בשיתוף ארגון מסע
נפתלי גדל במשפחה אורתודוכסית-מודרנית, אבל מעולם לא ביקר בישראל עד גיל 18, אז הצטרף לתוכנית מסע. "מבחינתי זה היה סיכון כי מעולם לא הייתי אפילו מחוץ לצפון אמריקה. זה שינה את חיי והפך אותי למי שאני היום. חשבתי שאלך לשנה אחת ונשארתי לשנתיים".
לאחר חזרתו לארה"ב המשיך ללימודי תקשורת בישיבה יוניברסיטי. כשסיים את הלימודים לא ידע מה ירצה לעשות עם זה. "פה מסע נכנס חזרה לתמונה. הלכתי לאירוע של מסע בניו-יורק, היה שם דובר אורח, הדובר של הקונסוליה הישראלית, והוא אמר שהוא מחפש עובד. ניגשתי לדבר איתו, ומשם הכל היסטוריה".
בינתיים הדובר התחלף, אבל נפתלי נשאר חלק מהמחלקה הזאת. המטרה שלו היא לספר את הסיפור של ישראל בתקשורת האמריקאית. הוא כותב תוכן עבור כל הדיפלומטים הישראלים שמפרסמים בעיתונות האמריקאית.
"אחרי השבעה באוקטובר כמות העבודה פשוט התפוצצה. כל מה שעשינו נהיה מוחשי הרבה יותר. עברנו מלהצליח לסגור ראיון בחודש אם היה לנו מזל, לראיון ביום בממוצע. אני כותב מאמרי דעה פעם בשבוע. הדיפלומטים הבינו שאני אוהב לכתוב, והעבודה שלי התרחבה לנאומים. אני כותב לקונסול הכללי ולכל הצוות הדיפלומטי בקונסוליה. כתבתי 75 נאומים בשנה האחרונה. להיות באירוע עם אלפי אנשים, בעיקר במצעדים עבור ישראל בניו יורק, לשמוע אנשים אומרים מילים שכתבתי, זה סוריאליסטי. כתבתי גם קצת לשגריר ישראל באו"ם לשעבר גלעד ארדן, קצת לפני שהוא סיים את תפקידו".
"אני רוצה להמשיך להיות חלק מהסיפור של העם היהודי. זה חלק ממה שחוויתי במסע. אני רוצה להמשיך בסקטור הציבורי, בתפקיד תקשורתי. מצאתי ייעוד בלהיות הקול של ישראל בעולם, אני רוצה להמשיך לעשות את זה. לתרום פרספקטיבה שאחרת לא תהיה שם. זו עבודה מאוד תובענית אבל אני יודע שהיא חשובה בצורה בלתי רגילה, היום יותר מאי פעם בעבר".
בשיתוף ארגון מסע
