"פחדתי לגלות שהבחור שקשקשתי איתו אתמול הוא השם שהותר לפרסום" | זוגיות על הכוונת

הימים - ימי תחילת המלחמה, ההבנה שלנו את ממדי האסון שנפל עלינו עוד עמומה. ההלם והדאגה לכדו את תשומת הלב. משהו היה חייב להרים את המורל - ובנט הבין את זה. "בימים האחרונים אני מוצא את עצמי מאיץ בזוגות חברים שכבר יוצאים תקופה ארוכה להתחתן כבר ולעשות ילדים", הוא צייץ בטוויטר ב־17.10. "הניצחון על אויבינו לא יהיה רק במכת הגיהינום שנשחרר עליהם בשדה הקרב, אלא גם ביצירת חיים חדשים". ככמהים לרגע שבו יוכלו לממש את הציווי של ראש הממשלה לשעבר, אך מצב החירום כפה חוקי משחק חדשים בדייטינג המלחמה, הם שואלים:

1. לסמס לאקס או לבחור האחרון ולדאוג לשלומם? הרי החוק היבש של עולם הרווקות גורס ש"גם במלחמה לא שולחים לו הודעה", אבל אין מישהי שלא מכירה מישהו שגויס, ובמעגלים אחרים נפצע או נרצח. איך אפשר לדעת מה נכון ומה לא?
2. דיברתם, התעדכנתם, ועכשיו מה? איך מביעים אמפתיה וירטואלית בנושא כה כואב? זו סיבה להציע להיפגש? איך מפתחים שיחת "מה נשמע" כשהכל רע מסביב? והכי מוזר - איך מפלרטטים במלחמה?! אי אפשר להעביר נושאי שיחה כי זה יכול להיות לא קשור, לא מתחשב או לא מעניין מספיק.
3. וכשממצים את עולם האפליקציות, שהוא כשלעצמו מאוד בודד, מנסים לחזור להיכרויות בחיים עצמם. בכלל מותר לדבר על זה עם מי שלא בסטטוס שלך? מי מרשה לך להתלונן כשאת לבד בימים שהמדינה נלחמת? "קחי קצת פרופורציות על מה שקורה בחוץ", "כיף לך שאין לך למי לדאוג" הן חלק מהתגובות לסרטון רשת שעלה על רווקות בימי המלחמה. אז כן, זה העולם שהעסיק את הרווקה לפני 7.10, והלוואי שיפסיק להעסיק אותה כבר מחר. אגב, זה גם יכול להיות תלוי בכן, החברות של הרווקה.
4. הכרת בחור בתחילת המלחמה - לאן יוצאים? חזרה לימי הקורונה, האופציה הבטוחה היא הבית ונראה שאין לך דרך להתחמק כל עוד הספורט המשותף שלכם יהיה ריצה למקלטים.
5. וואו! איזה גבר! הרווקה שלנו רוצה לראות אותו שוב, אבל הוא חזר למילואים ואמר שלא יהיה זמין. לכי דעי לכמה זמן, לכי תפתחי רגשות וציפיות על בסיס דייט אחד טוב כשאת לא מקבלת פידבק בצורת דייט שני כרגע, וקשה לדעת אם זו התחמקות או מבצע הרואי לכיבוש סיני. מה נכון לעשות? לא ללחוץ על הודעות, כן לדאוג לשלומו, לא להילחץ שלא ענה, כן להביע עניין? האם הגיע הזמן להפסיק לשחק אותה עסוקה?

מנצלים את המלחמה

חורף של אזעקות ברחבי המדינה זה חתיכת אתגר. "החזרה לחיפוש אחר בן זוג התחילה בשבוע השלישי של המלחמה", מספרת ענבר בר־יהודה, רווקה בת 36 מראשון לציון. "השינוי הראשון אצלי היה החשש להיכנס לאפליקציה ולגלות שהבחור שקשקשתי איתו אתמול הוא השם שהותר לפרסום הבוקר, או להיקלע לסיטואציה מוזרה שאת מדברת עם מישהו נחמד אבל הוא במילואים, והתקשורת לא רציפה או מקוטעת". המצב הזה הוביל לדבריה לניסיון להזרים שיחות סקס או מפגשים בבית. "הייתי בכמה דייטים עם בחור שאמר לי 'אני לא נכנס למרחב מוגן כשיש אזעקות' ושהמלחמה זה קונספירציה".

איך מתחילה היכרות בזמן מלחמה?

"כשחזרתי לאפליקציות, בניגוד לשיחות היכרות רגילות שמתחילות בשאלות 'ראיון', היתה תחושה שצריך להתנצל על זה שאני פה. על השאלה 'מה נשמע?' עונים 'בסדר, עד כמה שאפשר'. בידיעה מוחלטת שאני פה כי זה מה שצריך לעשות כדי להכיר". גם ההסתמכות על אמינות הצד השני הפכה למשמעותית יותר. "אנשים לא עונים כי הם במילואים, או חלילה נהרגו, או שאמרו שהם במילואים ושיקרו או פשוט עשו גוסטינג. היה מישהו שעברתי לשוחח איתו בווטסאפ ונעלם. אם זה היה בזמן רגיל הייתי מניחה שהוא דוש, אבל אולי פה זה 'רגע, אם הוא נפצע או נהרג ואני לא יודעת'.

"בימים הראשונים של המלחמה היה שיח של 'איפה היית ב־7.10, מה עשית', ואם מכירים מישהו שנפגע", היא משתפת. "אני מכירה מישהו שניסה לחלץ ונרצח במסיבת הנובה, אז גם סיפרתי כמה הוא היה מדהים והערכתי אותו. שיחות קצת אפלות, אבל זה היה היומיום. היו גם שיחות של פוליטיקה והרגיש שזמן המלחמה הכתיב את נושאי השיח. לראיה, הדייטים לא התפתחו בגלל הרבה סיבות, לאו דווקא בגלל הסיבות האלה. היה גם עניין הפחד לצאת מהבית ולהיתקע באזעקות. בדרך כלל יוצאים לחוף הים או לפאבים, ואם יש אזעקה ב־6 והדייט ב־8 אני אבטל. דייט זו סיטואציה מלחיצה גם ככה, וחשש ממתקפת טילים זה אלמנט נוסף שגורם פחדים"

הגברים היו שותפים לתחושות?

"היו כאלה שקיבלו את זה וקבענו במקום שיש מרחב מוגן, ומי שהוא 'דוש' נשאר כזה גם בלי קשר למלחמה. יש כאלה שמנסים לנצל את הסיטואציה ואת הרצון הזה ונֶטו מנסים להזרים. היה וייב של 'בואי ננצל את המלחמה ללנסות להזרים'".

נשמע שהיו ציפיות, אבל המציאות התנגשה 

"גם כשחזרתי להיכרויות זה לא היה ממקום של ציפיות אלא ממקום של תחושת בדידות, וזה הכלי שאני מכירה כדי להגיע לזוגיות. אני מאוד רוצה את זה, אבל אין לי ציפייה שיגיע האביר על הסוס הלבן". ענבר מספרת שלמרות הסביבה התומכת, המלחמה העצימה את תחושת הבדידות. "בסופו של יום יש את הרגע הזה, במיוחד כשאת הולכת למיטה לבד ואף אחד לא מחבק או אומר לך בוקר או לילה טוב. המלחמה העצימה את תחושת הבדידות הזו ואת החששות האחרים". ובכל זאת, ענבר בוחרת לחדד שהמילה "בדידות" אינה מדויקת: "אני שמחה עם עצמי, ובַּמָּקום שמעדיפה להיות לבד במקום להיות בזוגיות לא טובה. אני לא מרגישה בודדה - אני לבד".

"לפחות אין לך למי לדאוג"

"ההתמודדות עם האישי בימי אבל לאומי שהתארכו משנה הכל", ממשיכה דנה גז, רווקה בת 32 מתל אביב, לצייר קווים לדמותה של התופעה. "היה בחור שיותר שיתף במה שהוא עושה בצבא, וסיפר שרכב שהיה בו נפגע ובמזל לא נפצעו. השיח נהיה 'טוב, שמור על עצמך'".

"הייתי הבריחה של המילואימניק, יותר דיברנו עלי כדי לא להתעסק במה שקורה אצלו. לעומת זאת, השיח עם גברים שלא היו במילואים היה ארוך יותר מהרגיל בממד הווירטואלי, כי לא היה חשק לצאת בתחילת המלחמה".

איך מתנהלת היכרות וירטואלית עם מילואימניק?

"מתחילת המלחמה נוספו תמונות של גברים במדים באפליקציות, כאלה שכתבו שהם 'במילואים', ובעיניי יש בזה משהו שמוסיף לערכו של הגבר", משתפת דנה על ההבדלים בפרופיל ההיכרות שמעבר למסך במציאות של אחרי 7.10. "כשהתחלנו לדבר הוא סיפר שהוא נכנס ויוצא מעזה, וזה די מדאיג. היה מבאס ששום דבר לא היה קבוע ולכן אי אפשר לבנות על מפגש באפטרים. תירוץ המלחמה התקבל ביותר הבנה. כשהוא נעלם תהיתי אם הוא חי או מת, אבל ברגע שראיתי אותו פעיל באינסטגרם הבנתי ישר, ולכן גם אמרתי לעצמי 'יאללה שחררי'. אולי עדיף לא לצאת עם מילואימניקים".

משפט ששמעה דנה בעניין הרווקות מאוד צרם לה: "'לפחות אין לך למי לדאוג, לא לילדים או לבעל במילואים'. בעיניי זה לא הופך את זה ליותר טוב, את עדיין מרגישה נורא לבד. אין תמיכה כי אין מישהו, ואם יקרה משהו - את לגמרי לבד. למשל, לי היה מפחיד כי בבית אין ממ"ד, התמודדות לא נעימה".

מה קורה בחיים האמיתיים בימים אלו?

"היו קשרים שחזרו בעקבות המלחמה", משתפת דנה, "אנשים שהיו בחיי שאלו לשלומי". היא מתארת שיחות שהתחילו מתוך דאגה בגלל המצב הביטחוני, אבל לא התפתחו לזוגיות. "נעים שחושבים עלייך, אבל אני חושבת 'מה, אני אפול שוב לאותה טעות?'". דנה מסבירה שקשרים שמבוססים על יחסים מיניים גם קיבלו משמעות אחרת. "יש לי יזיזים שבאיזה מקום היו שם בשבילי, ככה פשוט, ומרגיש שהתנחמנו אחד בשנייה. זה כאילו 'רק סקס', אבל לפעמים זה קצת יותר. עם כמה שאין רגשות, תחושת חוסר הבדידות מופגת לזמן קצר".

"הגבר צריך להיות מאוד רגיש"

ה"לבד" של מישהי מהמרכז שונה מזו של גיבורה מהעוטף או מהצפון שפונתה מביתה. תחושת הביטחון שהתערערה משמעותית וצרות השגרה של זוגיות, משפחה, ילדים וחברים נדמים כרעשי רקע בצל השכול ואובדן הבית. "חייתי באבל והבכי לא פסק חודש וחצי כי איבדתי המון חברים", מספרת חן רינד, בת 40, גרושה ואמא לשני ילדים, שנולדה וגרה בגברעם שבעוטף. "לא מאחלת לאף אישה לעבור מלחמה לבד. כל המצב חדש, וגם את לא בבית שלך. צריך היה לבנות לילדים הכל מאפס, ובמקביל יש הבנה של האסון".

הטלטלה במקום המגורים של חן ושני ילדיה, בני 10 ו־11, התחילה עם פרוץ המלחמה. "היינו שבוע אצל משפחה מדהימה בכפר יחזקאל, וכשהבנו את גודל האירוע עברנו לקיבוץ ניר דוד, ואני פה עד עכשיו. איבדתי המון חברים, את כל נוף הילדות שלי, כל מה שאני מכירה".

מתי מגיע הרצון להיכרות?

"אחרי חודש וחצי הרגשתי שאני מאוד לבד", היא משתפת. "כולם מסביבי זוגות, ועלה בי צורך לא רק ליחסים, אלא לשים את הראש על כתף של מישהו, ואולי לא לדבר על מלחמה או לא להיות בתוך האבל שהייתי בו. לא רציתי דייטים כי לא התכוונתי להיקשר לגבר". כמו ענבר ודנה, גם חן בחרה באפליקציית היכרויות. בעקבות הפינוי מהבית, השינוי הראשוני בפרופיל היה הכתובת. "בגלל הקושי שאני פה עם הילדים לבד ואין לי זמן פנוי לעצמי, הרבה פעמים פשוט לא עניתי. הרגיש כמו לחפש ולא לחפש, אני רוצה אבל מפחדת. בסוף יצא שהכרתי מישהו נחמד שגר לא רחוק. טיילנו ועשיתי דברים בזמן הפנוי שלי ללא הילדים. בזמנו הרגשתי שלא היתה לי אנרגיה לשיח כדי באמת להכיר ולהיקשר, גם הלב לא נתן. הוא מאוד הבין את הסיטואציה. לצערי, ההיכרות היתה בעיקרה על נושאי המלחמה, על מה שעובר עלי ומה חברים שלו חוו, או בלוויות שהיה. בסוף זה התמסמס בינינו".

יציאה לדייטים בזמן מלחמה הוסיפה לקושי?

"האפליקציה דחפה אותי לצאת ולהכיר. אני מאמינה שכשדברים אמורים לקרות - הם קורים, לטוב ולרע".

איך התמודדת עם המורכבות החדשה בהיכרויות?

"הילדים נמצאים בסדר עדיפויות ברמה הכי גבוהה. הם שותפים לדרך ולפעמים מבינים שאמא צריכה זמן לעצמה. בחיים הקודמים היו לי ימים קבועים שהאבא לוקח אותם. בניר דוד אנחנו חיים בבית של 40 מ"ר וכל הזמן ביחד. נדרשתי פתאום למצוא את הזמן לדבר עם הגבר או לענות לשיחות והכל היה קצת יותר קשה. הגבר צריך להיות מאוד רגיש כדי להבין את העניין"

מה עשית כדי להחזיק את עצמך, גם מול הילדים?

"התמקדתי בכוח שלי. אם החדשות מביאות אותי למקומות נמוכים, התנתקתי באופן גורף ולא נתתי לשום דבר להפיל אותי". בימים אלו המדינה מתחילה להחזיר את התושבים לבתיהם במקומות המוגדרים כבטוחים בעוטף. "פעם חשבתי שהבית שלי זה בגברעם, אבל הבנתי שאני יכולה לבנות בית כל עוד הילדים שלי איתי, וזו התחושה שיצרתי בניר דוד. בשבת ההיא הופקרנו, הימים האלה מזכירים שבצוק איתן הייתי עם שני תינוקות חודש שלם מחוץ לבית.

"בסופו של דבר, אפשר להגיד שאני ניצלתי, ואני צריכה להזכיר את זה לעצמי. במקביל עולות המחשבות שכשאת לבד אף אחד לא ידאג לך, ונכון שההורים דואגים אבל לבד זה לבד. המשפחה האורגנית, הבן זוג, משמעותיים במיוחד בזמן מלחמה. בימים אלו אני מרגישה שכמוני מפוני העוטף עדיין מעכלים את מה שאירע. עכשיו, כשהחזרה לבית היא הדבר הבא לצפות לו, אני בוחרת שהפרק החדש בסיפור שלי ייכתב במלא אהבה ושמחה, שיהיה טוב".

"נסעתי בשבילה מהמוצב עד מודיעין"

שחר אבקסיס, רווק בן 24 מחיפה שגויס למילואים בתפקיד קרבי עם פרוץ המלחמה, מאמין בניצוץ הראשוני של פגישה מקרית ובחר שלא לוותר על מציאת אהבה תוך כדי הלחימה. "הזוגיות האחרונה היתה במהלך המלחמה וארכה כחודש וחצי. בסוף זה נגמר בשיחת טלפון ששברה לי את הלב", הוא מספר על התמודדות עם לחצים וקשיים רחוק מהבית. "כשזה נגמר לא היה לי חדר משלי ללכת אליו, או לפרוק להורים. הרגשתי שאפילו במצב של חוסר זמינות עשיתי מאמץ גדול, אבל לא היתה הערכה".

איך היה לצאת לדייט כשיש מלחמה ברקע?

"היתה בחורה שנסעתי בשבילה עד מודיעין כי הרגשתי שזה מיוחד ולכן עשיתי השתדלות. אני מחפש זוגיות ומישהי שאוכל להעניק לה חום ואהבה, אבל דווקא ברגעים האלה הכרתי גם בנות שלא מוכנות לקשר כזה. במקום לבוא ולהרים אותך, הן בחרו להתרחק. ברור גם שעובר עלי משהו נפשי מבחינת הצבא, ולא כל אחת יכולה להכיל את זה".

דנה גז: "היו קשרים שחזרו בעקבות המלחמה, אנשים שהיו בחיי שאלו לשלומי. נעים שחושבים עלייך, אבל אני חושבת 'מה, אני אפול שוב לאותה טעות?'"

מה זה להיות מילואימניק שמחפש אהבה במלחמה שמתארכת?

"חוסר הוודאות הורג יותר מהתמשכות המערכה. חודשיים אחרי שהכל התחיל נושא הדייטינג עלה אצלי יותר. אני רוצה לבנות בית, להעניק חום ואהבה למישהי שמתאימה לי".

איך מתחילה זוגיות כשאתה מגויס למאמץ המלחמתי?

"בהתחלה האקסית דאגה לי, היתה שם בשבילי והתקשרה. היא מנתיבות ודאגתי לה גם מאוד, ושלחתי הודעות לראות שהכל בסדר. זה נתן לי המון כוח, וכל שיחה היתה גם סוג של פריקה". לצד הסערה הפנימית, הוא מספר שזכה להיות מוקף באנשים מדהימים במילואים. "התנתקתי מכל העולם ופתאום חזרתי לצבא אחרי שלוש שנים. זו כאפה מאוד גדולה".

ספר על הזוגיות האחרונה שלך

"הייתי באפטר וראיתי אותה בחנות. לא ידעתי איך לגשת והתרגשתי ממנה ממש". שחר נזכר שאזר אומץ ואחרי כמה שבועות יצר איתה קשר שהפך לשיחות וירטואליות בגלל המצב המורכב. "דיברנו בלי סוף, כל ערב כשיכולתי. עדכנתי אותה מתי אני יוצא לפעילויות. היתה התרגשות עצומה לקראת הפגישה הראשונה. בהמשך התראינו גם ביום שיצאתי לאפטר". שחר מודה שהוא הטיפוס הרומנטיקן: "קניתי לה סידור עם הקדשה של שמה, ובמקום לקרב זה הרחיק. היא התחילה להגיד שיש בעיה עם המהירות אפילו שהיא מאוד רוצה אותי".

מה קרה כשרצית לשתף אותה במה שעובר עליך במלחמה?

"היה מקרה שכמעט איבדנו את החיים, ובשיחה הרגשתי שהיא לא מבינה ובעצם 'מגמדת' את זה. אמרה 'הכל בסדר, זה יעבור'". בעיניו זה נתפס כנפנוף, ורצון שלה לחזור לדבר על מה שמעניין אותה באותו רגע. "עברתי דברים שאני לא מאחל לאף אחד, ורציתי שתיתן לי להתעמק. לצערי הרגשתי שאני לא יכול לשתף במה שקורה כי זה מלחיץ אותה".

אז היא התקשרה לפני פעילות לילה מבצעית. "השיחה ארכה כדקה וחצי, שבמהלכה אמרה שהיא רוצה להיות לבד". הוא משתף בכאב על תזמון שיחת הפרידה בזמן שהוא משרת את המדינה.

עונת החתונות, שקצת נתקעה בתחילת המלחמה, מזכירה לנו את שיר החופות התורן "ביחד", בביצוע המרגש של הזוג מרינה מקסימיליאן־בלומין וגיא מנטש: "איתך גם סוף העולם לא מפחיד אותי". קשה להאמין שהאסון הזה קרה בדור שלנו, אבל אנחנו נצמח ונתחזק ונקיים את המצווה (גם של בנט) להקים בית בישראל. הלוואי ולכולנו יהיה רק "איתך", ללא "סוף העולם", ושאף פעם שלא נפחד. מגיע לנו להיות "ביחד".