ילדים סוכר

כשפותחים את המקרר בבית משפחת ויצמן בכפר ויתקין, מגלים הרבה שוקולד, חמאה ושמנת. "אלה חומרי הגלם העיקריים שלי. כמו שאתה רואה, אני קונה המון חמאה", מספר לי אור, ילד הסנדוויץ' במשפחה. "במטבח יש לי כמה מגירות שהן רק שלי, ותמצא בהן שני מיקסרים והמון מוצרים ואביזרים לאפייה. 

"את עוגות יום ההולדת שלי אני מכין בעצמי כבר כמה שנים", מתגאה באוזניי הקונדיטור הצעיר, שמשמש כבר סו־שף אצל הקונדיטורית יאנינה מירסקי־בלוך ממושב נווה ימין, "אני לומד שם המון ומתפתח מקצועית.

"לפני שבוע חגגתי 15 בשתי מסיבות, עם חברים ועם המשפחה. הכנתי קאפקייקס על בסיס בראוניז, עם מילוי ליבת נוטלה וטופינג קרם נוטלה. אפיתי גם עוגת שכבות שוקולד עשירה מארבע שכבות ביסקוויטים, שבין כל אחת מהן גנאש שוקולד מוקצף ותותים מעל, והיתה גם עוגה על בסיס קרמבל משוחזר". 

אמו, לימור (50, גמלאית צה"ל), יושבת לצידו במטבח הגדול והמרווח. כשאני מברר מי מנקה את הכלים, נראה שאני נוגע בנקודה רגישה. "אור תמיד מלכלך את המטבח ואני שוטפת את הכלים", היא אומרת. "אבל אנחנו - אני, אבא והאחיות - מאוד תומכים בו. זה התחיל מתחביב, אבל הוא הופך מקצועי יותר עם השנים". 

את עולם העוגות, הפחזניות והקצפות גילה אור לגמרי במקרה, כשהיה בן 11. "ישבתי משועמם בבית וראיתי על המדף ספר של מתכוני קאפקייקס. החלטתי שאני מכין כמה והאמת שהם יצאו מזעזע", הוא נזכר.

ההתנסות הראשונה הזו השאירה אותו עם טעם של עוד, והוא החל לאפות בכל שבוע: "אני אוהב לאפות 'עוגות ראווה' ומתחבר לאסתטיקה ולשואו. הצבעים, הדיוק והמראה של העוגה זה מה שמושך אותי לתחום".

והדרך לא היתה קלה: "פעם הכנתי עוגת שלוש קומות. רציתי לזלף מעליה טפטופי שוקולד, אבל השוקולד נשפך והרס את הציפוי. אחרי שנרגעתי, החלטתי שאני מתקן את העוגה. הוצאתי את הקרם, סידרתי וייצבתי את השכבות וציפיתי אותה מחדש. היא יצאה כל כך מושלמת, שמבחינתי זאת העוגה הכי טובה שלי". 

מתי התחלת להתפרנס מהעוגות שלך?

"לפני שנה אמא הציעה לי לעשות מזה קצת כסף. די חששתי ולא האמנתי שמישהו יקנה, אבל היא שכנעה אותי. העוגה הראשונה שמכרתי היתה עוגת בת מצווה גדולה ומושקעת. זאת היתה עוגת קומתיים ורודה עם המון שכבות שוקולד, ציפוי קרם תותים, הרבה מרנג ואצבעות שוקולד לקישוט. כשראיתי שהתלהבו ממנה, הבנתי שאני טוב בזה והמשכתי למכור. היום מחירי העוגות שלי מתחילים ב־200 שקלים". 

מה תעשה כשתהיה גדול?

"כשאהיה גדול יהיה לי מקום משלי, ואפילו אקים רשת קונדיטוריות. אני מקווה גם להגיע לחו"ל".

כמו אור, לא מעט בני נוער הפכו את המטבח של ההורים לפטיסרי של ממש. בארונות שלהם תמצאו מיקסרים שהם חלליות, מערבלים ידניים, מזלפים והמון סוכריות צבעוניות וטבלאות שוקולד. מדובר בצעירים שכבר מזמן עברו את שלב הכנת כדורי השוקולד משברי ביסקוויטים ומאבקת קקאו. הקונדיטורים בני העשרה כבר מדברים בז'רגון מקצועי שלא יבייש את מיקי שמו שלנו, וגומעים בשקיקה כל סרטון הדרכה שמגיע מחו"ל. 

"אין מגבלת גיל בכל מה שקשור לאפייה, ויש נערים ונערות מוכשרים מאוד", אומרת אסטלה, מייסדת ומנהלת בית הספר "אסטלה כיתת אומן לקונדיטוריה", ששפטה גם בריאליטי "בייק אוף". "אני יכולה לומר באופן חד־משמעי שלתוכניות ריאליטי האפייה יש השפעה גדולה על בני נוער בכל הקשור לרצון לעסוק בתחום".

למה, לדעתך, זה קורה?

"תחום הקונדיטוריה הוא תחום שהתוצאות בו הן מאוד יפות ומרשימות. בגלל שזה מאוד מרהיב ואסתטי, אנשים רוצים להתעסק בזה - במיוחד בני נוער בעידן האינסטגרם. האסתטיקה הזאת היא דרך מבחינתם להתבטא ברשתות החברתיות. רבים מהם מעלים את הקינוחים שיצרו וזוכים להכרה, ללייקים ולחשיפה".

"אבל", היא מוסיפה, "לא הייתי ממהרת לתת לילדים להתעסק עם תנורים, כיריים ומגשים חמים. פעולה כמו הכנת קרמל - ממים רותחים ומסוכר - יכולה להיות מסוכנת להם. אני בעצמי נכוויתי פעם כשהכנתי קרמל".

תומר ארד. אינסטוש: @tomerarad

לדברי אסטלה, התלמיד הצעיר ביותר שלומד בבית הספר שלה הוא בן 14, והיא "מקפידה לא לשלב בני נוער עם מבוגרים מחשש ש'יתקלקלו', כי לילדים ולבני נוער יש שפה ועולם שונים לגמרי מאלה של המבוגרים". 

השף־קונדיטור מיקי שמו, שנמנה עם כותבי המוסף הזה, ממליץ להתחיל ללמוד קונדיטוריה ואפייה כבר בחטיבת הביניים. "בצרפת מדובר בחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר", הוא מסביר, "אך לצערי בארץ זה לא קורה, ומייחסים פחות חשיבות ללימוד המקצועי בתקופת התיכון. 

"מרבית בני הנוער שלנו מתעסקים בתחום זה כתחביב, ולדעתי מעט מאוד מהם ימשיכו לפתח את התחביב למקצוע כשיבינו את התובעניות שבו".

• • •

תומר ארד, בן 16 מקריית אתא, הוא כבר קונדיטור ותיק: כבר ארבע שנים שהוא מוכר עוגות באמצעות עמוד הפייסבוק העסקי שלו, Tomer Baking. "החלטתי להפריד בפייסבוק בין תומר הפרטי לתומר הקונדיטור", הוא מסביר לי. "באינסטגרם, לעומת זאת, יש לי חשבון אחד שבו אני משלב בין העולמות. שם אני מעלה הרבה סטורי של שלבי הכנת עוגות ושל סדר היום שלי, שסובב ברובו סביב האפייה". 

כשאני מתעניין כמה עוגות הוא מוכר בשבוע, הוא מוציא יומן עב כרס: "אף פעם לא רשמתי הזמנות בטלפון. הכל אצלי מסודר ביומן הזה. בשבוע ממוצע יש לי הזמנות של 15 עוגות. בגלל שמדובר בכמות כזאת גדולה, כבר הגעתי למצב שאני קונה את כל החומרים, המרכיבים והכלים בעצמי, ולא מבקש מאבא ומאמא".

העיסוק הבלתי פוסק שלו באפייה גורם למשפחה בעיקר נחת: "הוריי ואחיותיי אוהבים את מה שאני עושה, אבל כועסים עלי כי בגללי הם צריכים להתמיד לעשות כושר כדי לא להשמין. הם בוכים גם בגלל הבלאגן שאני משאיר במטבח. ייאמר לזכותי שאני באמת משתדל לעבוד בלי ללכלך, מה לעשות שזה לא תמיד מצליח?"

ההורים, הרצל (54, עובד בחברת שילוח והפצה) ושרית (47, בעלת מרכז לטיפולים קוסמטיים), לא באמת מתלוננים, אולי רק קצת ("בוא נגיד שהמטבח לא נראה כמו מוזיאון אחרי שתומר מסיים לעבוד").

לדברי שרית, היא גידלה איש עסקים ממולח: "תומר קונה חומרי גלם בכמויות גדולות, ולמד לעשות השוואת מחירים ולבדוק איפה כדאי לו לקנות. מי שקונה עוגות מפקיד את הכסף לחשבון הבנק של תומר לפני שהוא מכין את העוגה. הוא גם למד לנהל את הזמן בצורה נכונה. לפעמים זה גם דורש ממנו לוותר על דברים".

על אילו ויתורים את מדברת?

שרית: "לפני שבוע חגגנו לאחותו יום הולדת, וכל המשפחה יצאה ליום כיף. תומר נשאר בבית כי הוא היה צריך לעבוד על עוגות שהתחייב להכין. בערב באו אליו חברים, וזה היה ביום הדלקת הנר האחרון של חנוכה, אז ברור שהוא הכין להם סופגניות. הוא התבאס קצת שלא היה יכול להיות איתנו, אבל אמר שהוא רוצה לנצל את הזמן הזה לעבודה. בערב, כשחזרנו, גילינו שהוא מצא זמן גם להכין לאחותו המון דברים ליום ההולדת".

תומר מספר כי הכל התחיל מעוגיות בצורת אותיות, שהכינה שכנתו כשהיו בני 12: "זה נראה לי מגניב, והלכתי הביתה לחפש באינטרנט מתכון לעוגיות. החלטתי לאפות עוגיות קינמון וסוכר והן יצאו מושלמות. לקחתי מאותה חברה ספרי מתכונים והכנתי בהתחלה עוגיות ועוגות ביתיות ופשוטות. אחרי שנה החלטתי שאני רוצה להכין דברים יותר מורכבים והתחלתי לאפות על פי מתכונים מבלוגים של אפייה".

את מכירת העוגות החל קצת לפני בר המצווה שלו: "העוגה הראשונה שמכרתי היתה עוגת לוטוס לאחות של חברה. היא שילמה לי 150 שקלים, ואחותי הציעה שאפתח דף עסקי בפייסבוק. בהתחלה הייתי אופה המון למשפחה, רק כדי שיהיה לי מה להעלות. אחר כך כבר התחילו להגיע הזמנות".

אם תרצו להזמין עוגות מתומר, תצטרכו לשלם כ־300 שקלים. "אני כל הזמן מגוון ומחדש", הוא מסביר, "הייתי כבר בקורס להכנת פחזניות שאותן מכינים מבצק רבוך, שנחשב מאתגר, וגם בקורס להכנת עוגיות מקרון".

יש משהו שהיית שמח ללמוד בתחום?

"אני בא מבית מרוקאי, ומעצבן אותי שלא למדתי להכין את כל המתוקים האלה שיש במימונה ובאירועים חגיגיים. שבקייה (רצועות בצק מטוגנות ומצופות סירופ; י"מ), למשל, אני מאוד רוצה להכין ולא יצא לי עדיין".

תומר מגלה לי שהוא ואור ויצמן מכירים זה את זה במסגרת העיסוק הבלתי פוסק של שניהם בהקצפות, זילופים וערבולים. "אני תמיד מקפיד לעקוב אחרי מי שנראה לי מקצועי ומבין בתחום. התחלתי לעקוב אחריו לפני שנתיים בערך, ורק בחופש הגדול האחרון נפגשנו". אור: "הכנו יחד מקרון פיסטוק ושלושה סוגי פרלינים". 

מה עם קצת תחרות, קנאה, משהו?

תומר: "אנחנו מאוד מפרגנים אחד לשני ומתייעצים בכל מיני דברים. יש לי המון חברים בפייסבוק שגם עוסקים בתחום הזה, ואני לומד מהם הרבה. אני גם מגיע לקונדיטוריות ומשתף פעולה עם קונדיטורים ידועים".

תומר כבר יודע לספר שבתחום הקונדיטוריה הגברים הם רוב מכריע: "יש לי קבוצת ווטסאפ, שבה נמצאים קונדיטורים בכל מיני גילים. שמתי לב שיש בתחום הזה הרבה נשים צעירות, אבל ככל שהגיל עולה כך מספר הנשים יורד. באחד המפגשים קונדיטור אחד אמר לי שנשים פורשות די מהר מהמקצוע". 

אבל אסטלה מבקשת להעמיד דברים על דיוקם: "זה לא נכון שמדובר במקצוע גברי. קונדיטוריה היא תחום תובעני שדורש התמדה, למידה, עמידה על הרגליים ותשוקה, וגברים ונשים פורשים ממנו מכל מיני סיבות. השאלה הבאה שלך בטח תהיה מי טוב יותר - נשים או גברים - ועל זה אין לי תשובה חד־משמעית".

• • •

לפני כחודשיים הבין רותם סלמון, גם הוא מקריית אתא, שיש גבול לכמות העוגות והעוגיות שהמשפחה שלו יכולה לאכול, והחליט לשווק את העוגות שלו במחיר עלות המצרכים - כ־50 שקלים לעוגה. "אני בן 14 ואוהב מאוד לאפות", כתב בפייסבוק. "אני משתמש בחומרי גלם איכותיים, וכמובן בחמאה ולא במרגרינה. אני מקפיד על שטח עבודה נקי ועובד עם כפפות ניילון. העוגות שאני מוכר הן עוגות מספרים ומוס טריקולד". 

הפוסט שלו זכה ל־72 אלף לייקים ול־2,605 שיתופים, והוליד 56 הזמנות. "לא חשבתי שהפוסט יהפוך לכזה ויראלי", מגלה לי רותם, תלמיד כיתה ח', בקול שקט ומבויש. "בסך הכל רציתי להמשיך לאפות ולפנות מקום במקרר לעוגות אחרות. חשבתי ששכנים וקרובים יזמינו עוגת יום הולדת ובזה זה יסתכם". 

כבר כילד נהג לעמוד על כיסא במטבח לצד אמו ולסייע לה בהכנת עוגות ועוגיות: "כשהייתי בן 6 היינו מכינים יחד עוגות בחושות, עוגיות בריאות עם כל מיני דברים טובים בפנים ועוגות גבינה, שאותן אני אוהב להכין בעצמי עד היום. היה לי כיף במטבח, וככל שעבר הזמן כך גיליתי שאני מתחבר לאפייה ומאוד אוהב לאפות. לפני ארבע שנים התחלתי להכין עוגות בתדירות גבוהה, באופן קבוע, פעם בשבוע לפחות".

רותם סלמון. אינסטוש: rotem_s_cakes

אמו נירית (46, קלינאית תקשורת) ואביו אבי (50, מנהל הנדסה בחברת הייטק) ידעו כבר אז על הכישרון של בנם, אבל את חותמת האיכות הרשמית קיבלו לפני כשנה, כשהתמודד בתחרות אפייה. 

רותם: "אפיתי פאי פירות במסגרת תחרות שנערכה בעבודה של אבא, והיא זכתה בפרס 'חביבת הקהל'. אבא ואמא מאוד התרגשו, ואני שמחתי שאנשים אהבו את העוגה שלי. הבחירה התבססה על טעימה עיוורת ולא ידעו מי הכין אותה. כשהשופטים שמעו שאני הכנתי את הפאי, הם היו מופתעים מזה שילד הכין אותו". 

לדבריו, גילו מונע ממנו להתקדם בקצב המתאים: "אני רוצה ללכת לסדנאות מקצועיות, אבל מה שמוצע לי לא מתאים לי. מה שאני רואה זה רק סדנאות בישול שמלמדים בהן את הבסיס. אני כבר יודע לעבוד עם בצק עלים ולטמפרר שוקולד, ומחפש סדנאות של גדולים שלומדים להכין בהן פחזניות, אקלרים ועוגות מורכבות". 

בינתיים, הוא לומד באופן עצמאי: "ההורים עוזרים לי בכספים ובמכירות ומסיעים אותי לקנות מצרכים. האחים שלי עוזרים בזה שהם טועמים, אבל גם אם ממש רוצים, אי אפשר לאכול כל כך הרבה עוגות". 

בעתיד הוא חולם לפתוח קונדיטוריה משלו, "אבל זה יקרה רק אחרי שאלך ללמוד בקורסים ובבתי ספר. בינתיים האפייה היא תחביב, וחברים שלי מתלהבים שאני כל הזמן מכין דברים חדשים ומביא להם לטעום". 

נירית: "זה בטח לא בא על חשבון הלימודים. רותם מקפיד להכין את שיעורי הבית ואז מתפנה לאפייה. לפעמים אני מזכירה לו שיש לו שיעורים או מבחן, כי לפעמים הוא מעדיף קודם להתעסק בתנור".

• • •

בעמוד האינסטגרם של רוני פרילינג (17), תלמידת כיתה י"א מאבן יהודה, מככבים הרים של קצפת, תותים, עוגיות מקרון וקאפקייקס בצורת דמויות מרחוב סומסום. את הקינוחים שלה היא מוכרת כבר מגיל 14. 

"זה התחיל במקרה", היא מספרת לי. "חברים שלי ידעו שאני טובה באפייה, והציעו שהם יקנו את המרכיבים ושאני אכין מהם עוגות. העוגה הראשונה שמכרתי היתה עוגת שכבות שוקולד ומוס, שהכנתי ליום הולדת של אבא של חבר. ממשהו שהתחיל בקטן זה הלך והפך למשהו די קבוע, שאני עושה מהנשמה ובשביל הכיף".

העוגה הראשונה שהכינה בחייה, בגיל 11, היתה פחות מוצלחת: "הכנתי עוגת שוקולד מספר אפייה לילדים. עשיתי טעות, ובמקום לשים רבע כפית מלח, שמתי ארבע כפיות. העוגה יצאה מאוד יפה, אבל אבא שלי היה הראשון שאכל ממנה וגילה את זה. הייתי קצת בטראומה כמה ימים, עד שאמא הסבירה לי איך לקרוא מתכונים ולמדוד נכון את הכמויות. אחרי זה היה לי כבר יותר קל ואפיתי המון עוגות בחושות ועוגות שוקולד".

רוני פרילינג. אינסטוש: fruhling.bakery

כשרוני היתה בכיתה ו' היא כבר הכינה לאחותה הצעירה עוגה מרשימה במיוחד ליום הולדתה השביעי: "זאת היתה העוגה הרצינית הראשונה שלי, עוגת ברבי שכללה שלוש קומות, זילופים של קרם והמון בצק סוכר. הכנתי אותה לפי ההדרכה בתוכנית טלוויזיה, וקצת אלתרתי, ויצאה עוגה מדהימה". 

במהלך השנים, סימנה וי על סדנאות זילוף עוגות, הכנת פרלינים ובצק סוכר: "פחות התחברתי לכל הקטע של בצק סוכר, זה נראה לי ילדותי מדי. רציתי גם ללמוד בקורסים יותר מקצועיים, אבל לא קיבלו אותי בגלל הגיל".

זה מבאס, לא?

"אמרו לי שלא רצו לשלב ילדה בת 16 עם אנשים בני 30, וזה מבאס. תהיו פתוחים לקבל מישהי שרוצה ללמוד ומוכשרת, גם אם היא לא בגילכם. אין לי ספק שבעתיד אלמד בבתי ספר מקצועיים ואתפתח".

אביה של רוני, בוקי (50), הוא מנכ"ל של חברה בתחום המזון, ואמה טל (47) היא דיאטנית. "וזה מאוד קשה לשמור פה על המשקל עם כל המתוק הזה, אבל מצליחים", אומרת טל. 

את העוגות שלה רוני מוכרת במחירי עלות. "אני עוד קטנה ואני לא עסק", היא מסבירה. "נראה לי חוצפה לגבות מחיר מלא כשאני אופה בשביל הכיף והנשמה. אבא שלי הושיב אותי פעם מול טבלת אקסל והסביר לי על כל ההוצאות שאני לא מביאה בחשבון. למדתי מזה המון, אבל כרגע אני עושה את זה ממקום של תחביב".

טל: "הרבה פעמים היא בעצם מפסידה המון כסף, כי מדובר בשעות של עבודה שעליהן היא לא מקבלת כסף. אבל מה שחשוב לנו כרגע הוא שהיא אוהבת את זה ונהנית מהאפייה. אנחנו מסבירים לרוני שבעתיד, כשתפתח עסק, היא תצטרך להיות יותר מחושבת מבחינה כלכלית; לחשוב על עלויות של דברים שהיום היא לא מביאה בחשבון, כמו קניית אביזרים וכלים חדשים ועלות שימוש בתנורים ובמכשירי חשמל". 

"יש לי שני חלומות גדולים באמת", אומרת רוני, "האחד - לפתוח פטיסרי קטן בתל אביב שיהיו בו יותר מאפים, טארטים ועוגות שמרים ופחות עוגות קרם מורכבות, והשני - להקים בית ספר לקונדיטוריה ולאפייה, שאליו כן אקבל ילדים מוכשרים שרוצים להביע את עצמם ואת הכישרון שלהם, והיום אין להם כל כך איפה".

onlyyaniv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו