שירה, אמו של ענר שפירא ז"ל, מנציחה את הטבח: "אני עוסקת במורשת, אבל לא מורשת של פעם אלא מורשת של עכשיו"

מצוידת בקסדה שחורה ובאפוד מגן ירוק, סיירה אתמול שירה שפירא בקיבוצים הנפגעים. תחילה בבארי, לאחר מכן בניר עוז ואז בכיסופים. עוברת בין השבילים, עוקבת אחרי הבתים והפרטים ומתכננת את ההנצחה.

שירה שפירא, מנהלת תשתיות המורשת במשרד המורשת, הגיעה אתמול לקיבוצים כדי לבדוק, לתעד ולתכנן את ההנצחה של מה שהתרחש שם. שעות מאז תחילת הסיור נודע לי שהסיפור של שירה משמעותי במיוחד - היא אימו של ענר שפירא ז"ל, שביצע את אחד ממעשי הגבורה הגדולים באותה שבת שחורה. ענר נעמד בכניסה למיגונית שאליה ברחו קרוב ל־30 בני אדם, ובמשך דקות ארוכות מאוד הדף החוצה כשבעה רימוני יד שהמחבלים זרקו פנימה והציל רבים מהם, עד שהאחרון התפוצץ בידיו וגרם למותו. 

ענר שפירא, בן 22, הבכור מבין שבעה ילדים, היה לוחם בסיירת נח"ל והיה צפוי להשתחרר מהשירות הצבאי בעוד ארבעה חודשים. הוא יצא עם חברו באותה שבת למסיבה ברעים ומשם הגיע למיגונית, בה פעל בצורה מופתית.

"בוא מהר, פרצה מלחמה"

שירה, יחד עם בעלה משה, מספרים ל"ישראל היום": "ענר היה אדם שאוהב אדם, אוהב צדק ופועל למען צדק חברתי. הצטיין בכל מה שעשה. הוא נפצע פעמיים בגיבוש מטכ"ל, אבל שיקם את עצמו, עבר ניתוח כדי להיות קרבי. היה איש יצירתי מאוד, אהב מאוד מוזיקה, ניגן בפסנתר קלאסי מגיל 6 עד גיל 18 ועשה מוזיקה אלקטרונית".

בשבת ההיא אכל ענר ארוחת חג עם בני משפחתו ויצא למסיבה. "כל הצוות שלו יצא לחג, הוא נסע עם חבר שלו לצוות, הירש גולדברג, שחטוף עכשיו בעזה, למסיבה. מעדויות שאספנו בחודש האחרון אנחנו יודעים שבשעה שש וחצי בבוקר התחילו היירוטים, המפקד שלו התקשר אליו ואמר לו: "בוא מהר, פרצה מלחמה".

הם נכנסו לרכב והתחילו לנסוע צפונה, הוא ניסה להגיע לבסיס סופה. בערך בשעה 7, כיוון שהיה ירי באזור, הם החליטו לעצור את הרכב ונכנסו למיגונית שהייתה כבר מלאה בכמעט 30 אנשים".

"התרחשה שם מהומה, היה בלאגן, והניצולים מספרים שענר דיבר בקול ואמר: "קוראים לי ענר, אני לוחם בסיירת נח"ל. אל תדאגו, אני אגן עליכם". ומישהי צעקה לו: "איזה כיף שאתה פה".

"הוא לקח בקבוק בירה ושבר אותו כדי שיהיה לו כלי נשק לדקור מחבלים שייכנסו. המחבלים זרקו רימון, הוא תפס אותו וזרק החוצה, ואמר לכולם שזה מה שהוא עושה, ושאם יקרה לו משהו זה מה שהם יעשו אחריו - יזרקו את הרימונים החוצה".

"ננצור ונתעד הכל"

סרטון ממצלמת רכב באורך ארבע דקות שהתפרסם אתמול, מראה איך במשך דקות ארוכות המחבלים זרקו רימונים פנימה - והושלכו החוצה. "לצערנו, אחרי שהוא נהרג המחבלים פרצו פנימה, הרגו לא מעט אנשים במיגוניות וחטפו משם אנשים לעזה".

שירה מספרת: "באתי לשטח לפגוש את האנשים ולראות בעיניים את היקפי הפגיעה, את מרחבי הזוועה, ולנסות, יחד עם גורמי המקצוע, לבדוק את כל התשתיות כדי שתהיה לנו אפשרות לספר את הסיפורים בצורה המדויקת לדורות הבאים. חבל התקומה יספר את סיפור המורשת.

יחד עם התושבים נשמור על חלק מהמבנים, ננצור את העדויות לסיפורים ונתעד הכל, כדי שבדורות הבאים יידעו על הזוועות והגבורה, על הנחישות והתושייה של אנשים שהצילו חיים במרחב הזה".

הדרך לקיבוצים עוברת ליד המיגונית שבה נהרג בנה ענר אחרי הפעולה ההרואית. "הזיהוי ארך זמן, דפקו לנו על הדלת רק ביום חמישי. ביום שישי קברנו את ענר וביום ראשון ישבנו שבעה".

שלושה שבועות לאחר מכן, היא כבר בשטח בשיא העבודה. "אני עוסקת במורשת, אבל לא מורשת של פעם אלא מורשת של עכשיו. אני חיה בתוך אירוע היסטורי. אני צריכה לעשות הכל כדי לשמר את הסיפור הזה. אם לא נשמר עכשיו, נבכה על זה אחר כך.

איך מתמודדים? הכל מעורבב מאוד. הפרטי והציבורי מתערבבים לי, אבל אני חושבת שלכל אחד יש קשר אישי למה שקרה. לכל אחד יש בן שנלחם, נכד שנלחם. לכולנו יש סיפור אישי, הסיפור שלי הוא נוראי אבל הוא מייצג את המציאות של כולם. זה חלק מהעניין. זו השליחות שלי".