איה ויינר שורפת את השטח עם האופנוע הגדול שלה, עושה סלאלומים מרהיבים, צולחת גבעות ומהמורות, יורדת במדרון וחוצה גבעות חול בצורה מרשימה מאוד, והכל בגיל 11 בלבד. בתום המרוץ העיקש והמוצלח היא מסירה את הקסדה מיוזעת ומחייכת באושר עילאי, כשנודע לה שקטפה את המקום השלישי באליפות ישראל שנערכה בגלבוע.
ילדה אחת בין שלל בנים - והיא יכלה להם בענק. "היה לי מרוץ מצוין", היא זורחת, "הגעתי לפודיום ואני מכוונת הכי גבוה שאפשר".
החיידק נכנס בה בגיל 7. "ראיתי כל הזמן את אבא שלי עם האופנוע שלו וליטפתי אותו וטיפסתי עליו וביקשתי, ממש התחננתי, שיקנה לי גם. בהתחלה היה לי אופנוע של התחלה כזה. אחר כך של 50 סמ"ק. בגיל 8 אפשר כבר לעשות רישיון על אופנוע שטח, ועשיתי את זה. ממש התאהבתי בזה. הרגשתי שזה ממש עושה לי את זה, ואני רק רוצה כל הזמן לרכוב ולרכוב. היום כבר יש לי אופנוע מעולה (65 סמ"ק YZ ימאהה)".
"לי כבר אין זמן לרכוב על אופנועים", צוחק האב יואב. "כל הז'יטונים עכשיו על איה. היא כל הזמן באימונים ובתחרויות".
ואם רוצים לצאת לחופשה, איה מוותרת על אימונים?
"תשמע סיפור. ביולי קבענו נסיעה משפחתית לפריז. אבל אופס - איה הוזמנה עכשיו לנבחרת ישראל ויש ביולי את אליפות העולם לנוער, והיא תצטרך לנסוע כנראה".
איה מתחרה בקטגוריית הגיל 12-8. היא שייכת לקבוצת המרוצים של מטרו שאותה מנהל מתן ניר, ומקבלת מהם חסות ותמיכה גדולה. "אני רוצה להגיע עם המקצוע הזה הכי גבוה שאפשר בישראל וגם בעולם", היא אומרת, "אני צריכה לשלוט באופנוע בצורה מושלמת ולרכוב מהר. אני מאוד ממוגנת, מכף רגל ועד ראש, קסדה, כפפות, חליפה, מגינים, אבל קרה לי שנפלתי כבר. פעם אחת איבדתי את ההכרה לכמה שניות ופעם אחת שברתי את היד, אבל אני משתדלת לקום מהר אם אני נופלת ולהמשיך במרוץ". איה ויתרה על חברות וחברים ועל בילויים, והתמקדה כמעט רק ברכיבה.
"אני יודעת שזה ספורט לא רגיל ושאין בו כמעט בנות, אבל אני ממש מכורה לזה. החברות שלי מאוד מפרגנות לי. לפעמים הן באות לראות אותי בתחרויות. בימי החופש שלי אני איתן.
גם בבית הספר המורות מפרגנות לי, ואני משתדלת להכין את שיעורי הבית. אני מקריבה הרבה בשביל הספורט הזה, אבל אני מאושרת מזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו