו. בדיוק סיימתי לבשל, היית כל כך חסרה לי. אני יודעת שבימי שישי כשאת פנוייה את אופה חלה ועושה הפרשת חלה בבבסיס, גם אם היית אחרי משמרת. אני אוהבת אותך ורוצה לחבק אותך. לא הספקתי להיפרד ממך. אני אוהבת אותך שי".

אביה שלומי: "תמיד התגאינו בה, ותמיד דאגתי שלא יחסר לך כלום. לפני שהיית מגיעה לצבא הייתי חושב איך להפתיע אותך. בשישי דיברתי איתך, רצינו לעשות לך הפתעה ולקחת אותך למסעדה ולסבתא וסבא. זה כבר לא יתאפשר. אני גאה בך ותמיד אוהב אותך. תמיד היינו דומים באופי. אין לי מילים תמיד נבוא לבקר".

המפכ"ל רנ"ץ יעקב קובי שבתאי בהלוויתה של שי: "מאוד קשה להספיד לוחמת צעירה בת 19. שי התגייסה מתוך רצון להיות ולבצע שירות משמעותי. השוטרים עומדים במבחן יום יומי מסירות ואומץ לב ולעצרנו לעיתים משלמים בחייהם. אירועי ה-7 באוקטובר הראו לנו את האומץ של שוטרי ישראל, מתחילת המלחמה איבדנו 60 שוטרים ושוטרים, מג"ב איבד 19 מלוחמיו. חבריה מספרים על לוחמת חברותית, היא נבחרה למצטיינת בחטיבתה. שי היקרה, ביצעת את תפקידך מתוך שליחות. כאן מעל קברך הטרי אנחנו אומרים כי אירועי הטרור ומתקפת הטרור לא ירפו את ידינו. ידינו תשיג את כל מי שינסה לפגוע בשוטרינו ובלוחמינו. אין בכוחן של מילים לתאר את עוצמת הכאב. היום הפכת לחלק בלתי נפרד ממשפחת משטרת ישראל. משטרת ישראל כולה כואבת את לכתך ומצדיעה לך על תרומה ומחבקת".

אחיה ניראל: "כששמעתי את זה בבוקר חשבתי שזה לא אמיתי, שמשקרים לי. לא חשבתי שאני אראה אותך ככה היום בתוך ארון קבורה. בהתחלה ההורים אמרו לך לא ללכת למג"ב, הם פחדו עלייך, שלא יקרה לך משהו. אבל בכל זאת הלכת. היינו גאים אבל חששנו. תדעי שמתת כגיבורה ואנחנו בטוחים שאת שומרת עלינו מלמעלה".

אחיה דן: "עדיין קשה לי לעכל שאני לא אראה את החיוך שלך כשאת חוזרת מהבסיס. ולא יצא לי לטעום את העוגה שאת אוהבת להכין. הלכת למג"ב להמשיך את הדרך שלך. הייתי גאה בך ולא אמרתי לך את זה מספיק, אני גאה ואוהב אותך. את תמיד אצלי בלב, נוחי על משכבך בשלום".

משה קוזניצקי, ראש עיריית כרמיאל, "המחיר של ההגנה על הבית הוא כבד מנשוא. היום אנחנו מלווים בדרכה האחרונה צעירה גיבורה ואמיצה. רק לפני שנתיים סיימה שי את לימודיה בביה"ס כרמים. ועכשיו אנחנו עומדים בחלקה הצבאית. אני זוכר את שי ביום צה"ל שערכנו, שאמרה לי בנחרצות: 'אני במג"ב גם אם יתהפך העולם'. לא פחדת ולא נתת לאף אחד לעצור אותך מלככת בדרך אותה ראית כנכונה. בחרת לתת מעצמך את הכי טוב שאפשר כמו שחינכו אותך בבית ובבית הספר. אני מבטיח שנזכור ולא נשכח את שי ונהיה כאן עבורכם".

רב העיר כרמיאל הרב צבי מרגלית: "כרמיאל ממשיכה לדמם. היינו כאן לפני שבוע שהטמנו את אחד מבניה והנה היום אנחנו נקראים לכאן ומלווים את שי בדרכה האחרונה. השי שהקב"ה נתן לנו לפני 19 שנה לזמן מוגבל ועכשיו מחזירים אותה. אוייבינו כנראה לא השלימו ולא ישלימו עם העובדה שלאחר 2000 שנות גלות התקבצו כאן מיליוני יהודים מארבע כנפות תבל. את המנוחה לא היכרתי אבל את המשפחה המורחבת אנחנו מכירים למעלה מ40 שנה. אני יכול לתאר מי היתה הדמות שגדלה וצמחה בבית כל כך מפואר".

סמ"ר מאיה ניקיץ המפקדת של שי ז"ל:  "שי הייתה פרח, ילדה טהורה ומדהימה. היא הגיעה לפני עשרה חודשים לפלוגה. הייתי המפקדת שלה וגם חברה מאוד מאוד טובה שלה. היא באמת ילדה עם להב זהב. אכפתית אופטימית עם חיוך כובש. אין דברים כאלה. צנועה. היא התגיסה למען להגן. היא הרגישה השכפ"ץ של המדינה. הדיבור שלנו היה יותר מה המשך החיים. היא אהבה את החיים, היא דיברה אם להמשיך לפיקוד ולקצונה. היה חשוב לה גם לחיות את ההווה כאן ועכשיו ולהשריש אופטימיות. המשפחה שלה זה מקום ראשון. היא מאוד אהבה אותם. היא ילדה שכולה לב".

לגבי חששות, אומרת ניקיץ כי "שי לא חששה. אנחנו פועלים כל יום ולילה לסיכול טרור בתוך מ"פ ג'נין, אנחנו מקצועיים וחיים בתוך זה. באירוע עצמו היינו מאוד מקצועיים כי היה כבר חווינו אירוע של פיצוץ מטען שהמ"פ שלנו נפצע בו. תפעלנו את האירוע בצורה מאוד מקצועית. המטרה שלנו היתה לחלץ את הפצועים לטובת טיפול רפואי. לצערנו איבדנו פרח של הפלוגה. אנחנו נמשיך לסכל פעילויות טרור. אני מצדיעה לשי שהגנה עלינו".

אפרים לאווי, קייס הקהילה האתיופית במחוז חיפה: "אני זוכר את שי, ההכרות שלי איתה הייתה כשהיתה בת 10 והגיעהאלי לחוג ללמוד את השפה האמהרית. היא כל כך רצתה לדבר את השפה והמסורת שההורים שלהם הנחילו לה. רצה הקדוש ברוך הוא והמשפחה הגיע לכרמיאל והביאה ילדים לתפארת ובנתה בית לתפארת.שי בחרה בדרך שלא ברורה מאליו, ללכת למג"ב ליחידה קרבית ולעמוד בחזית כנגד כל הסכנות להגנה על המולדת. אותה מולדת שהתפללנו אליה במשך דורות. אנחנו רוצים להשתתף בצער המשפחה ולומר שבני הקהילה אלה בניהם של אותם שהיו צמאים להגיע לארץ הקודש. אנחנו רואים את בני הקהילה בחזית הלחימה בתוך כל אתגר".