שמתי לי פודרה

עשר בבוקר, סניף קניון רמת אביב של חברת האיפור הבינלאומית Mac. בחנות כעשר מאפרות שמסתובבות בלבוש שחור ולהן תיק צד המכיל ארטילריה שלא היתה מביישת שום טנק במלחמה הבאה. כ־50 מברשות איפור בממוצע, שלכל אחת אופי וטריטוריה משלה. מתברר, למשל,  שאי אפשר להתייחס לעפעף כאל יחידת איפור שלמה, אלא יותר כמו למשולש שווה שוקיים. המאפרות בחנות מדגמנות עליהן את (כל) המוצרים.  מעניין אם גם לי יתאים שפתון חאקי. 

ללמוד את רזי המקצוע

את היום שלי כמאפרת אני מתחילה,  איך לא, בללמוד להתאפר. בתור מישהי שבשבילה המילה "סמוקי" מתקשרת בעיקר לאורז שאני שורפת על הגז, לא היה לי מושג שיש כל כך הרבה מוצרי איפור בחברה אחת - וכולם, כמובן, צריכים להיות עליי באותו זמן. המדריכה שלי היא זארו גונדור (30), מדריכת מאפרות בחברה (כן, יש גם כמה מאפרים, בודדים). כבר עשור שזארו משחקת בצבעים, וכן, היא אוהבת את זה מאוד. כשניסיתי להבין איך לא משתעממים מטושים אחרי עשר שנים, היא הסבירה לי שהיא לא מאפרת - היא אמנית שהופכת נשים ליפות יותר ובכך מעניקה להן ביטחון עצמי. מתברר שכל מה שצריך בשביל לאהוב את עצמך זה אייליינר. ואני הלכתי שנים לפסיכולוג.

אנחנו מתחילות באיפור לשעות היום. החדשה המרעישה של הבוקר היא שיש לי גון עור צהוב עם נטייה קלה לאדמומיות. בקיצור, אני תרנגולת. זארו מתאימה לי מייק אפ וממליצה לשנות גוון בקיץ, ואם אפשר גם בעונות מעבר. אוקיי, אבל אז באמת לא יישאר לי כסף לפסיכולוג. 

עד שפגשתי אותה הייתי בטוחה שהחיים מאוד פשוטים. קצת קרם לחות, מייק אפ, פודרה וסומק, להוכיח שיש לי דופק. עד שגיליתי שבין קרם הלחות למייק אפ נמצאת תעלת למאנש של המוצרים. אחרי הלחות הגיע השמן לריכוך העור, משהו לשפתיים, עוד איזו עיסה שהיא השפריצה עלי, ויכולתי להישבע שראיתי גם כמה מיכלים לבנים. כמו כן, התברר לי שמתחת לעיניים חובה לשים קונסילר מיוחד, כי צבע העור שם בהיר יותר מבשאר הפנים. יופי, זארו, בחורה חיה 38 שנים בעולם בלי קונסילר. עכשיו באים?! 

"איך את מרגישה?" זארו שואלת אותי, "כבד", אני עונה. "ברונזר! את חייבת ברונזר!" היא מחליטה כשאני בטוחה שכבר סיימנו. אני מאובחנת כבעלת פנים עגולות (לא מפסיקה להיות מופתעת הבוקר הזה), מה שאומר שאין לי ממש עצמות לחיים. כלומר יש, אבל הן לא מודגשות. בשביל זה יוצרים הצללה והופ - מי זאת הגל גדות הזאת? כשאני רוצה לקום מהכיסא, זארו נוטעת אותי בו בחזרה. מבחינתה, היד עוד נטויה. יש גם אייליינר, מסקרה, צללית, עיפרון לגבות וכמובן, אודם. אדום. 

"זארו, את מודעת לעובדה שכל מה שנמרח גם צריך לרדת?" אני שואלת, והיא ניגשת להביא לי חמישה תכשירים שונים להסרת איפור. 

"תגידי", אני חייבת לברר, "הטרנד לחורף 2017  זה לא יותר סגול ופחות אדום?" 

 "אין חוקים", היא מחייכת, "אפשר שפתון אדום, סגול, כתום או טורקיז. אפשר להדגיש את העיניים  ואת השפתיים באותו זמן, כל עוד זה נראה טוב ואת מרגישה בנוח". אוקיי, זה יותר ממה שאני יכולה להכיל ליום אחד. עיניים ושפתיים מודגשות באותו זמן?! כמה עוד פרות קדושות אפשר לשחוט?

אודליה מאופרת. אמנות מריחת האייליינר // צילום: יהושע יוסף

מריחת אייליינר (טוש מעל העין) מתגלה כאמנות גבוהה בפני עצמה, ולראשונה אני לומדת איך להיות מיכאלנג'לו של העפעף. זארו מוסיפה שאת הגבות הדקיקות שלי עדיף למלא באמצעות עיפרון לגבות מתחת לגבה, ולא מעל. טוב, נו, יאללה כבר, לשפתון. אני מזדקנת פה. תחת איומים כבדים אני זונחת את הליפסטיק הוורוד שלי לטובת "האדום הרוסי". 

מול המראה, שלושה דברים עוברים לי בראש. הבחורה שם מהממת. זאת לא אני. איך אני משיגה דייט הערב. 

שלוש ארבע לעבודה!

כעבור כמה שעות טובות, אני לומדת להבדיל בין גון עור צהוב (רוב הישראליות) לוורוד (יותר יוצאות חבר העמים), איך מעבים את השפתיים, מרימים את הלחיים ומקטינים את האף. בקיצור, איך חוסכים ניתוח פלסטי.  

בהתחלה אני בעיקר צופה במאפרות האחרות. הן ניגשות לכל מי שנכנסת לחנות עם משפט הפתיחה המוצלח ביותר שאי פעם שמעתי: "שנשב?" 

הכוונה היא לאחת מעמדות האיפור שמפוזרות בחנות. חלק מהלקוחות מסרבות בתואנה שהן מחפשות משהו מסוים, השאר מתמסרות בשמחה. החלטתי לשכלל את השיטה, לגשת ללקוחה ולהגיד לה ישר: "שבי!". היא הלכה. 

אודליה מתאפרת. איך חוסכים ניתוח פלסטי // צילום: יהושע יוסף

פתאום הגיע גבר

למרות שרוב המאפרות בחנות הן בנות 25 עד 35, הכי נמרצת היא דווקא טרז ימיני, בת 60, כ־40 שנה מאפרת, 13 מהן בחברת MAC - מיום כניסת הרשת ארצה. היא מתרוצצת מלקוחה ללקוחה, מטפלת בכולן באהבה, מפעילה את המאפרות האחרות ובעיקר עושה לי כאב ראש. כמה אנרגיות! זה מעייף אותי. 

לצערה, יוצא שאני מתלווה אליה ל"פישול" הראשון של היום. היא מנסה לעזור ללקוחה לבחור צללית לעיניים, ועל הדרך לגרום לה להשתמש  גם במייק אפ. הלקוחה, אישה בת 60 פלוס, דווקא מגלה סימני התעניינות. הבת שלה פחות. "אמא, אני לא רגילה לראות אותך ככה," היא מטרפדת. האמא מסתפקת בצללית. חבל, דווקא טישטש לה יפה את הקמטים. 

תחקיר מעמיק מעלה שזה קורה לא מעט. חברה, אחות או קולגה, שלא ממש מאפשרות. אולי כי אנחנו לא רוצות להיראות ליד מישהי יפה מאיתנו. בדיוק אז נכנסות שתי נשים שדווקא מעודדות זו את זו לרוקן את החנות. פירגון עושה אותך יפה. 

בזווית העין אני קולטת את הגבר הראשון להיום. אני ניגשת לעדכן אותו שהוא טעה בחנות, הוא טוען שדווקא לא. הוא בא לקנות איפור. בשביל אשתו. בלעדיה. לזה אני קוראת אומץ. או טיפשות. הוא שולף מהנייד תמונה שלה ומראה לעדי המאפרת שמצליחה, רק על סמך התמונה, להתאים לה סומק, פודרה, מייק אפ, צללית ושפתון. הנזק: 1,200 שקלים. סתם כי התחשק לו לעשות לה הפתעה. איזה חמוד! באסה שהוא נשוי. האמת, לא מפריע לי. מאחר שהוא היה הגבר היחידי שנכנס לחנות באותו היום, שאלתי את זארו אם היא ממליצה גם לגברים להתאפר. 

היא ענתה שבעיקר לפני צילומי חתונה. "אבל שיקנה משלו, כן? שלא ייגע בשלך".

אודליה מאפרת. לעשות אהבה עם צללית // צילום: יהושע יוסף

מה שיפה בתהליך המכירה ב־MAC הוא שהמוכרות בהחלט מציעות מוצרים מעבר למה שהלקוחות מבקשות, אבל לא מנסות לדחוף. איכשהו, המוצרים כבר מוכרים את עצמם. מי שמבקשת רק אודם, מבינה שהיא כנראה צריכה גם תוחם. מי שרוצה רק מייק אפ, חייבת להבין שאין חגיגה בלי קונסילר, ושלא תעזי לוותר על מסקרה. 

הפרסומת הכי טובה היא המאפרות עצמן. הן מזכירות לי אותי, רק עם קוליות וסטייל. אני רוצה בדיוק את מה שהן מורחות, אבל מבינה שלצערי אי אפשר לקנות נעורים. הקנייה הממוצעת עומדת על שניים עד שלושה מוצרים, בסכום של בערך 350 שקלים. היתרון, על פי זארו, הוא שהמוצרים  מחזיקים זמן רב.

 בשלב כלשהו נכנסת לחנות גברת עם מיכלי ליפסטיק ריקים. המדיניות של MAC, רשת שלה 2,000 סניפים ברחבי העולם ומאפרת 54 שבועות אופנה בשנה, היא שמירה על איכות הסביבה. שישה מיכלים ריקים של ליפסטיק מזכים אותך בצללית מתנה. תודו שזה רעיון יפה,  גם  אם יש כאן  טריק מכירה. הרשת, אגב, היא התומכת הראשית של הקרן למלחמה באיידס בארץ ובעולם והמוטו שלה הוא שהיא פונה לכל המינים, הצבעים והגזעים. בדיוק הזמן לפנות לגזע הארי שנכנס הרגע. 

אני מאפרת!

אני מתגברת על חרדת הנטישה מהפעם הראשונה, ניגשת בצעדים מהוססים ללקוחה ולוחשת: "אני יכולה לעזור?". כישראלית ממוצעת, היא ישר עונה שהיא רק מסתכלת, וברוך השם, לא חסר על מה (עשרות סמקים, נצנצים, אודמים, מכשירי טיפוח ומברשות שלפי זארו, כולם הם - "הבסט  בסט סלר" שלנו). כעבור כמה דקות הלקוחה שואלת אותי אם אפשר למרוח לה את השפתונים בגוני Heroine ו־Hug me (אין מספרים או אותיות ב־MAC, רק שמות מסעירים וחושניים שגורמים לי לרצות לעשות אהבה, עם צללית). 

אני מובילה אותה לכיסא, ושנייה לפני שאני מתחילה למרוח לה, אחת המאפרות מזכירה לי לחטא את השפתון באלכוהול, ולא רק אותו, גם את המברשות, הספוגיות והעפרונות. בקיצור, כאן פסח זה כל השנה. הלקוחה דווקא מרוצה מהעבודה שלי, רק שאז היא עושה טעות ומבקשת שאמרח לה גם צללית. איזו התקלה. כעבור חמש דקות פלוס מבט מופתע מצד הלקוחה, הבנתי שכנראה לא מספיק לי יום של הכשרה, או שנה. זארו נחלצה לעזרתי והופכת במחי מברשת את פיגוע הדריסה שעשיתי לה בעין למראה דרמטי לערב רומנטי. 

אפרופו ערב, מבט בשעון מגלה שהוא הגיע גם לסניף. השעה שבע ולהערכתי, יותר ממאה נשים יצאו מרוצות באותו היום. לא בזכותי. את המקצועיות אני משאירה לזארו, לטרז ולעדי. אבל היי, העיקר שגיליתי את עצמות הלחיים שלי. 

חמישה טיפים למתאפרת הטרייה

• מייק אפ ומסקרה רצוי לחדש בכל חצי שנה כדי לשמור על היגיינה, גם אם נשאר חומר במיכל. 

• בניגוד למקובל לחשוב, אפשר להסתובב עם אודם אדום גם באמצע היום. הכל תלוי מי את, מה את לובשת ולאן את הולכת. לאן באמת?

• למראה אחיד, כדאי לוודא שעל הפנים יש מספיק לחות לפני שמורחים מייק אפ, אחרת תיראו כמו הפרסומת של "ישראל מתייבשת". 

• סומק יכול לשמש גם צללית. תודו שנפלתן.

• לעיניים שקרובות זו לזו לא מומלץ למרוח אייליינר על כל קו העין, אלא רק על החצי שרחוק מנקודת המפגש של שתי העיניים. 

הכתבת היתה אורחת חברת האיפור MAC בישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו