"הכנסת צריכה לתת לציבור דוגמה אישית"

מרבית היהודים לא חגגו במוסקבה את יום העצמאות אלא רק את החגים המסורתיים, דוגמת ראש השנה, סוכות, שמחת תורה ופסח. רק המעפילים הציונים ומסורבי העלייה חגגו את יום העצמאות", מתאר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שביום העצמאות, לפני 28 שנה בדיוק, זכה לעצמאות משלו, כשהשתחרר ממאסר בכפייה בסיביר. "היינו מקיימים הפנינג המוני ביער ליד מוסקבה, שבו התכנסנו ושרנו שירים עבריים", הוא מוסיף ונזכר: "אבל לא העזנו להניף את דגל ישראל מחשש שניעצר".

עבור אדלשטיין (56), יום העצמאות הוא יום מיוחד מאוד, שאותו לא זכה לציין בשלוש שנות מאסרו (טפלו עליו עלילת שווא), כיוון שבבית הסוהר לא היה לוח שנה עברי. למעשה, רק כשפגש את רעייתו, טניה ז"ל, שבאה לקבל את פניו ביום שחרורו, התבשר על ידיה: "היום ה' באייר, יום העצמאות של ישראל".

כעת הוא מציין את כניסתו לתפקיד יו"ר הכנסת, זו הקדנציה השנייה ברציפות. כשהתכנסו, חברי הכנסת החדשה, לישיבה החגיגית ב־31 במארס, שכללה את השבעת 120 הנבחרים, הוא זכה לרוב עצום של 104 שהצביעו בעד, מול 6 נמנעים ו־0 מתנגדים. למעשה, מאז ישראל ישעיהו, שכיהן בתפקיד בשנים 1969-1977, שום יו"ר לא זכה לקדנציה כפולה.

"כנראה פעלתי בצורה נכונה בקדנציה הקודמת", אומר אדלשטיין, שכמעט רק חברי הרשימה הערבית המשותפת לא נתנו לו את אמונם. "הח"כים הרגישו שאין אצלי איפה ואיפה. מצד אחד ידעתי להבהיר לממשלה שהכנסת היא הריבון, ומצד אחר לא שמעו אף פעם מריבה פומבית שלי עם ראש הממשלה או עם אחד השרים", הוא מסביר.

היה לו חשוב להיבחר כבר בישיבת הפתיחה החגיגית, הוא מדגיש, בלי להמתין לכינונה של הממשלה החדשה, זאת כי לא רצה להיבחר "על כידוני הקואליציה". הוא גם לא יוצא נגד אלה שלא תמכו בו. לדבריו, הח"כים הערבים, שנמנעו בהצבעה, בחרו לא להציב מולו מועמד משלהם, כפי שנהגו לעשות כמה פעמים בעבר.

ואל מול המעטים שלא הרימו ידם עבורו, עולה הנושא הראשון שביקשתי מהיו"ר להתייחס אליו - השסעים והקרעים בחברה הישראלית שנחשפו במערכת הבחירות. הוא ציין כי זה המוטיב המרכזי בנאום שיישא הערב בהר הרצל, בטקס הדלקת המשואות. "בכוונתי להתייחס לקיטוב, לשנאה, לקמפיינים המלוכלכים ולעלבונות שאפיינו את מערכת הבחירות", הוא אומר.

"מצער היה לראות ששוב הוציאו את השד העדתי. בכוונתי לפנות לציבור וממש להתחנן בפניו שירחיקו את הנושא הזה מהשיח הציבורי. שיזכרו שבמבצע צוק איתן, שבו נפלו עשרות חיילים, אף אחד לא בדק לאיזו מפלגה כל אחד מהם הצביע וכי בקרב חללי צה"ל היו תושבי עיירות פיתוח וקיבוצים וגם תושבי תל אביב", מפרט אדלשטיין.

מה הכנסת יכולה לעשות, כרשות מחוקקת, כדי להתמודד עם התופעה החמורה של השסעים בחברה הישראלית? 

"אני מאמין בעיקרון חינוכי חשוב מאוד- דוגמה אישית. הכנסת משקפת את החברה הישראלית. לכנסת לא מגיעים ח"כים בעקבות מחקרים אקדמיים שקובעים מי מתאים לכהן בה, אלא אנשים נבחרים. עלינו, כמנהיגי הציבור, לא רק להוביל אלא גם לשמש דוגמה. לצערי, במקום לדון בנושאים החשובים באמת, השיח בכנסת הוא מי מחזיק את מי באיזה מקום רגיש ומיהו טרוריסט ופשיסט. 

"הגישה הזו מקרינה על הציבור כולו. אגב, דבר דומה מתרחש גם בתקשורת. כמה מהקולגות שלך עשו קריירה מכך שלא סיימו כתבה אחת בעיתון בלי להשתמש בביטויים כמו זבל, פשיסט, מניאק וכד'. תחנות הרדיו והעיתונים מתחרים ביניהם על העסקת אותם עיתונאים וחותמים איתם על חוזים שמנים. כלומר, לא רק הפוליטיקאים צריכים לעשות חשבון נפש, אלא גם התקשורת".

מאז שנודעו תוצאות הבחירות, אנשי תרבות, יוצרים ושחקנים כמו יאיר גרבוז וענת וקסמן, משתלחים בציבור המזרחי שתמך בליכוד משום שהתוצאות לא היו לרוחם. האם לכנסת יש יכולת להשפיע להרגעת הסערה בציבור ולמניעת הידרדרות נוספת?

"במשך שנתיים נלחמתי כיו"ר הכנסת כדי למנוע התבטאויות מתלהמות בכנסת. כשהיו התבטאויות קשות - ועדת האתיקה פעלה נגד אותם ח"כים והענישה אותם. אני סבור ששימוש בחקיקה נגד התבטאויות מתלהמות הוא מסוכן מאוד, בגלל הגבול הדק בינן לבין חופש הביטוי. אני בעד הגבלת השימוש בביטויים דוגמת 'פשיסט' ו'מחנות השמדה'. אפשר בהסכמה רחבה לעשות כמה שינויים מחמירים בענישתם של ח"כים, לרבות הטלת קנסות כספיים. 

"אני מאמין שאם ח"כ יידע שהציבור יעניש אותו ולא יבחר בו שוב לכנסת, אם חמש פעמים במהלך הקדנציה הוא יצולם כשהוא מקלל את יריבו הפוליטי או ישתמש בביטויים קשים - זה יכול להשפיע על התנהגות הח"כים. אולם, כל עוד הציבור מוחא כפיים למי שמשתמש בביטויים קשים כלפי חבריו, מה אני כיו"ר הכנסת יכול לעשות? אני רוצה שנלמד לנהל פה ויכוח רציני וענייני".

אחריות על הכתפיים

בנאום הבכורה שלך כיו"ר הכנסת ביקשת מהח"כים להתייחס לכנסת בחרדת קודש. "תראו בכנסת מעין מקדש מעט", אמרת. למה התכוונת? 

"בכל כנסת יש כמה ח"כים שהם אנקדוטה, אבל אם תבדוק בארה"ב תמצא שגם לתפקיד הנשיא הגיעו אנשים שהיו אנקדוטה. גם בקרב הח"כים בכנסת הנוכחית יהיו אנשים שייתפסו כבריונים וכליצנים כמו בכל כנסת. לפעמים אנחנו שוכחים, אבל זו זכות גדולה להיות ח"כ. הפרלמנט הוא מעין סנהדרין זוטא. 

"בפגישתי עם הח"כים החדשים אמרתי להם: אל תיתנו לכך לבלבל אתכם, נפלה בידיכם זכות שמעטים מאוד במדינה הזו זכו בה. אסור שיסתחרר לכם הראש ותחשבו שמכוניות יצטרכו לעצור את נסיעתן כי אתם חוצים את הכביש. אסור לכם לזלזל בתפקיד ולא יהיה זה ראוי אם באמצע הרחוב ח"כ יקנח את אפו. על ח"כ לדעת שהתפקיד שנטל על עצמו הוא לא שררה אלא עבדות, כך צריך להתייחס לזה, כאל אחריות שנושאים על הכתפיים".

אמרת שיש ח"כים שבהתנהגותם גורמים לכנסת נזקים עצומים, וכי לא תאפשר לאיש לפגוע בכבוד הכנסת. האם יש לך יכולת למנוע מח"כ לשפוך מים?

"לא הייתי מציע לח"כים לנסות אותי ולהיכנס איתי לעימות מתמשך על רקע תדמית הכנסת. בכנסת הקודמת לא היה לי עימות פוליטי עם איש מהח"כים, כי אני יודע לקפל את כל הרגישויות הפוליטיות שלי בבטן ולתת כבוד לנציגי כל הסיעות. עימות על כבוד הכנסת אינו מוביל למקום טוב. אני רואה בפגיעה בכנסת פגיעה אישית בי. לא יכול להיות שזכיתי בבחירתי באמון של 104 ח"כים, ועכשיו אחד מהם יאמר: 'אתה נבחרת ולכן תשב בשקט, ואנחנו נעשה מה שבא לנו'. הם לא קנו חתול בשק". 

האם העובדה שהכנסת ה־19 החזיקה מעמד פחות משנתיים וגם כנסות קודמות לא החזיקו מעמד ארבע שנים, אינה מחייבת שינויים שיבטיחו יתר יציבות לממשלה?

"אין ספק שעלינו להגביר את היציבות, אבל לא על חשבון הייצוגיות. הממשלה צריכה להקים ועדה רחבה שבה יהיו שותפים נציגי כל הסיעות, כדי שידונו בשינויים המתחייבים ויגיעו להסכמה רחבה על השינויים הנדרשים. יש לי כמה רעיונות בנושא זה, לכן אני מוכן ליטול חלק בבדיקת הנושא, ואם יהיו מסקנות ברורות לנסות לקדם אותן".

באיזה כיוון אתה סבור שיש לבצע שינויים?

"יש לשלב כמה מרכיבים, למשל לשנות את שיטת הבחירות, כך שחלק מהח"כים ייבחרו בבחירות אזוריות, וכך הם יהיו עצמאיים יותר. כמו כן, צריך להקשות את האפשרות להפיל את הממשלה על ידי הכנסת. אני מאמין שכמה צעדים שיינקטו, יגבירו את יציבות השלטון".

אתה תומך בהצעה לשנות את חוק יסוד: הממשלה כדי להגדיל את מספר שרי הממשלה ליותר מ־18 שרים?

"דעתי ניטרלית מאוד. אני מעדיף לשלם משכורת לעוד שלושה שרים, שממילא מקבלים את שכרם מהכנסת, אם הדבר ישפיע על יציבות הממשלה, כי מפלגה שיש לה כיום רק שישה ח"כים לא תמהר לעזוב את הקואליציה אם יהיו לה שני שרים". 

לפני הבחירות הבעת תקווה שח"כ חנין זועבי לא תיבחר שוב לכנסת, ושבג"ץ יאשר את החלטת ועדת הבחירות לפסול אותה. היום אתה סבור שבג"ץ שגה כשאישר את בקשתה להתמודד? 

"אתן לך תשובה קצת מפתיעה. למרות שאיני מוחא כפיים לכל החלטה של בג"ץ, אני סבור שבמקרה הזה לא היתה להם ברירה. פסילת מועמדות של ח"כ היא אמצעי קיצוני מאוד. פסילתה של זועבי היתה כרוכה גם בפסילתו של פעיל הימין ברוך מרזל. לא היתה לבג"ץ שום אפשרות לפסול רק אחד מהם. לדעתי, מוטב שבג"ץ לא יתערב יתר על המידה בנושאים שקשורים לכנסת, אלא אם כן מדובר בנושאי שיפוט אמיתיים".

העובדה שהרשימה הערבית המשותפת קיבלה 13 מנדטים הפתיעה אותך?

"הופתעתי מכך שהרשימה המשותפת קיבלה רק 13 מנדטים, חשבתי שהיא תקבל יותר. יכול להיות שאילו לא היו מעלים את אחוז החסימה, אחת המפלגות הערביות לא היתה עוברת אותו. טעו כל אלה שחשבו שבאמצעים של שינוי השיטה והעלאת אחוז החסימה הם יוכלו לדחוק החוצה את כל הח"כים שהם אינם אוהבים. בסופו של דבר, הם השיגו את ההפך". 

אתה סבור שהעלאת אחוז החסימה מ־2% ל־3.25% היתה משגה?

"אני לא תמכתי בהצעת החוק הזו אלא נמנעתי בהצבעה, למרות שזה היה לי מאוד לא נעים, כי זו היתה הצעת חוק ממשלתית. כשבאו אלי ראשי הקואליציה, אמרתי להם שאיני יכול, כיו"ר הכנסת, לתמוך בהצעת חוק שחלק מחברי הסיעות רואים בה חוק פרסונלי שנועד למנוע מהם להיבחר לכנסת. אני לא חושב שהחוק הזה שינה משהו בצורה משמעותית".

אחדות, לא הישרדות

כמי שעלה מחבר העמים, מהו ההסבר שלך לכך שישראל ביתנו ירדה לשישה מנדטים? העולים ממדינות חבר העמים כבר אינם רוצים להצביע למפלגה סקטוריאלית? 

"זהו תהליך שהוא נחלת הכלל. הרשימה של אביגדור ליברמן כבר אינה רק מפלגת עולים. אני חושב שהעולים חיפשו מפלגות שעונות על הצרכים שלהם ושיש בהן גם עולים. בגדול, העולים ממדינות חבר העמים חילקו את הקולות שלהם בין הליכוד לישראל ביתנו".

אתה שבע רצון מהגידול במספר הנשים בכנסת הנוכחית?

"אני שמח מאוד שגדל הייצוג של הנשים בכנסת ה־20, אבל אסור לשכוח שבמדינות הסקנדינביות, יותר ממחצית מחברי הפרלמנט הם נשים. חשוב גם לזכור שיש לנו מפלגות בכנסת, ובהן המפלגות החרדיות, שאין להן כלל ייצוג נשי. גם בתנועה האיסלאמית אין נשים. החלום שלי הוא שנגיע לכך שלא יהיה צורך בשריונים ונשים יוכלו להיבחר כמו גברים".

אתה תומך בהקמת ממשלת אחדות או מעדיף ממשלת ימין רק עם החרדים, ישראל ביתנו והבית היהודי?

"אין שום ערך להקים ממשלה רחבה רק לצורכי הישרדות, כי לא יהיה אפשר להגיע בה להסכמה על שום דבר. נכון שיש ציפייה שיו"ר הכנסת יאמר שיש צורך באחדות ובממשלה רחבה לנוכח האתגרים העומדים בפנינו, אבל כדי להקים ממשלה רחבה חייב להיות מצע משותף". 

מתי כן תתמוך בממשלת אחדות?

"אם יש אפשרות להביא מקסימום סיעות למכנה משותף אמיתי, יהיה מקום לממשלה רחבה, אבל כשאני שומע שהגישה של הח"כים מהמחנה הציוני וממרצ שונה בתכלית השינוי בכל התחומים מהגישה של הליכוד, ואני מתכוון לא רק לפערים העמוקים בנושא המדיני, אלא גם בנושאים הכלכליים והחברתיים, לא נראה לי ריאלי להקים ממשלת אחדות. למה? כי איני רואה בראשי המפלגות אופורטוניסטים שיתאחדו רק כדי שלא נגיע שוב לבחירות"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו