ילדי בית העץ: תופעה לקטנים ולגדולים

המוזיקאי יאיא כהן אהרונוב (הדג נחש) בסך הכל חיפש מוזיקה טובה ואיכותית, שאותה יוכל להשמיע לבתו בת השנתיים, כי סיים לעבור על כל הדיסקים שהיו לו במכונית. זה היה לפני שמונה שנים. ואז, בפגישה עם אחיו הגדול, רן כהן אהרונוב, איש חינוך וסופר ילדים, הם החליטו להרים את הכפפה. אף אחד מהם לא צפה שהמפגש הזה יוביל לאחד הפרויקטים המצליחים יותר שיש היום במוזיקה לדור העתיד, כזה שסחף אחריו גם את דור ההורים. 

פרויקט הדגל המשפחתי - ילדי בית העץ התחיל מאלבום שבו השתתפה קבוצת אמנים שהתחברה לחזון של האחים, והפך לאימפריה. בימים אלה יוצא סינגל ראשון מתוך האלבום הרביעי של הפרויקט (מילים של רן, לחנים והפקה מוזיקלית של יאיא).

האלבום יצטרף אל ארבעה ספרי הילדים שכבר ראו אור, מלווים בהצגת תיאטרון במדיטק חולון, המבוססת על האלבום הראשון וחורכת את הבמות, וזאת לצד סדרת טלוויזיה מצליחה בחינוכית, שזכתה בשבחים ובפרסים (צילומי העונה השלישית הסתיימו כעת). תוסיפו לכל אלה את מופעי הלהקה בהשתתפות כהן אהרונוב, איילה אינגדשט, גלעד בין ליש, ניר מנצור, אלון רדעי ולירן אורפז, שבהם לא ברור מי נהנה יותר - הילדים או ההורים - ותבינו מדוע, כשמדברים עליהם, קשה לא להשוות אותם לקודש הקודשים, הכבש השישה עשר.

מהשירים לשיחות משפחתיות

במפגש באולפן ההקלטות עם גרעין ההרכב (רן ויאיא, יחד עם איילה וגלעד), אנחנו מדברים על מה שקרה בארבע השנים האחרונות מאז צאת האלבום הראשון שזכה בתואר "אלבום זהב". אליו התווספו גם פרסים נוספים: הספרים "ילדי בית העץ - מבצע חורשה" ו"ילד לא רגיל" זכו במקום הראשון במצעד הספרים של משרד החינוך לכיתות א'-ג'. סדרת הטלוויזיה זכתה בארבעה פרסי אקדמיה, ויאיא עצמו זכה בפרס מלחין השנה של אקו"ם לעידוד פרסום היצירה.

עשר שנים מפרידות ביניהם. יש עוד אח באמצע, ואחות גדולה. רן, האח הגדול (52) אבא לשלושה (בת 22, בן 19 ובן 10) וגר היום בבית נקופה. יאיא (42), אב לבת 10 ולבן 5, וגר במושב מגשימים. הם גדלו בירושלים, ולמרות ההיסטריה סביבם, הם לא מתכוונים לעצור לרגע ולנוח, ולא שוכחים איך הכל התחיל. 

"כשהבת שלי היתה בת שנתיים, הייתי נוסע איתה במכונית ומשמיע לה מוזיקה, דיסקים שגדלתי עליהם דוגמת הכבש השישה עשר, אריק איינשטיין ומתי כספי", משחזר יאיא, "בשלב מסוים נמאס לי, כמה אפשר לשמוע את אותם הדברים? אמרתי, בוא נראה מה קורה אם אני משמיע לה בוב מארלי והדג נחש, וראיתי שהיא בעניין. דיברתי עם רן ושאלתי אותו למה אין מוזיקה של היום, שאנחנו אוהבים לשמוע, אבל עם טקסטים שידברו גם לילדים, כי בוב מארלי זה סבבה, אבל את המילים היא לא מבינה". 

"היו נושאים שקשה היה לגעת בהם, כי אנחנו רוצים להביא את זה אמיתי אבל לא מחנך ודידקטי". משתתפי הפרויקט על הבמה // צילום: אורית פניני

רן, מומחה לחינוך בגיל הרך, בעל ארגון שעובד בארץ ובחו"ל בנושא של הובלת שינוי בגיל הרך וכן מלווה ממשלות ורשויות מקומיות (זמן קצר לפני הראיון חזר ממחנה פליטים באפריקה, שם עבד עם פליטים מקונגו שברחו מהמלחמה), מסביר מיד בחיוך: "אני הייתי מרדים את יאיא עם בוב מארלי, והוא העביר את זה לבת שלו. אני כותב ספרי ילדים כבר 20 שנה. לפני ילדי בית העץ כתבתי את סיפורה של אמא שלנו בזמן המלחמה, ספר בשם 'הנקה ופיט', שהפך להצגה ומאוד הצליח. כשיאיא בא עם הרעיון לראשונה, התחלתי לכתוב טקסטים לשירים ושלחתי לו להלחין".

יאיא: "אני ממש זוכר את השיחה הראשונה שלנו. נסענו יחד לפסטיבל חיפה שבו השתתף סרט שהלחנתי לו מוזיקה. אכלנו צהריים, והחלטנו שאנחנו הולכים על זה". 

רן: "בעצם התחלנו ממש לעבוד ב־2011 עם ארבעה שירים ראשונים שהקלטנו. אני זוכר שבפלייר הראשון שהכנו לחברת התקליטים, היה כתוב שאנחנו רוצים דיסק, הופעה, ספר, הצגה, די.וי.די - זה היה החלום. אבל בחברות התקליטים אמרו לנו לא. אמרו שלא רוצים לקחת סיכון, שהיו ניסיונות בעבר, וזה לא עבד, וכנראה הדור של היום לא צריך את זה. אמרו שזה יפה, אבל השוק לא בשל לזה. הציעו לנו להופיע בקניונים, עד שהגענו ליובל מהתו השמיני, שהבין את הפוטנציאל והחליט שהולכים על זה".

"אמרו לנו שלא סתם 40 שנה אף אחד לא הצליח מאז הכבש השישה עשר", אומר יאיא, "ושהיום התרבות נורא אינסטנט. אבל אנחנו, שרצינו קודם כל להשמיע את זה לילדים שלנו, לא ויתרנו. החברים שלנו התלהבו, וגם האמנים שפנינו אליהם מיד התגייסו".

בהתאם למה בחרתם את האמנים?

יאיא: "באותה תקופה עבדתי עם מוקי על 'ילד של אבא', ועם הדג נחש התחלנו לעשות הופעות צהריים, מה שהפך לעוד טריגר, כי ראיתי שבהופעות צהריים מגיעות משפחות שלמות, וחשבתי, למה אין עוד דברים כאלה, לכל המשפחה. פניתי לאמנים שקרובים אלי וגם לאלה שמדברים לילדים דוגמת קרולינה, אברהם טל, איילה אינגדשט, אנשים שיש בהם משהו גרובי. לכולם היו גם ילדים, וזה גרם להם להתחבר מיד לפרויקט. באלבום הראשון היתה תחושת שליחות - אתה לא יודע מה ייצא מזה, אבל אתה רוצה שזה יהיה משהו מושקע ואכותי".

"אני זוכרת שלפני ארבע שנים יאיא התקשר וסיפר לי על פרויקט ילדים שהוא עושה עם אחיו, ושלח אלי את השיר 'חלומות'", נזכרת אינגדשט (41) שנמצאת בפרויקט מתחילתו (אמא לבן 12, בת 7 ובן 3 וחצי). "כל חיי אני פועלת מתוך תחושות בטן, ולרוב עסוקה באמנות שלי ופחות מתפזרת לפרויקטים אחרים. אבל פה זה תפס אותי. הרגשתי שהולך להיות פה משהו איכותי, וכמובן חשבתי גם על הילדים שלי. עפתי על זה שיש פה משמעות, שאת יכולה לתת לילד והוא יקשיב וישאל שאלות, יהיה סקרן. הילדים שלי באים להופעות, מכירים את כל השירים, אוהבים מאוד את הפרויקט. אוהבים את יאיא. נעמי ממש מאוהבת בו כבר מגיל 3 וחצי".

ומתי הבנתם שהדבר הזה לא הולך להיגמר באלבום אחד?

רן: "אחרי שיצא האלבום, התחלנו לעבוד על הספר הראשון, ובמקביל אליו עלתה במדיטק ההצגה 'הנקה ופיט', ושם הם שמעו את הסקיצות של האלבום וראו את הסקיצות של הספר, ואמרו שהם רוצים הצגה עם השירים. החלטנו לחכות עם ההופעה, כדי לתת להצגה לרוץ, ואני זוכר שקיבלנו כל מיני סרטונים ותגובות בפייסבוק מאנשים שסיפרו עד כמה זה משפיע על הבית, פותח שיחות במשפחה, מניע את הילדים לעשות דברים ולבנות בתי עץ, ואז הגענו להצגה הראשונה ופגשנו את האנשים בקהל. אחר כך התקשרו מהחינוכית ואמרו שהם מאוד אוהבים את הפרויקט, והם רוצים לעשות סדרה שמבוססת על האלבום, סדרה שבה אנחנו מעורבים כל הזמן, מאשרים טקסטים, יאיא ואני יחד עם שירילי דשא ורועי שגב בוחרים את הנושאים".

יאיא: "עבדנו ארבע שנים על האלבום הראשון, וכשבחינוכית רצו 30 פרקים והבנו שצריך עוד שירים, כי אין לנו עדיין מספיק שירים, ניגשנו מיד לעבוד על עוד אחד". 

הפסקול של הבית

לקראת העבודה על האלבום השני הצטרף לחבורה גלעד בין ליש והפך לחלק קבוע ודומיננטי בפרויקט. הוא בן 45, אב לשניים (8 ו־11) יש לו הרכב קאברים בשם ZooZ. בפרויקט הוא שר, מנגן בגיטרה ומתופף. "חברתי לאחים המשוגעים האלה בקטע הזוי לגמרי", הוא צוחק, "לפני שלוש שנים באתי לאולפן של יאיא עם 'תענוג' - הרכב שכבר לא קיים שנים, שבו ניגנתי בתופים. הזמינו אותנו, חמש שנים אחרי שהתפרקנו, לפתוח פסטיבל מוזיקה בדרום, ובאנו לחזרות לאולפן של יאיא וירון משרקי.

"את ירון אני מכיר מזמן, ואת יאיא מהתעשייה. נפגשנו בעיקר על במות. יום אחד ירון אמר לי שיאיא רוצה לדבר איתי על פרויקט מעניין. תמיד זה היה בינינו שלום־שלום, מה המצב, חיבוקים, תמיד אהבתי אותו, וכשהוא התקשר, אמרתי לו שאני עובד על השירים שלי, ובמקביל כבר שנים עובד עם ילדים בבתי ספר. סיפרתי לו שמזמינים אותי לתת שיעור שנקרא 'מוזיקה מסביב לעולם', ובו אני מביא המון כלים, מנגן להם, מצחיק אותם, נותן להם לנגן, וכשיאיא שמע את זה הוא אמר - נו, זה זה!

"באלבום הראשון לא ידענו מה ייצא, אבל רצינו משהו מושקע ואיכותי". ילדי בית העץ בהופעה באמפי שוני // צילום: אורית פניני

"הוא שלח אלי שני שירים, שמיד דיברו אלי בגרוב שלהם, וקבענו להיפגש. חשבתי כמובן על הילדים שלי - אם זה יקרה, איך זה יהיה בשבילם, וזהו. מאז הכל קרה ממש מהר. נכנסתי להקלטות של האלבום השני, ואז הדבר הזה גדל והגיע הבום. היום זה פשוט חלק מהחיים. הילדים שלי טחנו את הדיסק השני כשהכל התחיל. הם באים להופעות, ומבחינתי זה אחד הדברים הכי גדולים שיכלו לקרות. באלבום השלישי הם משתתפים בכמה קטעי קישור, ואני עובד עכשיו על זה שהם יהיו בקליפ שעתיד להצטלם. אני רואה מה זה עשה להם, זה מדהים. כשבבתי הספר רואים פרקים של הסדרה הזאת, ומדברים איתם על אבא שלהם, זו גאווה גדולה וכבוד גדול".

יש איזה רגע שבו עוצרים ומסתכלים על האימפריה הזאת שיצרתם? 

יאיא: "אנחנו כל הזמן מדברים על כך שאנחנו לא עוצרים לחגוג. כי באמת קרו כל כך הרבה דברים, והכל מאוד צפוף. עשינו את האלבום, פתאום יש הצגה, פתאום ספר, פתאום נכנסים לעבודה על אלבום שני, ואז הסדרה יוצאת ומקבלת פרסים, מלא דברים שאתה לא עוצר רגע ואומר, וואו, מגניב.

"אבל הרגעים שבהם אני מתמוגג הם בעיקר אחרי הופעות, בשיחות עם אנשים, רגעים שלא דומים לרגעים שאחרי הופעות עם הדג נחש, למשל, שם באים ואומרים אחלה שיר, אחלה הופעה, ופה אומרים תודה. התגובה הרווחת היא 'תודה שאתם עושים את זה, תודה שאתם קיימים'".

רן: "אומרים לנו, זה הפסקול של הבית שלנו, זה מחבר אותנו לילדים, הנסיעות שלנו נראות אחרת לגמרי". 

מראים לילדים צבעים אחרים

יאיא: "פגשתי משפחה אחרי הופעה, ההורים אמרו לי 'תכיר, זה יואב, הבן שלנו. הוא בטוח שכל השירים נכתבו עליו'. אז אם הגענו למצב שבו ילד מרגיש שזה נכתב עליו, מבחינתי, עשינו את זה. זו זכות". 

איילה: "אני האמנתי בפרויקט הזה ממש מההתחלה, ואני הכי שמחה בשביל רן ויאיא כשאני רואה את מה שקורה. זה לא מפתיע אותי. זה פרויקט שראוי להצליח, זה בא ממקום של אהבה, ממקום של ללמד ולפתוח דור חדש לסגנונות מוזיקה ולצבעים שונים, זה מדהים".

הילדה בת השנתים, שבשבילה רק חיפשת מוזיקה טובה, עד כמה היא שומעת ומעורבת?

יאיא: "היא כבר בת עשר היום, ומחליטה על סדר השירים באלבום (צוחק). אני בודק איתה כל דבר, היא היועצת".

רן: "אנחנו מחשיבים את דעתם של הילדים, וגם מאמינים שילדים יכולים להשפיע על העולם. זה המוטו שלנו".

וכחלק מהמוטו הזה אתם גם מתווכים ומנגישים לילדים נושאים רציניים וקשים. 

רן: "הרבה שנים הייתי גנן בגן ילדים, ותמיד האמנתי שמדברים עם ילדים על דברים שקיימים. אם אמא בהיריון, הורים מתגרשים, סבתא נפטרה - מדברים על זה. בחיבור עם יאיא החלטנו שמדברים על הכל, כמובן בהתאמה, אין נושא שלא אגע בו".

יאיא: "היו נושאים שהיה קשה לגעת בהם, שלא ידענו איך להביא אותם. כי אנחנו רוצים להביא את זה אמיתי, אבל לא מחנך ודידקטי. למשל, הנושא של משפחה אחרת, משהו שכבר כמה אלבומים אנחנו מנסים לגעת בו, ולא הצלחנו למצוא את הזווית, ועכשיו באלבום החדש משתתף הראל סקעת, והצלחנו דרך הסיפור שלו לכתוב על זה שיר". 

רן: "באלבום הראשון עבדתי עם דן תורן על הטקסטים. כתבנו את השיר על הבן שלי ניב, שהוא אוטיסט, ודן מאוד עזר לי. רצינו לגעת גם בסיפור של הורים גרושים, ולא הרגשתי שאני מצליח לכתוב משהו אותנטי על גירושים, ובאלבום השני זה כבר היה יותר אותנטי, והרגיש לנו נכון". 

יאיא: "מה שדן עשה עם השיר 'ילד לא רגיל', שנכתב על ניב, היה לפתוח את המקום האישי אצל רן. אני מאמין שהאישי זה הכי ציבורי, והרבה פעמים זה נוגע באנשים. כשהשיר הזה יצא, קיבלנו המון תגובות מהורים לילדים אוטיסטים. אני זוכר ילד שאמר לאמא שלו 'אני לא עושה קולות כמו איתי, אבל אני כמוהו'. זאת אומרת שהילד הבין שהוא אוטיסט דרך השיר".

רן: "השיר הפך גם לפרק בסדרה וגם לספר. קיים שיח סביב הפרק הזה, ואנחנו שומעים שדרך השיר הורים מתווכים לאחים את הסיפור של האוטיזם. כמעט בכל הרצאה שאנחנו עושים, אנחנו מקבלים תגובות מהורים עליו".

 

מדברים עם הילדים על דברים שקיימים. מימין: גלעד בן־לייש, יאיא כהן־אהרונוב, איילה אינגדשט ורן כהן אהרונוב // צילום: אפרת אשל

בעולם של היום נשמעת ביקורת רבה על דור ילדי המסכים, כשבנוסף, שוק כוכבי הילדים, שצצים מכל אותם מסכים, רווי מאוד. ילדי בית העץ, דווקא בגלל הסגנון השונה, לא רואים את עצמם כחלק מהביצה הזאת. 

"אני לא רואה תחרות, אני רואה שליחות", אומר גלעד, "כל ההופעות כמעט סולד אאוט, וכאחד שהופיע בהרבה הופעות בארץ, זה לא מובן מאליו. בסוף ההופעה אלה לא רק הילדים שבאים להצטלם, גם ההורים ניגשים. אתה מבין שזה לא איזה כוכב פופ שחייבים סלפי איתו, אלא שיש חיבור אחר. ילדים מגיל 3 וחצי שרים את השירים, ההורים שרים איתם, ואת רואה שהם ממש נהנים. אני לא יכול להשוות את זה למשהו אחר. ילדי בית העץ זה כמו עולם. כשאנחנו נפגשים, זה כאילו אנחנו נכנסים לחללית שלנו. כמו המג'יקל מיסטרי של הביטלס. זה הווייב".

איילה: "בעיניי אין תחרות. כך אני פועלת גם בחומרים שלי ובחיים בכלל. ילדי בית העץ זה באמת משהו ייחודי. אין שום דבר שדומה לו. אני איתם בכל אלבום מהאלבום הראשון, וזו זכות להעניק שירים כאלה". 

יאיא: "אני חושב שאנחנו נישה אחרת. בשוק המוזיקה יש את שוק הילדים ושוק המבוגרים, ואנחנו פתחנו מדף שקוראים לו שוק המשפחה (צוחק). בהופעות, ההורים לא פחות מתרגשים מהילדים, רוקדים ושרים. הורים אומרים לנו לא אחת 'אנחנו שומעים לבד את הדיסק אחרי שהילדים יורדים מהמכונית, או שבסוף הופעה הם אומרים לנו בחיוך 'אנחנו לא יודעים מי נהנה יותר - אנחנו או הילדים, חבל שהילדים באו להפריע לנו ליהנות'". 

רן: "מבחינת המסכים, יש להם את הסדרה, אבל גם בהצגה וגם בהופעות הם מתנתקים לגמרי. מישהו פעם אמר לי 'תעלה למעלה, תראה כמה מההורים בטלפון, ולפי זה תדע כמה זה עובד'. ובאמת, את רואה שאם ההורים בטלפון, זה כדי לצלם את ההופעה. אני חושב שאם אתה רלוונטי ואותנטי מבחינת טקסט ומוזיקה, זה עובד". 

יאיא: "גיליתי מהפרויקט שילדים מקשיבים למילים הרבה יותר ממה שחושבים. אני זוכר שבהתחלה אמרו לי 'אתה כותב לילדים - תכתוב פשוט, קליט', אבל רואים את זה גם בעיניים שלהם בהופעה. הרבה פעמים מזלזלים בכך, אבל הם ממש מקשיבים. אם הייתי מנסה להגדיר את הטקסטים שלנו, אז אנחנו עוסקים בכוח שיש לילדים לשנות ובקבלת השונה. שיר על ילד אוטיסט, על ילדה שאוהבת כדורגל ומרגישה שהיא לא כמו כל הבנות, על ילד מאפריקה, על ילד חרדי".

יאיא: "כשעבדנו על האלבום השלישי, חשבנו על מה נכתוב שעוד לא כתבנו. דיברנו על הסיפור של איילה ושל העדה שלה, סיפור שאנשים לא מכירים, והיא התחילה לראיין את אמא שלה. אני זוכר שכאשר השמעתי את השיר לבת שלי בפעם הראשונה, היא לא האמינה שהם הלכו במדבר חודשיים בשביל להגיע לישראל. זה נשמע לה מטורף, ובאותו רגע הבנתי עד כמה השיר הזה חשוב. קיבלנו עליו המון תגובות, ובהופעות את רואה דמעות בעיניים של האנשים. זה מרגש כי זה באמת אמיתי ואותנטי".

להתחבר לאמא, עם הקהל

אחד השירים היותר מרגשים בהופעות של ילדי בית העץ הוא "אמא ספרי לי", שבו מוקירה איילה את גבורתה של אמה, שעלתה מאתיופיה. בהקדמה לשיר היא קוראת לה "גיבורת על", וגם כאן הצליחו רן ויאיא לנגוע בנושא מזווית בלתי שגרתית.

"'אמא ספרי לי' הוא השיר הראשון בפרויקט שנכנס לפלייליסט ברדיו, וזה שימח את כולנו", אומרת איילה, "כשרן ויאיא פנו אלי, ביקשתי מהם שזו לא תהיה עוד פעם הקלישאה של סיפור העלייה והכמיהה לירושלים. אני לא מזלזלת בו כלל, אבל כבר דיברו וכתבו עליו. ביקשתי מהם שיחשבו על עוד זווית, שיהיו יצירתיים, וכשרן הציע לכתוב את השיר מנקודת מבט שלי, כאמא היום, אמא שעדיין יש בה את המקום הסקרן הזה שרוצה לדעת, עפתי על הרעיון הזה. דיברתי עם אמא שלי, תקווה, והיא שיתפה פעולה וסיפרה לי על הילדות שלה. אמרתי לה שזה פרויקט לילדים, ויש פה הזדמנות להביא משהו אופטימי, לא לדבר על הכאב ועל הקושי.

"שאלתי אותה באילו משחקים היא שיחקה כילדה. יש משפט בשיר שאומר שהיא משחקת עם בובות חימר, ואני לא ידעתי את זה. זה היה עוצמתי עבורי לגלות, רק בגיל 40, שהיתה לה ילדות, שהיא שיחקה ב־5 אבנים, בבובות חימר. היא סיפרה לי שכילדה היתה רועת צאן ואהבה לטפס על עצים. 

"השיר הזה הוא הסיפור שלי ושל אמא, ואין הופעה אחת שהקהל לא מתרגש כשאני שרה אותו. זה מקרב ממש. בכל הופעה אני מרגישה את הקרבה והאחדות של ילדים שלא מכירים את הסיפור של תרבות שלמה. לאחרונה הוצאתי סינגל חדש מתוך אלבום חדש שלי שייצא בקרוב, בשם 'בשכונה ממול', שממשיך את 'אמא ספרי לי' מאותו חיבור לשורשים, לזהות שלי, למקום הזה שבו אני רוצה לחשוף את הקהל לתרבות המהממת שאני חלק ממנה".

ספרו לי קצת על האלבום הרביעי שתכף יוצא.

רן: "יש כמה אמנים שנמצאים שוב בפרויקט, אבל לרוב יש אמנים חדשים בכל אלבום. באלבום החדש משתתפים עידן רייכל, נסרין קדרי, עלמה זוהר, דנה ברגר, פלד, הראל סקעת, איילה, גלעד ואלון רדעי שלנו. יש שיר אחד ששרים כל הלהקה, הילדים של הסדרה והשחקנים של הסדרה. בהופעות אני עולה בהדרן לפעמים". 

יאיא, איך זה מסתדר עם העבודה עם הדג נחש?

"ישנים מעט (צוחק)... המזל הוא שההופעות של ילדי בית העץ הן בבוקר ובצהריים, ושל הדג בלילה. יש ימים עם שתי הופעות שונות, וזה מאוד כיף. הלהקה מאוד מפרגנת, החברים התארחו במופע שלנו, הם באים עם הילדים, שחלקם השתתפו בסדרה".

באים ממקום של שליחות

 ב־40 השנים האחרונות, כל יצירה מוזיקלית איכותית לילדים נמצאת תחת הצל המיתולוגי של תקליט המופת, הכבש השישה עשר. ההשוואה לפעמים אינה הוגנת, כמעט מלחיצה, אבל ילדי בית העץ בהחלט מודים שמבחינת ההתייחסות אל הילדים, הם בהחלט קיבלו השראה.

"בשבילי, הכבש השישה עשר זה מאסטר פיס", אומר יאיא, "מורגש שהם התייחסו לילדים בכבוד, ולמוזיקה בשיא הרצינות, וזה משהו שמנחה אותנו במילים, במנגינות, בעיבודים, בהופעה. אנחנו מקפידים על אותה התייחסות רצינית".

איילה: "אני מחזקת את דבריו של יאיא. אני אישית, גם במוזיקה שלי, שואפת להשאיר משהו אחריי, וזה בדיוק העניין עם ילדי בית העץ. ואם את משווה את זה לכבש השישה עשר, אז ילדי בית העץ זה גם משהו שיישאר". 

גלעד: "היצירה היא קודם כל של האחים כהן אהרונוב. אנחנו שרים ומנגנים, אבל כור ההיתוך זה הם, ואני חושב שהרמה הגבוהה של היצירה שלהם רק משתפרת כל הזמן. יש פה כוונה אמיתית שמוכיחה את עצמה, ואנחנו, בהופעות, בעצם משמשים כפילטר שמוציא את זה החוצה לקהל. 

"באחת ההופעות ניגשה אלי אמא שסיפרה שהילדה שלה שאלה אותה איך זה יכול להיות שאחרי מאה הופעות אנחנו עדיין מתלהבים ככה על הבמה, ואני חושב שזו התשובה".

רן: "אני מרגיש שיש פה שותפות של אמנים, מלבד יאיא ואני. זה נכון ששנינו זימנו את זה, אבל יש פה המון סוגים של שותפויות, שבלעדיהן זה לא היה קורה. גם הכתיבה, גם הנגינה, הסדרה, ההצגה, וכולם יחד, מייצרים את הדבר הזה, ובזה אנחנו, אולי, דומים לכבש. אנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בהמשך, העולם נורא משתנה, בקצב מהיר, אבל אנחנו כאן כדי לעשות את הכי טוב שיש". 

יאיא: "העובדה שכל האמנים האלה הצטרפו אלינו, היא דבר לא מובן מאליו בכלל. שאלת קודם אם אנחנו לא עוצרים רגע כדי להסתכל על הדבר הזה, אז כשאני מסתכל על הרשימה של האמנים שלקחו חלק בארבעת האלבומים, אני יכול להגיד, וואו, כל אלה שותפים לדבר הזה, זה מטורף. כשאתה בתוך התהליך, זה לא נקלט, אבל כשמסתכלים מבחוץ, רואים שכולם התחברו ובאו באהבה, ממקום נקי של שליחות, כדי לתת משהו אכותי לילדים, משהו שייגע בהם, ולאורך הדרך גם ישפיע עליהם".

בחול המועד סוכות יופיעו ילדי בית העץ ב־15.10 בזאפה הרצליה וב־16.10 בזאפה חיפה. בהמשך יופיעו בבית שמואל ובמועדון הגריי ביהוד, ובחנוכה בכל אולמות זאפה ברחבי הארץ. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו